ביקורת ספרותית על שטן מאת ל.נ. טולסטוי
ספר טוב

---

היצירה הראשונה של טולסטוי שאני קורא.
העלילה עוסקת באציל צעיר שמנהל רומן עם איכרה בכפר שלו לפני נישואיו, ואז הוא מתחתן עם אישה נפלאה אבל הזיכרון של הרומן הזה ממשיך לרדוף אותו עד ל.. שני סיומים שונים שטולסטוי כתב לסיפור, בהפרש של יותר מעשור ביניהם.

קודם כל כדאי להבהיר עד כמה היצירה הזו אינטימית עבור המחבר, משהו שלא ידעתי לפני הקריאה והיה מאוד מעניין ללמוד; טולסטוי ניהל רומנים עם איכרות בכפר שלו כשהוא היה צעיר, ושפט את עצמו בחומרה על כך במשך כל חייו.
הוא חיבר את הנובלה הזו על רקע סיפור דומה שהתרחש לאדם שהוא הכיר, ולא פרסם אותו בגלל שהוא לא רצה שאשתו תקרא את הסיפור. לבסוף, באחרית ימיו, אשתו מצאה וקראה את הסיפור, והוא תיאר ביומנו שזה הוביל לשיחה טעונה ביניהם. הסיפור פורסם רק לאחר מותו, עם שני הסיומים השונים.

כלומר, עבור טולסטוי התשוקה הזו לנשים אחרות הייתה משהו שרדף אותו כל חייו ושהוא ייחס לו משמעות מסוכנת רבה.
הבעיה היא שתחושת הסכנה והחטא הגדול עוברים רק חלקית בספר עבורי. זה כנראה כי לא הייתי ממש במצב כזה, אבל אני מניח שהמהות של סיפור טוב היא לגרום למישהו שלא היה במצב המתואר בסיפור להזדהות עמו, לא?
זה עובר במידה מסוימת, אבל האובססיה הזו שהגיבור מפתח עם האיכרה הרגישה לי קצת מוגזמת ומנותקת, בעיקר כשלא היו יותר מדי תיאורים עמוקים של הקשר הראשוני ביניהם, שמוזכר באופן די טכני ויבש for the most part.
אולי הנקודה הייתה לא לתאר את הקשר הראשוני באופן עמוק, כחלק מהמאבק התמידי שהגיבור מבצע עם הכחשה של המשמעות של האיכרה הזו עבורו? אבל זה מקשה עליי כקורא להרגיש שיש עומק באובססיה, בטח כשאנחנו רואים איך היא משפיעה עליו ואיזה דברים הוא עושה בניסיון להתגבר עליה.

אבל סה"כ זו נובלה טובה. הדמויות כתובות טוב, אישתו של הגיבור ממש רילייטבל, יש כאן הרבה הומור לצד רגעים מרגשים, אמירה מוסרית ברורה, ותיאור המציאות הקשה של האיכרים הרוסים, שאפילו בשלהי המאה ה19 היו עדיין במעמד חצי פיאודלי ונתונים לגחמותיהם של אדוניהם האצילים, לטוב או לרע.
בהחלט לא הטולסטוי האחרון שאקרא, וגורם לי להתעניין יותר בכתבים הפילוסופיים והרעיוניים שלו דווקא. אדם שמדבר באופן כזה פתוח על הפגמים שלו (ובקריאה שלי על הסיפור ראיתי שטולסטוי גם ביקש במפורש מהביוגרף שלו לציין גם את "הדברים הרעים" עליו, כולל ספציפית רומנים שהיו לו, ושהוא השיב לאנשים שהעריצו את התפיסות הרעיוניות שלו ורצו לפעול על פיהן שהם צריכים לפעול לפי צו מצפונם) הוא אדם שכנראה יש לו לא מעט יושר בכתיבתו ההגותית כמו גם הספרותית.

8\10

"ובאמת, אם יבגני אירטנב היה חולה־רוח, אז כל האנשים הם חולי־רוח כמוהו, והחולים ביותר הם ללא ספק אלה, שרואים אצל אנשים אחרים סימנים של טירוף, סימנים שאינם רואים בהם עצמם."

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על שטן