אחרון ספריו של יצחק בשביס זינגר הוא ספר משוגע, תרתי משמע. ספר ממיטב המסורת הסוערת של זינגר. עונג גדול ועולם שהיה וכמעט איננו עוד.
הספר מכיל קטעי חיים מהביוגרפיה האישית של זינגר, בכך אין ספק. ובמה דברים אמורים?
מקס אברדם נכנס לחייו של גיבורנו, אהרון גריידינגר, יום אחד בחודש מאי 1952. רק 7 שנים עברו מהתופת הנאצית. מיהם שני אלה? מקס הוא ידידו מפולין של אהרון גריידינגר, אך מבוגר ממנו בכעשרים שנה. י

אוי מכשפופה ירוקה ומכוערת הרוכבת על מטאטא כמו כל
חברותייך הרעות, מה עלה בדעתך להיות שונה מכל הבחורות ההן היפות בלונדיניות, רכות, מצחקקות ומשמשות מושא לחלומות
של כל הבחורים ההם?
למה איתרע מזלך ויצאת ירוקת עור, משונה ביותר, לבושת בגדים משונים וכובע מחודד? למה נפל הגורל הרע דווקא בחלקך לחשוב קצת יותר מכולנה, להתעניין במדעים מדוייקים, בניסויים,
בהגנה על זכויות בעלי החיים והחיות, להתנגד לקוסם המסתת

#
תאונה אווירית מתרחשת במטוס של חברת תעופה סינית. המטוס "יוצא מאיפוס", משתולל, מטיח נוסעים וחפצים זה בזה ולבסוף חוזר להיות בשליטה ומונחת בנמל תעופה אמריקאי. התוצאה 56 נוסעים פצועים ושלושה הרוגים. החברה שייצרה את המטוס פותחת בחקירה, שעליה ממונה סגנית-נשיא העוסקת באבטחת איכות. ברקע יש משא ומתן של החברה למכירה כמות גדולה של מטוסים, פוליטיקת תעופה בין-מדינתית, עימותים בין עובדים להנהלה, מאבקי כוח בצמ

לקח לי המון זמן - כמעט שנה - להשיג את הספר הזה ומצאתי אותו במקרה. השארתי אותו בהמתנה אחרי שהישגתי אותו - אולי חששתי שאתאכזב אחרי המאמץ להשיגו. החווייה שהספר הזה גרם לי בקריאתו שונה מהחווייה שאני מכירה (ומכורה לה...) בקריאה בדרך כלל. יש בו כל כך הרבה יותר ממה שאני רגילה בספרים, שלעתים הגודש גרם לי מחנק. הספר עוסק בדמויות ובארץ עוץ, כפי שכתב באום ב"הקוסם מארץ עוץ", ונכתב על התקופה שלפני ובמהלך "נחית

אני חושבת שהתלונה הנפוצה ביותר של אנשים על מקום עבודתם היא ש"יש בו יותר מדי פוליטיקה". כשאני מנסה לברר מה הוא מקום העבודה האידיאלי של בן שיחי, הוא יגיד לי הרבה פעמים "איזו חברה קטנה, בלי הרבה פוליטקה..." (האשלייה שגודל החברה הוא המייצר פוליטיקה נפוצה אצל עובדים בחברות בכל גודל) תמיד נדמה לאותו עובד שיש איזו חברה שהוא עוד לא מכיר, ששורר בה גן עדן נטול פוליטיקה (שמעתי שמצאו לא מזמן סימני חיים על המא

יום אחד באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת, החליט רוברט פרנק (שוויצרי במקור) כי הוא יוצא למסע צילומים בארה"ב. שלוש שנים נמשך המסע הזה בו צילם כ-28 אלף תמונות מתוכן בחר רק 83 ופרסם אותן בספר שנקרא "האמריקאים". הספר מתעד את ארה"ב בעיניו של אאוטסיידר: הוא לא צילם נופים או גופים דוממים אלא רק אנשים ובדרך כלל את אלו שבשולי החברה. פרנק צילם את הניכור, את הזרות והבדידות, את המסכנות והאפליה הגזעית. אם לסכם

"משוגע" - מיהו המשוגע? מיהו האדם שסביבו הספר נסוב?

לפני שאענה על השאלה, אקדים במעשיה ירושלמית:
הרבי מללוב יצא יחד עם יהודי נוסף לנסות ולדבר על לבם של פליטי מלחמת-העולם-השניה בתל-אביב של ימי תחילת שנות המדינה.
באחד מפיתולי כתותי רגליהם הם נקשו על דלת של "מומר להכעיס" וזה, בשומעו את מטרת בואם, החל מגדפם נפש: מיהו אלוהיכם? הכרנו אותו בשואה! וכהנה. המלווה ניסה להישמט מהמפגש המביך, הוא ביקש להסיר

"משוגע" הוא הרומן המלא האחרון שכתב יצחק בשביס זינגר, רומן שיצא לאור לאחר מותו. העלילה עוסקת בסופר בן דמותו של בשביס זינגר, וכמו כל יצירותיו היא עוסקת במתח שבין עיקר לטפל, טוב לרע, אהבה לשנאה וקודש לחול. הסיפור קולח והשפה שנונה ועסיסית, מה שמביא לכך שאפשר לקרוא את הספר בנשימה אחת כמעט.

מאז שקראתי את "העבד" בתקופת התיכון אני מרותק לספריו של בשביס זינגר. בשנים האחרונות הגבלתי את עצמי לקרוא רק ספר

"מרשעת" של מגווייר הוא ספר אפל, ובוגר, ואלים, ומיני, והוא האנטיתזה המוחלטת של הקוסם מארץ עוץ של באום.
אני לא יכול לתאר כמה נהניתי לקרוא אותו. זה לא הנאה במובן הברור של המילה, אלא כל מה שהפקתי מהקריאה - הרגשות כלפי הדמויות והסיטואציות שהן נקלעות אליהן, באמת שאי אפשר לא להרגיש רגש כלשהו כלפי אלפבה, בין אם זה רחמים, או הערצה או תיעוב. וככה גם שאר הדמויות - הן הרגישו כל כך אנושיות ואמיתיות.
הספר מע