ספר על יופי צריך להיות יפה. ואכן הספר של אומברטו אקו יפה להפליא וגם נעים למגע. וזה הרגע לווידוי קטן, אני אוהבת לגעת ולמשש ספרים. גם את הכריכות וגם את הדפים, זו ממש בוקופיליה. והספר של אקו מזמין חווית מישוש מענגת ביותר.
ובתוך הכריכה מסתתר אוצר מרהיב של יצירות אמנות יפהפיות שפשוט מזמינות דפדוף, התפעלות ואנחות התרגשות.

מלבד ההנאה החושית שהספר מזמן ראוי להתייחס גם לתוכנו. אקו סוקר בספר את מושג היו

הסגידה ליופי

אפתח בוידוי אישי, אומברטו אקו שהלך לעולמו לפני כחודש, הוא עבורי אתגר בלתי ממומש ומתסכל, בגלל העובדה שהוא סופר מעורר השראה, כמי שכתב רומנים היסטוריים כעבודת חקר אקדמית, שבהם שלובים רעיונות פילוסופיים המבטאים את רוח התקופה, כמו השיח על ספריית מנזר בימי הביניים האוצרת את ספרייה כחסויים לבני אדם, כפי שמבטאת עלילת הסרט שם הורד אותו ראיתי בעבר, בעקבותיו ניסית לקרוא את הספר, אך כשלתי ונט

נראה כאילו אומברטו אקו מאד נהנה כשהוא כתב את זה, גם כל הזמן עלו בו עוד ועוד רעיונות, כמו אחד שמבשל ולהוט להראות את כל מה שהוא יודע, להוסיף עוד משהו, ויש איזה פחד אצל זה שעתיד לאכול שאולי זה לא יתאים או יהיה קצת יותר מידי ככה שכל ההבטחה שיש שם תיהרס. הוא די מצליח להשתלט על הכל, אקו, תוך שהוא עושה לא מעט פליק פלאקים ספרותיים, העניין הוא שיש איזה גבול ליכולת שלי להתפעל מוירטואוזיות. עם כל כמה שהתמסרת

ספר מצויין השופך אור על דמות מסתורית ואניגמתית שבשנות חייה האחרונות התהלכה בירושלים חסרת כל ונשכחת בעוד שבשנות הארבעים והחמישים שלה הייתה אולי המשוררת הטובה ביותר בגרמניה. שיריה של אלזה כמו דמותה אפופי מיסתורין ולעיתים קשים להבנה. הספר מציץ לכל תקופות חייה ובמקביל משובצים בטקסט שירים מאותן תקופות, דבר המקל משמעותית על הבנת שיריה. שיריה של אלזה קשורים קשר הדוק לאורח חייה, לחוויות שעברה ובעיקר לאהבו

אז ליאו פרוץ! יותר משתוכלו לקרוא עליו בויקיפדיה לא אוכל לספר (הסופר האוסטרי שהתאכזב מכל הנעשה עם הנאצים וכו' ושגם עלה לארץ ולא מצא את עצמו וכו'), גם כי כתבתי עליו בכמה ספרים שלו שקראתי, ועקב היותו לא רע בכלל, אני מקווה להספיק להשיג את כל הספרים המתורגמים שלו, כי בנתיים אני רווה נחת גדול.

הספר עוסק בסגנון שעל פניו לא היה תופס אותי, הקטע המעצבן הזה של סיפור שגורם לך לתהות אם הוא חלום או לא, רק ש

אם אצטרך להמשיל את הקריאה ב"הפסנתרנית" לחוויה דומה זה יהיה בערך משול למשהו בסגנון הזה:
דמיינו שמישהו מכניס לכם אגרוף בבטן, אבל המכה ניתכת בקיבה שלכם בslow motion וכל הכאב שהיה צריך להיות מזוקק לכדי 5 שניות נמתח בכבדות לאה לאורך כמה וכמה שעות. במקביל לכאב העמום שמתפשט בכם, מתחילה תחושת קבס ובחילה לעלות לכם בגרון. מתחשק לכם להקיא כל מה שאכלתם לארוחת הצהריים, אבל האמת היא שמה שאכלתם הייתה ארוחת פאר,

יום שבת, שעה 11 בבוקר פלוס מינוס, שנת 1978 פלוס מינוס. אני בן 11 פלוס מינוס
אבא ואני חוזרים בהליכה איטית מהמגרש. הרגליים שלי מהדהדות כאבים מהעצמות הדואבות והצלקות המדממות אבל אני לא חש בהם, כי אני מוצף בתסכול, בושה, כאב לב וזעם: שוב הפסדנו להפועל חדרה.
לאט לאט אני נכנע והדמעות מתחילות לחרוך לי את הלחיים. אבא כרגיל רואה ומרגיש, אבל ברוב חוכמתו לא אומר כלום, רק שם את היד על הגב שלי וככה אנחנו מתנ

אומברטו אקו הוא תמיד נורה אדומה בשבילי, שניים מספריו ננטשו באמצע וגם את ספר זה הרהרתי לא פעם לנטוש. מדוע? כי אקו טרחני, חוזר על עצמו, מנסה להתחכם יתר על המידה. מצד שני הכתיבה נפלאה, חכמה, מושקעת ומעשירה. זה רומן עם 50! עמודים של מראי מקום והסברים בסוף הספר, את ההסברים כתב המתרגם ומזל שכך, בלעדיהם כנראה הייתי נוטש מהר מאוד. אקו בעצם מספר את ההיסטוריה של אירופה והאנטישמיות בסוף המאה ה-19, כל המידע ו

אומברטו אקו יוצא במסע לחקור את שורשי האנטישמיות ועיקרם הפרוטוקולים של זיקני ציון.
הבחירה של הסופר להציג את האנטישמיות באמצעות דמות פיקטיבית אחת, סימונה סימוניני, נוכל, אופורטיוניסט, שרלטן, תחבולן ואיש קנוניות, זייפן של מסמכים ועובדות, המזהה בכל מצב כיצד להחלץ ממנו ולהפיק את התועלת המירבית.( נדמה לי שתיארתי( חוץ מזייפן כי לזה צריך כישרון), ח"כ מסוג מסויים או שר ואולי למעלה מזה? לא זו סתם הערה מש