מעולם לא כתבתי ביקורת באתר זה, אך לאחר קריאת הספר איליום מאת דן סימונס הרגשתי צורך – סוף־סוף – לנסח ביקורת על ספר יוצא דופן באמת.
זהו ספר עמוק, בעל מסר חזק ורלוונטי מאוד לעולמנו כיום: עולם שבו טכנולוגיית ה־AI חודרת ליותר ויותר רבדים בחיינו; מציאות שבה הקדמה הטכנולוגית מואצת בקצב מסחרר; עולם רווי גירויים, ההופכים את בני האדם לצרכניים, חומריים וקהי־חושים; ובעיקר עולם שבו יש ירידה חדה בהערכה לתרבות גבוהה – ולתרבות המערב בכלל.
איליום לוקח אותנו לעתיד שבו לאנושות יש לכאורה הכול – אך למעשה אין לה כלום. בני האדם ה“ישנים”, כמו דיימן והרמן, חיים במציאות נטולת מחסור, עולם שבו אין צורך אפילו ללכת או להתאמץ, אך גם אין משמעות, עומק או תכלית. מנגד עומדים הבתר־אנושיים – ישויות מתקדמות טכנולוגית, שאיבדו את המוסר, את הרגש ואת האנושיות, והפכו ל“אלים” ריקים מתוכן, חסרי אופי ונשמה.
זהו ספר שמרגיש כמו תמרור אזהרה. בעיניי, סימונס מציב מראה חדה ולא נוחה מול ההווה שלנו, ושואל לאן אנו הולכים כשאנו מוותרים על תרבות, על חשיבה ביקורתית ועל אנושיות – לטובת נוחות, כוח וטכנולוגיה.
דן סימונס יצר כאן עולם ספרותי מופלא, מטורף ומהמם בעומקו, בשאפתנותו ובאומץ הרעיוני שלו. זה אינו ספר קל, ולא מיועד לכל קורא, אך עבור מי שמוכן לאתגר – זו חוויה אינטלקטואלית חזקה שנשארת זמן רב אחרי סיום הקריאה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
