ספר טוב! מאוד ייחודי: זהו יומנו האישי של גמד, עוזרו האישי של נסיך מקיאבליסטי. הגמד הוא בעצם ייצר הרשע של הנסיך עצמו ומתאר את העולם שלנו דרך עיניים רנסנסיות, מנקודת מבט מאוד מאוד מעוותת.
הגמד מתאר לנו את האנושות מתוך נקודת מבט של שינאה, תיעוב ובחילה. הייתי אומרת שגם מתוך צרות אופקים ואינטליגנציה ריגשית נמוכה מאוד. במשך הקריאה, זה נראה לי לפעמים, שכל המתקפה הזאת היא בעצם הגנה, כי הגמד נפגע לא פעם-

ב'אחרית דבר' לספר, כותבת המתרגמת - בָּשמת אבן-זהר, את הדברים הבאים:
"הספר מתאר תמונה קשה ומעוותת של המציאות מבעד לעיניו של הגמד... תמונה זו נוצרת לא במעט בזכות הביטויים הקשים, המשפטים המסורבלים והעומס של שמות התואר והפריטים. מציאות זו אינה מתוארת בסגנון חלק ונעים או קל לעיכול, ומטרתה אינה לספר שורה של מאורעות בנסיכות רֵנֵסַנְסית. ביטוייו ודימוייו, והשימוש הטעון-משמעויות בהם נועדו לגרום לקורא להיע

קיבלתי את הספר הזה ממישהו שלא רצה אותו. רק אחרי שקראתי את הספר הבנתי כמה זה סימבולי.
בהתחלה עוד ניסיתי למצוא סיבות להתנהגותו של הגמד כדי להצליח לפתח כלפיו אמפתיה [הוא גמד, דחוי, המשרת נסיך שחצן וסובל השפלות]אבל לאט לאט הבנתי שהסיבה היחידה להתנהגותו היא שהוא רע- פשוט רע.
הוא אינו מעורר אמפתיה, אי אפשר להזדהות איתו וגם אפילו לא להבין אותו. הספר הוא בדיוק כמו גיבורו ולהיפך- אף אחד לא רוצה אותם.