ביקורת ספרותית על משחק ומציאות מאת דונלד וודס ויניקוט
ספר מעולה

---

דונלד וודס ויניקוט הוא בראש ובראשונה אוהב אדם. מכל דף בספר המרתק שכתב משתקפות חוויותיו רבות השנים והזמן העצום שצבר בטיפול בילדים. האנושיות והמסירות שהוא מעביר בשפה העדינה שלו בספר נגעו בי. "אם טובה דיה", אולי המונח המשמעותי ביותר שהמחקר הזה טבע, מצד אחד מתייחס לילד כאל אינדיבידואל שלם הדורש התפתחות תקינה, בקצב שלו, וטיפול הולם ומסור, אך הוא גם מכיר ביכולותיו המוגבלות של כל הורה - אף הורה אינו מושלם, אף בין אנוש אינו מושלם - תפקיד ההורה הוא ברור: לאפשר באופן מלא את השלב הפנימי, הסובייקטיבי לחלוטין בו כל אובייקט נתפס כחלק ממשי מהתינוק עצמו, אך בבוא העת גם לדעת לגלם ולהכיל את שלב ההיפרדות הזו- בה התינוק מגלה שהאם (או כל דמות הורית) הוא אובייקט נפרד בפני עצמו -שלב אקוטי בהתפתחותו עצמו כאינדיבידואל נפרד. מצאתי, שהמרחב השלישי, המרחב הפוטנציאלי עליו הוא כותב מביע באופן נפלא את מרחב החוויה- זה הנמצא בין המציאות והעולם הפנימיים של כל ילד (ואדם) ובין העולם החיצוני, המציאות החיצונית. מרחב זה מתאר באופן שלם יותר, בעיני, את "זירת האירועים", המקום בו החוויות מצטברות בתפיסת האדם. השפעותיהם האדירות של פרויד ובעיקר מלאני קליין ניכרים בכל פרק ופרק, אבל החדות והעומק במחקרו של ויניקוט עומדים לחלוטין בפני עצמם.

ספר נהדר לא רק למטפלים, אלא גם להורים - בהווה ובעתיד.

» ביקורות נוספות של עינתי
» ביקורות נוספות על משחק ומציאות