“ספר מסעות מתוק בעיקר לאנגלופילים כי הם יכולים לצחוק איתו על מקומות או אנקדוטות כאלה ואחרות. אך גם בלי להכיר ממש את אנגליה הוא נחמד ומצאתי את עצמי צוחקת בשקט אי שם ב 1 בלילה, כדי שבני הבית לא יתעוררו (אני קוראת לרוב לפני השינה). עם זאת יש קטעים מייגעים בספר כשהוא עובר מעיירת חוף אחת לשניה בדרום האי, עיירות שהן העתק מובהק אחת של השניה, והן שיעממו אותו ואותנו וכמה אפשר לקרוא על קו החוף הנפלא תחת גשם טורדני. האמת שבריטי אמיתי לא היה מתרגש מדברים שהוא התרגש, כי ביל ברייסון הוא אמריקאי שחי כ 20 שנה באנגליה ולפני שהוא ורעייתו החליטו לחזור לארצות הברית הוא ערך טיול פרידה של שבעה שבועות לאורכה של בריטניה, החל בדובר וכלה בקצה הצפוני של סקוטלנד שזוהי הנקודה הצפונית של האי הבריטי, ולפי שהוא מתאר הרוב שם זו שממה שכולה גלי עשב ירוק שנעים ברוח. ברייסון לא פוסח על תאורי מלונות מפוארים או עלובים, פאבים ופה ושם מסעדות. לפיו נראה שאין מי יודע מה מסעדות באנגליה שלא לדבר על סקוטלנד. וכמובן אנחנו נוסעים אתו ברכבות מפה לשם ומשם לפה, עם מזנון או בלי מזנון. לפעמים באוטובוס, לפעמים במונית ופעם או פעמיים במכונית שכורה. ספר נחמד כאמור, ואני בכלל חיפשתי את הספר שלו "ההסטוריה הקצרה של כמעט הכל" שמישהו כאן, וסליחה שאני לא זוכרת מי, המליץ עליו.”

“אני יכולה לתאר לעצמי את ביל ברייסון בא הביתה יום אחד, ואומר לאשתו "הי דארלינג, תשמעי איזה רעיון מבריק יש לי". [דארלינג. כך נוהגים כל הגברים הלא בריטים הנשואים לנשים בריטיות לקרוא לנשותיהם. אני יודעת את זה כי יש לי אח שנשוי לבריטית]. היא הגישה לו תה, אבל בלי חלב, כי הוא אמריקאי מוזר כזה ששותה תה בלי חלב, ובכלל מעדיף קולה, ורצתה לשמוע את הרעיון. והוא מספר לה איך הם הולכים עכשיו לממן את המעבר לארצות הברית, כולל ביקור עם כל הילדים בדיסנילנד. "דיברתי היום עם העורך, והצעתי לו סדרת כתבות שלי מתאילנד. זה יסדר אותנו בלי בעיה". "תאילנד?" היא אמרה "מה, לבדך?". כן הוא אמר. משהו בין שישה לשמונה שבועות. המון כסף. היא אמרה לו שהיא לא חושבת שזה רעיון טוב כל כך. אבל זה רק בגלל שהיא בריטית ומומחית באנדרסטיימנט. בישראלית זה היה הולך ככה: בטח תלך לתאילנד. לא, בטח מאמי. אין בעיה. אני אמרתי שיש בעיה? לא, שום פרצופים, מה פתאום. סך הכל נכנס לי גרגיר אבק לעין. אי אפשר עם היובש באי הזה. אבל עשרים שנים באי הירוק והרטוב לא הכשירו את ביל באנדרסטייטמנט והוא הבין את דבריה כפשוטם, והתחיל לארוז לנסיעה לתאילנד. היא בתגובה הוציאה נגדו צו יציאה מהארץ, ארזה את עצמה ואת הילדים ברכב היחיד שלהם ונסעה להורים שלה, עד שבעלה ייצא ממשבר שנות הארבעים ויתאפס על עצמו, או עד שהגט יגיע. מה שיבוא קודם. === עורך: הלו ביל, איך הולך? מה קורה שאתה מתקשר אלי כל כך מוקדם? בדרך כלל אתה מתקשר אלי באמצע הלילה. ביל: מה? אה? כן. היתה לי שיחה קטנה עם אשתי, ומכאן לשם רבנו עד אמצע הלילה. ואז חשבתי לחכות לבוקר כדי להתקשר אליך ונזכרתי שאתה תמיד מתעצבן כשאני מתקשר בזמן שאצלי בוקר ואצלך לילה. אז החלטתי להתקשר מיד. אניווי, ליסטן. אשתי פחות התחברה לרעיון של תאילנד, אבל יש לי במקום זה רעיון לא פחות טוב. תיור בבריטניה. עורך: בריטניה? ביל: כן, מהדרום. עד לצפון. ברכבות. מצחיק כזה, כמו ההוא שלכם, איך קוראים לו, שכתב את "שלושה בסירה אחת". עורך: ג'רום ק. ג'רום. אבל הם היו שלושה. ונסעו לשבוע. אתה אחד, ומתכנן - כמה? חודש? ביל: 6-8 שבועות. ואל תשכח שאני אמריקאי. אמריקאי שצוחק על בריטים. מאתים מיליון קונים בלי שום בעיה. עורך: טוב. סגרנו. הסכום לא משתנה. ביל: פלוס הוצאות. עורך: ביל: כן, זה בריטניה. אני אשם בסכומים השערורייתיים שלכם? ויש לי ארבעה ילדים לפרנס. ומזו... אהמ, עזוב. יש לי ארבעה ילדים לפרנס. עורך: סגרנו. === סתם. אני לא באמת יודעת מה קרה שם. אבל ברור לי שאני לא הייתי עוברת בשתיקה על שישה שבועות מחוץ לבית בלעדי ובלי הילדים. כנראה שגב' ברייסון קדושה יותר ממני. ג'רום ק. ג'רום זה לא. לפחות אותי זה לא הצחיק, ואני אוהבת הומור בריטי. אולי כי ברייסון לא בריטי, והוא נחפז להסביר את הסרקזם שלו. ביל ברייסון מטייל בבריטניה מהדרום, עד לצפון. מקטר על האנגלים ועל מערכת התחבורה שלהם. משוטט לו ברחבי הארץ. קצת מדבר עם אנשים, אבל לא יותר מדי, קצת מסתכל על הנוף, אבל לא יותר מדי. ספר מסע כזה. כך או כך זה ספר לאנגלופילים נלהבים, מה שאני לא. ולחובבי מסעות, מה שגם אני לא. הוא ממלא את הספר בהכללות המבוססות על אנקוטות מקריות וסטיגמות, וזה משעשע בהתחלה ומעצבן יותר ויותר לקראת הסוף. הספר כן קצת מעניין מצד התחבורה הציבורית. וכן מסיבה היסטורית, של טיולים בעידן שבו טלפון סלולרי היה מוצר יקר המציאות, ועוד צחקו על אנשים שמשתמשים בו ברכבת. אותו עידן בו האינטרנט היה תחביב משעשע של פרופסורים אמריקאים קוקואים, כך שכדי לקבל את זמני הרכבות היה צריך להחזיק בתיק ספר כרוך המכיל אותם, וכדי לקבל חדר ללינה, צריך להתקשר למלון בטלפון קווי, כי טרם המציאו את אייר בי אנד בי.”

“בין אם אתם חולמים ביום מן הימים לבקר בבריטניה או אוהבים לקרוא ספרי מסעות אתם חייבים לקרוא את הספר הזה של ביל ברייסון, כשנכנסתי לחנות ספרים משומשים ואמרתי למוכר שאני אוהב לקרוא את הג'אנר הזה שבו אני ממש חש שאני "רואה עולם" עם מי שכתב/ה את הספר ואני מחפש לקרוא משהו שעוד לא יצא לי לקרוא הוא משום מה היה בטוח שכבר קראתי את הספר הזה. כך שהמלצה שלי אליכם, אחרי שסיימתי לקרוא את הספר ורגע לפני שאני שם בו חותמת עם שמי (כמו לכל ספר שאני מסיים לקרוא ואני מעוניין לשמור) ומוסיף אותו בכבוד רב על המדף לצד ספרי מסעות אחרות שיצא לי לקרוא עד היום. אני מוכרח לומר לכם שלא משנה שנראה לכם שכבר קראתם עד היום ספרים כאלה, אם לא קראתם את הספר הספציפי הזה טוב תעשו אם תקחו ותקראו אותו. מניסיון אני אומר לכם שהוא שונה מהרבה ספרים בג'אנר הזה. בתחילת הספר במקום רשימת הפרקים תוכלו למצוא את התחנות בדרך שהסופר עבר בעת כתיבת הספר הנפלא הזה. בניגוד לסופרים אחרים שמתארים את מה שחולף עליהם ברייסון הגדיל לעשות בכישרון רב כשהוא גם חוקר את הדברים ולא מקבל אותם כמובן מאליו. מי מאיתנו לא מכיר את ההרגשה שכשעוזבים מקומות מסויימים מרגישים צורך להישאר בהם עוד תקופה מסויימת ולגלות אותם בצורה עמוקה יותר, אני מניח שברייסון מצא דרך לעשות את זה בדרכו שלו. אם על סופר כמו פנחס שדה שכתב את "נסיעה" (ואת המשכו ב"נסיעה בארץ ישראל ...") אומרים שזה מבין ספרי הדת הכי חזקים שהוא כתב, כי הוא מהרהר בו לא מעט על אלוהים אזי שעל "רשימות מאי קטן" אפשר אולי לומר שהוא סוג של תנ"ך למטיילים שאוהבים לגלות עולם דרך גילוי תרבויות. דבר נוסף שמצא חן בעיניי היא הכנות שבה נכתב הספר הזה, מהמקומות שברייסון לא הכי אהב ועד לצורת הכתיבה, כשהוא מזכיר את שמו של פול תרו עולה בו מחשבה שהוא אולי לא בסדר שהוא בניגוד אליו לא קושר קשר עם נוסעים אחרים ברכבת. אני כאמור לא ממש מכיר את ברייסון, אבל ממה שהבנתי הוא מחלק או לפחות חילק תקופה מסויימת מחייו בין בריטניה לארצות הברית, ומעניין להבין דרכו למה היבשת הגדולה נקראת "אנגליה החדשה". כלכך התחברתי אליו שאני יכול לגלות לכם שעוד לפני שסיימתי לקרוא את הספר הזה הספקתי לרכוש את ספרו "רשימות מארץ גדולה", אני מקווה שאני אהנה ממנו לא פחות.”

“אם תכננתם הקיץ לקפוץ לביקור בממלכה הבריטים, אבל התקציב לא אפשר זאת יש באפשרותכם לקרוא את הספר הזה. ואז, כמו שאומרים הצרפתים, vualla - ביקרתם באנגליה. אתם עוקבים אחרי טיול של ביל ברייסון ברחבי אנגליה והתחושה היא כאילו אתם שם איתו נהנים מהנופים, צוחקים ביחד על על טיפוסים בריטים שרק בבריטניה אפשר לפגוש, עם חלקם אפילו רבים אם חלקם יושבים לכוס בירה. אתם יוצאים לטיולים רגליים תחת גשם כבד וחוזרים בלילה למלון עייפים אך מרוצים ובוקר יום למחרת קמים ליום נוסף מלא חוויות. אתם מבקרים בעיירות שכוחות אל והתחושה היא שאתם התיירים היחידים שעברו שם ב5 שנים האחרונות. תטעמו מה זה נסיעה בתחבורה הציברוית ותבקרו בבתי קולנוע ישנים ועוד הרבה הברה דברים אחרים. גם אם זה לא מדריך טיולים שתוכלו לתכנן איתו טיול זהו ספר שטוב לקרוא לפני הטיול באנגליה.”

“ספר מסעות מתוק בעיקר לאנגלופילים כי הם יכולים לצחוק איתו על מקומות או אנקדוטות כאלה ואחרות. אך גם בלי להכיר ממש את אנגליה הוא נחמד ומצאתי את עצמי צוחקת בשקט אי שם ב 1 בלילה, כדי שבני הבית לא יתעוררו (אני קוראת לרוב לפני השינה). עם זאת יש קטעים מייגעים בספר כשהוא עובר מעיירת חוף אחת לשניה בדרום האי, עיירות שהן העתק מובהק אחת של השניה, והן שיעממו אותו ואותנו וכמה אפשר לקרוא על קו החוף הנפלא תחת גשם טורדני. האמת שבריטי אמיתי לא היה מתרגש מדברים שהוא התרגש, כי ביל ברייסון הוא אמריקאי שחי כ 20 שנה באנגליה ולפני שהוא ורעייתו החליטו לחזור לארצות הברית הוא ערך טיול פרידה של שבעה שבועות לאורכה של בריטניה, החל בדובר וכלה בקצה הצפוני של סקוטלנד שזוהי הנקודה הצפונית של האי הבריטי, ולפי שהוא מתאר הרוב שם זו שממה שכולה גלי עשב ירוק שנעים ברוח. ברייסון לא פוסח על תאורי מלונות מפוארים או עלובים, פאבים ופה ושם מסעדות. לפיו נראה שאין מי יודע מה מסעדות באנגליה שלא לדבר על סקוטלנד. וכמובן אנחנו נוסעים אתו ברכבות מפה לשם ומשם לפה, עם מזנון או בלי מזנון. לפעמים באוטובוס, לפעמים במונית ופעם או פעמיים במכונית שכורה. ספר נחמד כאמור, ואני בכלל חיפשתי את הספר שלו "ההסטוריה הקצרה של כמעט הכל" שמישהו כאן, וסליחה שאני לא זוכרת מי, המליץ עליו.”

“אני יכולה לתאר לעצמי את ביל ברייסון בא הביתה יום אחד, ואומר לאשתו "הי דארלינג, תשמעי איזה רעיון מבריק יש לי". [דארלינג. כך נוהגים כל הגברים הלא בריטים הנשואים לנשים בריטיות לקרוא לנשותיהם. אני יודעת את זה כי יש לי אח שנשוי לבריטית]. היא הגישה לו תה, אבל בלי חלב, כי הוא אמריקאי מוזר כזה ששותה תה בלי חלב, ובכלל מעדיף קולה, ורצתה לשמוע את הרעיון. והוא מספר לה איך הם הולכים עכשיו לממן את המעבר לארצות הברית, כולל ביקור עם כל הילדים בדיסנילנד. "דיברתי היום עם העורך, והצעתי לו סדרת כתבות שלי מתאילנד. זה יסדר אותנו בלי בעיה". "תאילנד?" היא אמרה "מה, לבדך?". כן הוא אמר. משהו בין שישה לשמונה שבועות. המון כסף. היא אמרה לו שהיא לא חושבת שזה רעיון טוב כל כך. אבל זה רק בגלל שהיא בריטית ומומחית באנדרסטיימנט. בישראלית זה היה הולך ככה: בטח תלך לתאילנד. לא, בטח מאמי. אין בעיה. אני אמרתי שיש בעיה? לא, שום פרצופים, מה פתאום. סך הכל נכנס לי גרגיר אבק לעין. אי אפשר עם היובש באי הזה. אבל עשרים שנים באי הירוק והרטוב לא הכשירו את ביל באנדרסטייטמנט והוא הבין את דבריה כפשוטם, והתחיל לארוז לנסיעה לתאילנד. היא בתגובה הוציאה נגדו צו יציאה מהארץ, ארזה את עצמה ואת הילדים ברכב היחיד שלהם ונסעה להורים שלה, עד שבעלה ייצא ממשבר שנות הארבעים ויתאפס על עצמו, או עד שהגט יגיע. מה שיבוא קודם. === עורך: הלו ביל, איך הולך? מה קורה שאתה מתקשר אלי כל כך מוקדם? בדרך כלל אתה מתקשר אלי באמצע הלילה. ביל: מה? אה? כן. היתה לי שיחה קטנה עם אשתי, ומכאן לשם רבנו עד אמצע הלילה. ואז חשבתי לחכות לבוקר כדי להתקשר אליך ונזכרתי שאתה תמיד מתעצבן כשאני מתקשר בזמן שאצלי בוקר ואצלך לילה. אז החלטתי להתקשר מיד. אניווי, ליסטן. אשתי פחות התחברה לרעיון של תאילנד, אבל יש לי במקום זה רעיון לא פחות טוב. תיור בבריטניה. עורך: בריטניה? ביל: כן, מהדרום. עד לצפון. ברכבות. מצחיק כזה, כמו ההוא שלכם, איך קוראים לו, שכתב את "שלושה בסירה אחת". עורך: ג'רום ק. ג'רום. אבל הם היו שלושה. ונסעו לשבוע. אתה אחד, ומתכנן - כמה? חודש? ביל: 6-8 שבועות. ואל תשכח שאני אמריקאי. אמריקאי שצוחק על בריטים. מאתים מיליון קונים בלי שום בעיה. עורך: טוב. סגרנו. הסכום לא משתנה. ביל: פלוס הוצאות. עורך: ביל: כן, זה בריטניה. אני אשם בסכומים השערורייתיים שלכם? ויש לי ארבעה ילדים לפרנס. ומזו... אהמ, עזוב. יש לי ארבעה ילדים לפרנס. עורך: סגרנו. === סתם. אני לא באמת יודעת מה קרה שם. אבל ברור לי שאני לא הייתי עוברת בשתיקה על שישה שבועות מחוץ לבית בלעדי ובלי הילדים. כנראה שגב' ברייסון קדושה יותר ממני. ג'רום ק. ג'רום זה לא. לפחות אותי זה לא הצחיק, ואני אוהבת הומור בריטי. אולי כי ברייסון לא בריטי, והוא נחפז להסביר את הסרקזם שלו. ביל ברייסון מטייל בבריטניה מהדרום, עד לצפון. מקטר על האנגלים ועל מערכת התחבורה שלהם. משוטט לו ברחבי הארץ. קצת מדבר עם אנשים, אבל לא יותר מדי, קצת מסתכל על הנוף, אבל לא יותר מדי. ספר מסע כזה. כך או כך זה ספר לאנגלופילים נלהבים, מה שאני לא. ולחובבי מסעות, מה שגם אני לא. הוא ממלא את הספר בהכללות המבוססות על אנקוטות מקריות וסטיגמות, וזה משעשע בהתחלה ומעצבן יותר ויותר לקראת הסוף. הספר כן קצת מעניין מצד התחבורה הציבורית. וכן מסיבה היסטורית, של טיולים בעידן שבו טלפון סלולרי היה מוצר יקר המציאות, ועוד צחקו על אנשים שמשתמשים בו ברכבת. אותו עידן בו האינטרנט היה תחביב משעשע של פרופסורים אמריקאים קוקואים, כך שכדי לקבל את זמני הרכבות היה צריך להחזיק בתיק ספר כרוך המכיל אותם, וכדי לקבל חדר ללינה, צריך להתקשר למלון בטלפון קווי, כי טרם המציאו את אייר בי אנד בי.”

“בין אם אתם חולמים ביום מן הימים לבקר בבריטניה או אוהבים לקרוא ספרי מסעות אתם חייבים לקרוא את הספר הזה של ביל ברייסון, כשנכנסתי לחנות ספרים משומשים ואמרתי למוכר שאני אוהב לקרוא את הג'אנר הזה שבו אני ממש חש שאני "רואה עולם" עם מי שכתב/ה את הספר ואני מחפש לקרוא משהו שעוד לא יצא לי לקרוא הוא משום מה היה בטוח שכבר קראתי את הספר הזה. כך שהמלצה שלי אליכם, אחרי שסיימתי לקרוא את הספר ורגע לפני שאני שם בו חותמת עם שמי (כמו לכל ספר שאני מסיים לקרוא ואני מעוניין לשמור) ומוסיף אותו בכבוד רב על המדף לצד ספרי מסעות אחרות שיצא לי לקרוא עד היום. אני מוכרח לומר לכם שלא משנה שנראה לכם שכבר קראתם עד היום ספרים כאלה, אם לא קראתם את הספר הספציפי הזה טוב תעשו אם תקחו ותקראו אותו. מניסיון אני אומר לכם שהוא שונה מהרבה ספרים בג'אנר הזה. בתחילת הספר במקום רשימת הפרקים תוכלו למצוא את התחנות בדרך שהסופר עבר בעת כתיבת הספר הנפלא הזה. בניגוד לסופרים אחרים שמתארים את מה שחולף עליהם ברייסון הגדיל לעשות בכישרון רב כשהוא גם חוקר את הדברים ולא מקבל אותם כמובן מאליו. מי מאיתנו לא מכיר את ההרגשה שכשעוזבים מקומות מסויימים מרגישים צורך להישאר בהם עוד תקופה מסויימת ולגלות אותם בצורה עמוקה יותר, אני מניח שברייסון מצא דרך לעשות את זה בדרכו שלו. אם על סופר כמו פנחס שדה שכתב את "נסיעה" (ואת המשכו ב"נסיעה בארץ ישראל ...") אומרים שזה מבין ספרי הדת הכי חזקים שהוא כתב, כי הוא מהרהר בו לא מעט על אלוהים אזי שעל "רשימות מאי קטן" אפשר אולי לומר שהוא סוג של תנ"ך למטיילים שאוהבים לגלות עולם דרך גילוי תרבויות. דבר נוסף שמצא חן בעיניי היא הכנות שבה נכתב הספר הזה, מהמקומות שברייסון לא הכי אהב ועד לצורת הכתיבה, כשהוא מזכיר את שמו של פול תרו עולה בו מחשבה שהוא אולי לא בסדר שהוא בניגוד אליו לא קושר קשר עם נוסעים אחרים ברכבת. אני כאמור לא ממש מכיר את ברייסון, אבל ממה שהבנתי הוא מחלק או לפחות חילק תקופה מסויימת מחייו בין בריטניה לארצות הברית, ומעניין להבין דרכו למה היבשת הגדולה נקראת "אנגליה החדשה". כלכך התחברתי אליו שאני יכול לגלות לכם שעוד לפני שסיימתי לקרוא את הספר הזה הספקתי לרכוש את ספרו "רשימות מארץ גדולה", אני מקווה שאני אהנה ממנו לא פחות.”

“אם תכננתם הקיץ לקפוץ לביקור בממלכה הבריטים, אבל התקציב לא אפשר זאת יש באפשרותכם לקרוא את הספר הזה. ואז, כמו שאומרים הצרפתים, vualla - ביקרתם באנגליה. אתם עוקבים אחרי טיול של ביל ברייסון ברחבי אנגליה והתחושה היא כאילו אתם שם איתו נהנים מהנופים, צוחקים ביחד על על טיפוסים בריטים שרק בבריטניה אפשר לפגוש, עם חלקם אפילו רבים אם חלקם יושבים לכוס בירה. אתם יוצאים לטיולים רגליים תחת גשם כבד וחוזרים בלילה למלון עייפים אך מרוצים ובוקר יום למחרת קמים ליום נוסף מלא חוויות. אתם מבקרים בעיירות שכוחות אל והתחושה היא שאתם התיירים היחידים שעברו שם ב5 שנים האחרונות. תטעמו מה זה נסיעה בתחבורה הציברוית ותבקרו בבתי קולנוע ישנים ועוד הרבה הברה דברים אחרים. גם אם זה לא מדריך טיולים שתוכלו לתכנן איתו טיול זהו ספר שטוב לקרוא לפני הטיול באנגליה.”