קמתי בשעת צהריים דפוקה. הלשון הייתה יבשה כמו פוחלץ של קרוקודיל. השתעלתי והבאתי קליפה ירוקה של ליחה. יצקתי קצת מים שהכינסו טעם של עץ יבש לגרון שלי.

וזהו. קמתי.

בשירותים הוצאתי קצת חרא, השארתי מעט אצלי, שיהיה.
הטענתי את הברטה. שתי מחסניות, ויצאתי לדרכי. מרגיש כמו גבר מזוין.

לא אכחיש. ככה כותב גבר. כזה מאצ'ו עם ביצים. מדויק. מהוליווד.
כמו שתמיד שאפתי.
אממה, הגבר שבי קצת מיושן. אוהב כ

הלכתי ברחובות העיר, השעה היתה מאוחרת או אולי מוקדמת, תלוי למי, וניצנים של אור התחילו להתפשט לאיטם מבשרים על בואו של עוד יום חדש ומלא אתגרים. הרחוב היה כמעט וריק מאנשים והיחידים שפקדו את הרחובות באותה שעה היו כמה הומלסים שרועים על הרצפה, בבקבוקי וודקה ריקים זרוקים סביבם מלמדים על עוד יום מיותר שעבר בחייהם המסכנים, בחורה שיכורה בלבוש חושפני במאבק משעשע נגד העייפות והשכרות בעודה אוספת את שאריות כוחות

ברגעים כאלה אני מרגישה בודדה. אני תוהה אם אני האדם היחיד שמסתכל על דיווחי המלחמה והראש שלו זורק אותו למקום אחר, מקום בשם טירת צבי שניצב על הצוקים מעל הים. אני תוהה אם אני היחידה שמקשרת בין המלחמה שלנו לבין זו שמתוארת בספר הזה, שגם היא מלחמה כמעט חסרת-אונים באויב אכזרי באופן לא מידתי, לא הגיוני.

זה התחיל במתקפה על אזור קטן בשם רוקון. עיירה שלמה נרצחה או נשבתה, ואלו שנותרו בחיים הפכו חלולים, מרו

מעריץ גדול של בוקובסקי - פחות של ספרות זולה (או בשמו המקורי - Pulp).
לא קראתי את התרגום לעברית, ולכן לא אוכל להתייחס אליו.

פולפ הוא הרומן האחרון של בוקובסקי, פורסם זמן קצר לפני מותו ב1994. בוקבוסקי חלה איפשהו בשלושת רבעי הספר ב1993, ככה שהתוצר הסופי מבולגן יחסית וחסר קו עלילה ברור. הוא לא נורא - הוא פשוט לא כזה טוב.

זה הרומן היחיד שבוקובסקי פירסם שלא עוסק בהנרי צ'ינאסקי, הלא הוא האלטר אגו ה

האנתולוגיה הזו היא המקבילה הספרותית ללאכול במקדונלדס במשך 30 יום רצוף.

את בוקובסקי הכרתי לראשונה דווקא מהביוגרפיה שלו- "לכוד במערבולת החיים המשוגעים". קראתי את הספר הזה בתקופה לא טובה ובאופן לא מפתיע הוא עשה לי הרבה טוב יחד עם הרבה רע.
מספיק לומר שכשאתה מסוגל להזדהות עם אדם כמו בוקובסקי בגיל 18 אתה כנראה במצב רע.

אבל מאז עברו הרבה מים בנהר והתבגרתי. הספר הזה עזר לי לסיים את התקופה הבוקובס

מה אפשר לומר? נפלא. אחרי הרבה זמן וכמה נסיונות להתחיל לקרוא שלא צלחו במיוחד, סוף סוף גמרתי את הסדרה.
ניגשתי לספר הזה ברגשות מעורבים: מצד אחד הקודם היה ממש מעולה וגם שידרגו את האקשן, מצד שני הכל משולב בצורה כבדה שקצת מוציאה את החשק,אלא אם אם כן אתה במצב רוח הנכון. אז כמו שאמרתי, 3 פעמים ניסיתי להתחיל ולא צלח. זה היה בעקר בגלל הכבדות בכללית של הספר, אבל ברגע שנכנסתי למצב הנכון נשאבתי טוטאלית פנימה.

בחזרה לחיים - לאנס אמסטרונג.

קראתי את הספר הזה ממש מזמן, רק שיצא התרגום בעברית. למי שלא מכיר, לאנס אמסטרונג (עד לפני מספר חודשים) נחשב לגדול רוכבי האופניים בכל הזמנים.

הסיפור מספר את מאבקו של אמסטרונג במחלת הסרטן והתגברותו עליה. לאחר מכן הוא המשיך לקריירה מזהירה של שבע זכיות ב"טור דה פראנס" שהינו מירוץ האופניים היוקרתי בעולם שמתרחש אחת לשנה בצרפת ושכנותיה.

הספר עצמו מספר סיפור מעורר השתאו

זה הספר השלישי בסדרה המעולה "הרואים למרחק" המתרחש בעולם דמיוני שהסופרת בנתה. לדעתי הוא הספר הטוב ביותר בסדרה, בעיקר בגלל שכבר מההתחלה העלילה מאוד סוחפת. זה משהו שלא קרא לי בשני הספרים הראשונים. בנוסף, בחלק הזה הסופרת "עפה" עם הפנטזיה הרבה יותר רחוק, מכניסה אלמנטים שלא היו בספרים הקודמים, לדוגמה: הקטע עם הדרקונים או העיר שמעבר לממלכת הערים.
עוד משהו שמאוד אהבתי הוא המסע שפיץ עובר אל מעבר לגבולות ה

סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושיז

מכירים את זה? שני ילדי משפחת בנקס זנוחים רגשית על ידי אימא לא סימפטית ואבא קרייריסט, ומריי פופינס היא המטפלת שבאה לעזור להם ומלמדת אותם מילה אחת שמשפרת את כל המצב. קסם כזה. נורא כיף לחשוב עליו, ובכלל הסרט כיפי.

אז הספר הזה קצת הזכיר לי את זה. את המילה, לא את הסרט ולא את הקסם.

רובי היא קומיקאית כושלת בת עשרים ושמונה. הקריירה שלה קורסת והיא שוב ושוב מאבדת הזדמ