הגעתי לעמוד 280 (מתוך 478) ואפסה סבלנותי. הספר הזה הוא יצירתו של "אחד מסופרי המתח המובילים בצרפת" כדברי ההוצאה, סופר שזכה במולדתו ל 15 פרסים ספרותיים, שכאשר הוא אינו סופר הוא פרופסור לגאוגרפיה ופרשן פוליטי. זה שהסיפור שהוא מספר הוא מופרך - אפשר לסלוח. כמו שאומרים פה כמה אנשים, זה מובנה בסוגה, וראוי לזרום עם הסיפור. אבל על העובדה שהוא עושה שימוש באמצעים פרימיטיביים להגברת המתח, שהכתיבה לא מתוחכמת והאינטליגנציה מובטלת, על זה אני מתקשה לסלוח.
תינוקת בת שלושה חודשים היא הניצולה היחידה מהתרסקות מטוס. שתי משפחות טוענות שהיא שלהן. משפט שלמה המודרני מצית את הדמיון. 18 שנים אחרי ההתרסקות הבלש הפרטי שנשכר לפני 18 שנה - וקיבל שכר שנתי נדיב בלי צורך למסור מימצאים או השערות, או אפילו להיפגש עם המעסיקה שלו - מגלה פתאום את האמת, אבל לפני שהוא מספיק לספר לנו מהי הוא מת. הוא משאיר אחריו הוא דו"ח המתעד 18 שנים של התחקות אחרי הסיפור הזה. הדו"ח הזה - יחד עם הסיפור בזמן הווה - הוא הסיפור שלפננו. והדו"ח של הבלש כתוב לפי כללי הסיפור הבלשי, אלה שיצרה שחרזאדה: הפסיקי דקה לפני שהתעלומה מתבהרת, ותבטיחי לך עוד יום של חיים.
למישל בוסי אין עדיין ערך בוויקיפדיה בעברית, אבל אל דאגה. עוד כמה ספרים של גאון המתח הזה יתורגמו, וגם לו כמו לגיום מוסו יהיה ערך כערכו. שניהם צרפתים. שניהם כותבים ספרי מתח רבי מכר. שניהם אינם מתעכבים על דברים פעוטים כמו היגיון סיפורי ואמינות. שניהם כותבים רומן מתח - עלילות מופרכות ופתרונות מופרכים עוד יותר (כן, הצצתי בסוף. אם חשבתי שעד האמצע הוא מופרך - חכו לסוף...) הסופרים האלה התקדמו במהירות האור ישירות לעבר, לוילקי קולינס שהמציא את הז'אנר לפני יותר ממאה שנה. מה חבל שיחד עם העלילות המופרכות הם לא אימצו גם את כשרון הכתיבה של האב המייסד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
