ביקורת ספרותית על לפתוח את התיבה של סקינר מאת לורן סלייטר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 24 בדצמבר, 2011
ע"י פָּלִימְפְּסֶסְט


לורן סלייטר, פסיכולוגית וסופרת (שישה ספרים באמתחתה), בחרה עשרה ניסויים פורצי גבולות בפסיכולוגיה ועליהם היא כותבת: תהליך הניסוי והרעיון שמאחוריו, ההשלכות שלו על עולם הפסיכולוגיה ועל המשתתפים שלקחו בו חלק, שיחות עם פסיכולוגים מומחים ואף כאלו שחיו בתקופה בה הניסוי התרחש, ביקורות וממצאים מודרניים, ו... לצערי הרב, עמדה אישית.
כל עוד סלייטר נצמדת למתכונת המדעית של הספר, משמע עיסוק בפן הפסיכולוגי וההיסטורי, הספר מרתק למדי. היא מתארת את תוכן השיחות עם פסיכולוגים והמתמודדים בניסויים וכך אנו זוכים למבט כוללני ורחב על ההשלכות שיש לניסויים כאלו, יוצרת קשר עם גדולי המבקרים של הניסויים, ולעיתים מצליחה גם להיפגש עם קרובי משפחה של כל אותם פסיכולוגים דגולים ולשמוע ממקור כמעט-ראשון על האדם שמאחורי המחשבה.
אבל כשהיא מגיעה לצד הפופולרי של הספר, היא מרשה לעצמה כתיבה אישית מידי, שגרמה לי לקריאה חסרת מנוחה. לו סלייטר הייתה מעניקה לקורא זווית מעמיקה ויוצאת דופן, ניחא, אבל בקלישאות חוזרות ונשנות היא כותבת קטעים שלמים של פרוזה בינונית, משתפכת ומשעממת. בין אם אלו הגיגים פשטניים כגון "...אך עומק גם עלול להיות מסוכן; כי במעמקים שוכנים התמנונים, והכריש בעל השיניים החדות" בניסיון להסביר על הסכנות הגלומות בהתחפרות במחשבה מסויימת (בניגוד לאגוסטינוס שניסח בהומור אלגנטי וחד ש"אלוהים יצר את הגיהינום למעמיקים מידי לחקור") - ועד לתיאורי הנוף המעייפים שלה: "יום יפה, יום קיץ בעיצומו של החורף, פקעות שהיו טמונות באדמה בוקעות ומציגות לראווה את דגליהן הסגולים", שמודבקים כמעט בגסות בחיבורים שבין חוויה אישית למידע פסיכולוגי חסר קשר לקטע שקדם לו.
הספר מומלץ רק עבור צידו המדעי, שכתוב ברהיטות ומספק הסבר מעניין להדיוטי הפסיכולוגיה. הנראטיב האישי מעיק ומיותר, ובלעדיו הספר היה יכול להיות קצר בשליש – ואולי בשליש החסר להרחיב על הפסיכולוגיה, כי לטעמי הספר מעניק הצצה בלבד לעולם מורכב.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
תמיד את מפתיעה מחדש. ביקורת מרהיבה.
פָּלִימְפְּסֶסְט (לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
היי נעמה אני מסכימה איתך שבכתיבה מדעית פופולרית יש מקום לדעה אישית. לעומת זאת, בכתיבה מדעית טהורה, כמו במאמרים אקדמאיים, זה לא מתאים שהחוקר יתאר את חוויותיו האישיות, מאחר והדגש הוא על מחקר מדעי טהור ולא ספר זכרונות. ביקורת אישית היא דבר אחר.
בכל הנוגע לסוגה הפופולרית, כמו בספר "לתוך ארץ הדממה" - הכותב יכול להכניס את דעותיו האישיות, אבל גם לזה יש דרך. לדעתי הכתיבה האישית של לורן סלייטר ממוצעת ופשטנית, ולא עומדת בקנה מידה אחד עם הסקירה המדעית שלה.
נעמה 38 (לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
אני שמחה שכבר הדגישו את הנקודה בכל מאמר דעה , בכל טקסט אקדמאי , יש מקום לדעה של המחבר, להתייחסות הסובייקטיבית שלו את הסקירה התיאורטית. זה אינו ספר עיון טהור, זהו צוהר לעולם הניסויים המדעיים שרובם אם תשימי לב בעייתים מבחינת הקוד האתי שלהם ועוד כמה קריטריונים שלא פה המקום להזכירם.
yaelhar (לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
מסכימה עם תובנותיך בדבר ערבוב "שמחה בשמחה". אין דומה כתיבה רהוטה של ספר עיון לכתיבת ספרות. אך לעתים כותב ספרי עיון משתכנע שהוא יודע לכתוב, ומנסה להעניק מיכולתו זו לקוראיו...אוי.
יעל 93' (לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
יקירתי, אני מסכימה בחפץ-לב עם קודמיי :*) בנוגע לעמדות אישית: לדעתי, הסופר/החוקר, בכל תחום שהוא (לרבות מדעי החברה), לא יכול לנתק את עצמו כליל מן הנושא הנידון. את "התערבויות" של המחבר ניתן לסווג, בצורה גסה למדי, לשני סוגים עיקריים: (1) המחבר מכיל את השקפת עולמו על הממצאים שלפניו, ועל ידי כך הוא מעוות אותם, במידה זו או אחרת. (2) המחבר מביע את רגשותיו ותחושותיו, המתעוררות בטבעיות מן הנושא הנחקר. פעמים הבעה זו עלולה אף היא ליצור עיוותים איומים ומועקה בלב הקוראים (כמו בספר הזה, על סמך דברייך המהיימנים) - ופעמים יש בכוחה לתרום להעשרת הידע שלנו, ובעיקר לעורר בנו תהיות ולגרות אותנו להתבוננות נוספת, מעמיקה יותר. כולי תקווה שאין משתמע מדבריי אחרת: צר לי עד-מאוד שהעמדה האישית שנקטה המחברת לא הייתה לרוחך (והדוגמות שהבאת אכן חיזקו כהלכה את טענתך); ובכל-זאת, היה לי חשוב להדגיש כי אמנם אי אפשר להמלט ממנה, אך אפשר לתעל אותה למקומות חיוביים יותר.
עמיר (לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
איזו סקירה יפה מעמיקה ועשירה בתובנות מעניינות. תודה.
שין שין (לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
בקורת מחכימה ומעניינת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ