מעולם לא כתבתי ביקורת באתר זה, אך לאחר קריאת הספר איליום מאת דן סימונס הרגשתי צורך – סוף־סוף – לנסח ביקורת על ספר יוצא דופן באמת.
זהו ספר עמוק, בעל מסר חזק ורלוונטי מאוד לעולמנו כיום: עולם שבו טכנולוגיית ה־AI חודרת ליותר ויותר רבדים בחיינו; מציאות שבה הקדמה הטכנולוגית מואצת בקצב מסחרר; עולם רווי גירויים, ההופכים את בני האדם לצרכניים, חומריים וקהי־חושים; ובעיקר עולם שבו יש ירידה חדה בהערכה לתרבות ג

ספר משוגע במובן הטוב של המילה. דרוש סופר אמיץ לקחת יצירות של הומרוס ושיקספייר ופרוסט לזרוק אותן לחלל ולתפוס.
דן סימונס מספר מחדש את האיליאדה עד שנמאס לו והוא שובר את חוקי המשחק.
אני אוהב שסופר מכניס יצירות של אחרים לתוך הסיפור ובכך מגרה אותך לטעום דברים שבדרך כלל לא היית טועם - גספר פורד עושה זאת הרבה בספריו ודן סימונס לוקח את זה לדרגה אחרת לגמרי - פתח לי את התיאבון לאפוסים גדולים.
ממשיך לאולימ

אני אוהבת ערים, חיה אורבנית.
אני מעדיפה לטייל בשכונות ישנות, להביט בבנינים, בבתים, בחלונות, במרפסות. באנשים ברחוב ובבית. כמו תפאורה המשתנה ולעולם לא חוזרת על עצמה.
אנשים המחכים בתחנות האוטובוס, בתחנת הרכבת, משוטטים ברחובות בסימטאות, יושבים עומדים צועדים רצים.
איזה יופי!
תנו לי רחוב עמוס ואני מחליפה אותו בשקיעה היפה הכתומה, במראה יער ירוק ורענן, בים כחול ושקט, בדימדומים סגולים רוגעים, בשדה הפור

טוב - סיימתי את הספר הזה .
בעוד שאיליום היה מהנה מאוד, מאולימפוס די התאכזבתי.
העלילה הופכת למבולגנת, ונוצר רושם שסימונס מנסה לחבר בכוח בין הדרמה השייקספירית לבין הדמויות וקו העלילה הסבוך.
העולם של סימונס עדיין קסום והספר הוא אסקפיזם נהדר במציאות שלנו פה.

לפעמים נראה לי שאני מכור לטכנולוגיה. אחד מהתענוגות של העידן הנוכחי הוא לפרסם איזה קשקוש ברשת ולקבל עליו לייקים, ולהיות חלק מקהילה וירטואלית.
בספר הנוכחי, המחבר (שהוא כנראה פריק רציני מאוד של טכנולוגיה) לוקח את זה עשרה צעדים קדימה, אם לא עשרים – אפשר להעלות לרשת תודעות של בעלי חיים, וחתולים וחיות ים מסכנים מנסים למצוא את עצמם בין ים של אתרים ופרסומות למשחת שיניים. ניתן לקבל תגובות מהרשת ישירות אל

אחד הספרים המשוגעים/מטורפים/מהממים שיצא לי ליקרוא בשנים האחרונות.
מישמש מהמם בתעוזתו של שייקספיר וסיפור "הסערה" שלו + מיתולוגיה יוונית + היקום המוכר של לארי ניבן + העולם של אלפרד בסטר + ירושליים והיהודים + ועוד ענינים מטורפים אחרים, והכל כתוב בצורה ברורה להפליא, מותחת מאוד:
הספר קופץ משיא WTF אחד לשיא WTF עוד יותר קיצוני, וכשהקורא חושב שאין יותר שיאיים שהספר יכול לכבוש הוא מפתיע בכיבוש שיא בלתי