אסופה של כ-40 מסיפוריו של י.ל.פרץ. פרץ פורס בפנינו את העולם היהודי הגלותי במלוא הדרו, עולם נכחד שנשאר רק בסיפורים של פרץ וסופרים נוספים מהתקופה, עולם שאולי מעלה נוסטלגיה, אבל התרשמותי היא שזה היה בעיקר עולם של דלות, חיים קשי יום ובעיקר פחד מן הפוגרום הבא.
מן הסיפורים עולה נימה כללית של אנטי הממסד הדתי המסורתי וניסיון להציג ולקדם את רעיונות ההשכלה, פרץ עושה זאת לא בצורה בוטה, אך הוא החלטי בקו הזה.

תענוג אמיתי. כמובן שזה ספר על נבוקוב לא פחות מאשר ספר על גוגול, אבל כך או כך זה מופת של כתיבה ביוגרפית מרתקת ושנונה, והספר מענג אפילו אם לא קראתם מימיכם מילה אחת שכתב גוגול. ומצד שני, הספר הזה עושה חשק עצום לקרוא את יצירות המופת של גוגול.
נבוקוב בכתיבתו הוא חסר רחמים, והוא קוטל באכזריות (ובשנינות שובת-לב) שורה ארוכה של סופרים בינוניים, משוררים כנ"ל, מבקרים, חוקרי ספרות (אלה כמדומה שנואים עליו במ

ספר מיוחד.

י.ל פרץ, איש ששמו הולך לפניו - ותמיד כשדיברתי על בשביס זינגר או על סופרי יידיש אחרים בנוכחות אנשים, היו צריכים לזרוק לי את השם שלו בחזה מנופח כי הרי מדובר בשם דבר! י.ל פרץ! אבל בגלל שהשם שלו נזרק אליי באותה נשימה עם עגנון ועם סתם סופרי יידיש מוכרים, אז לא לקחתי ברצינות את המרפקים. כלומר הוא כן סיקרן אותי וכן קניתי ספר שלו ועוד את האחד עם 40 הסיפורים כדי לגבש גם עליו דעה ולראות מה יש ל

המלך ליר כבר זקן. הוא חייב לשחרר את הכתר האהוב שלו וירושה היא בעיה רצינית, בטח כשמדובר במלכות בריטניה.
למלך 3 בנות. הוא מחליט לחלק את הירושה שווה בשווה - שליש הממלכה לכל אחת מבנותיו ודוכסיהן. כששתי הבנות הבוגרות מספרות לאביהן על אהבתן הגדולה תוך כדי דברי חנופה, בת הזקונים מסרבת לעשות זאת כי אהבתה לא נתונה רק לו אלא גם לבעלה. באופן לא כל כך מפתיע, בעלה דוכס בורגונד שבצרפת מתעצבן ולא רוצה להינשא ל

יצחק־לייבוש פּרץ אָדער י. ל. פּרץ - די טויטע שטאט



תרגום חדש לספר מאת י.ל פרץ, אחד מגדולי הסופרים בשפה היידית.
הספר מורכב מסיפורים קצרים על הקהילה היהודית במזרח אירופה, בעיקר פולין, בתקופת ההשכלה. ההתנגשות שבין עולם החולין לעולם החסידות מתוארת ע"י פרץ בקוטביות נהדרת. פרץ עצמו למד בצעירותו בחדר והיה נחשב לעילוי בתורה. אך בהמשך הוא נחשף לרומאנים ולספרות חולין, למדע ולמה שנקרא היום לימודי ליבה