“קמתי בשעת צהריים דפוקה. הלשון הייתה יבשה כמו פוחלץ של קרוקודיל. השתעלתי והבאתי קליפה ירוקה של ליחה. יצקתי קצת מים שהכינסו טעם של עץ יבש לגרון שלי. וזהו. קמתי. בשירותים הוצאתי קצת חרא, השארתי מעט אצלי, שיהיה. הטענתי את הברטה. שתי מחסניות, ויצאתי לדרכי. מרגיש כמו גבר מזוין. לא אכחיש. ככה כותב גבר. כזה מאצ'ו עם ביצים. מדויק. מהוליווד. כמו שתמיד שאפתי. אממה, הגבר שבי קצת מיושן. אוהב כ”

“ברגעים כאלה אני מרגישה בודדה. אני תוהה אם אני האדם היחיד שמסתכל על דיווחי המלחמה והראש שלו זורק אותו למקום אחר, מקום בשם טירת צבי שניצב על הצוקים מעל הים. אני תוהה אם אני היחידה שמקשרת בין המלחמה שלנו לבין זו שמתוארת בספר הזה, שגם היא מלחמה כמעט חסרת-אונים באויב אכזרי באופן לא מידתי, לא הגיוני. זה התחיל במתקפה על אזור קטן בשם רוקון. עיירה שלמה נרצחה או נשבתה, ואלו שנותרו בחיים הפכו חלולים, מרו”

“הלכתי ברחובות העיר, השעה היתה מאוחרת או אולי מוקדמת, תלוי למי, וניצנים של אור התחילו להתפשט לאיטם מבשרים על בואו של עוד יום חדש ומלא אתגרים. הרחוב היה כמעט וריק מאנשים והיחידים שפקדו את הרחובות באותה שעה היו כמה הומלסים שרועים על הרצפה, בבקבוקי וודקה ריקים זרוקים סביבם מלמדים על עוד יום מיותר שעבר בחייהם המסכנים, בחורה שיכורה בלבוש חושפני במאבק משעשע נגד העייפות והשכרות בעודה אוספת את שאריות כוחות”

“זה הספר השלישי בסדרה המעולה "הרואים למרחק" המתרחש בעולם דמיוני שהסופרת בנתה. לדעתי הוא הספר הטוב ביותר בסדרה, בעיקר בגלל שכבר מההתחלה העלילה מאוד סוחפת. זה משהו שלא קרא לי בשני הספרים הראשונים. בנוסף, בחלק הזה הסופרת "עפה" עם הפנטזיה הרבה יותר רחוק, מכניסה אלמנטים שלא היו בספרים הקודמים, לדוגמה: הקטע עם הדרקונים או העיר שמעבר לממלכת הערים. עוד משהו שמאוד אהבתי הוא המסע שפיץ עובר אל מעבר לגבולות ה”

“קמתי בשעת צהריים דפוקה. הלשון הייתה יבשה כמו פוחלץ של קרוקודיל. השתעלתי והבאתי קליפה ירוקה של ליחה. יצקתי קצת מים שהכינסו טעם של עץ יבש לגרון שלי. וזהו. קמתי. בשירותים הוצאתי קצת חרא, השארתי מעט אצלי, שיהיה. הטענתי את הברטה. שתי מחסניות, ויצאתי לדרכי. מרגיש כמו גבר מזוין. לא אכחיש. ככה כותב גבר. כזה מאצ'ו עם ביצים. מדויק. מהוליווד. כמו שתמיד שאפתי. אממה, הגבר שבי קצת מיושן. אוהב כ”

“ברגעים כאלה אני מרגישה בודדה. אני תוהה אם אני האדם היחיד שמסתכל על דיווחי המלחמה והראש שלו זורק אותו למקום אחר, מקום בשם טירת צבי שניצב על הצוקים מעל הים. אני תוהה אם אני היחידה שמקשרת בין המלחמה שלנו לבין זו שמתוארת בספר הזה, שגם היא מלחמה כמעט חסרת-אונים באויב אכזרי באופן לא מידתי, לא הגיוני. זה התחיל במתקפה על אזור קטן בשם רוקון. עיירה שלמה נרצחה או נשבתה, ואלו שנותרו בחיים הפכו חלולים, מרו”

“הלכתי ברחובות העיר, השעה היתה מאוחרת או אולי מוקדמת, תלוי למי, וניצנים של אור התחילו להתפשט לאיטם מבשרים על בואו של עוד יום חדש ומלא אתגרים. הרחוב היה כמעט וריק מאנשים והיחידים שפקדו את הרחובות באותה שעה היו כמה הומלסים שרועים על הרצפה, בבקבוקי וודקה ריקים זרוקים סביבם מלמדים על עוד יום מיותר שעבר בחייהם המסכנים, בחורה שיכורה בלבוש חושפני במאבק משעשע נגד העייפות והשכרות בעודה אוספת את שאריות כוחות”

“זה הספר השלישי בסדרה המעולה "הרואים למרחק" המתרחש בעולם דמיוני שהסופרת בנתה. לדעתי הוא הספר הטוב ביותר בסדרה, בעיקר בגלל שכבר מההתחלה העלילה מאוד סוחפת. זה משהו שלא קרא לי בשני הספרים הראשונים. בנוסף, בחלק הזה הסופרת "עפה" עם הפנטזיה הרבה יותר רחוק, מכניסה אלמנטים שלא היו בספרים הקודמים, לדוגמה: הקטע עם הדרקונים או העיר שמעבר לממלכת הערים. עוד משהו שמאוד אהבתי הוא המסע שפיץ עובר אל מעבר לגבולות ה”