בוקר. קמה לעוד יום ארוך. עשתה לה קפה, והלכה לשבת ליד המחשב, לסיבוב הפורומים היומי. מישהי כותבת על עייפות בחיי הנישואים, ועל מישהו מהעבודה שעושה לה פרפרים בבטן. מנעד התגובות גדול ביותר, ובכל זאת כל הקולות המוכרים נשמעים. בפורום אחר בוכה מישהי אחרת על בעלה, ועל המסרונים המחשידים שמצאה במכשיר שלה. גם כאן קולות הנעים לכאן ולכאן, לפירוק החבילה, או לטיפול זוגי ולסליחה. סיימה את הקפה בפיהוק. ברדיו מתראיי

סומרסט מוהם הוא הסופר המועדף עלי. לצערי הרב ספריו די נדירים, כך שרבה היתה שמחתי כאשר מצאתי את הצעיף הצבעוני בחנות הספרים.
מדובר בנובלה שההשראה לה היא כמה שורות מטור הטוהר של דנטה. השורות מספרות על פיאה,אשת אצולה מסיינה שבעלה חושד בה בניאוף, וכיוון שהוא מפחד ממשפחתה הוא אינו מוציא אותה להורג, אלא לוקח אותה לארץ ביצות שהוא מצפה שאדיה הרעילים יעשו את העבודה בשבילו. לדאבונו פיאה נשארת בחיים זמן רב מש