• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הילד הכותב

הילד הכותב

מאת יהונתן גפן

הביקורת של תמר-מילים

תמונה של תמר-מילים
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הילד הכותב

הילד הכותב

מאת יהונתן גפן

הביקורת של תמר-מילים

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של תמר-מילים
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2016
הקודמת
אודי
לפני 9 שנים

“בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בדכדוך קיומי ואדי אלכוהול מספר יהונתן גפן על המאפיינים המרכיבים את נפשו כמש”

3/4
ביקורות על הילד הכותב
הבאה
אורי החמודה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 3 שנים

“נתקלתי בספר הזה כאשר קראתי באתר עברית, איזה ציטוט נורא מיוחד שלו וכמובן הידיעה על מותו מאוד השפיעה ע”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

ספר קטן, 155 עמודים בגודל A5 אבל גדול מבחינת אהבת הכתיבה, ואוסף המובאות מאנשים שכתבו טוב, וגם כתבו על כתיבה.
ניתן לחשוב יהונתן גפן ואני שונים מאוד. בטח בגיל, ובהשקפה דתית ופוליטית, וגם בעוד פרמטרים בהם שופטים דמיון והבדל בין אנשים. ובכל זאת לרגעים, דרך המילים שלו הפכתי (שוב) להיות הילד הכותב.
בראיה חדה ושנונה מספר המחבר על האופן שבו הוא תפס את עצמו ככתוב, על הדרך שעשה בחיים ובכתיבה, תוך מבט רחב על הדור שלו שגדל למדינה שנולדה כשצל ענקים חלוצים מלווה את הבחירות שאנשים שנולדו לחירות ניסו לבצע.
זה לא ספר שמלמד איך לכתוב. זה ספר שמאדיר את האהבה לכתיבה בסגנון המיוחד ומלא חן והומור עצמי של הכותב המוכשר הזה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מעין
מעין
תמונה של אודי
אודי
תמונה של מלכה לוין
מלכה לוין
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של cujo
cujo
תמונה של לי יניני
לי יניני
12קוראים|גיל ממוצע56|67%נשים

על המבקרת

תמונה של תמר-מילים

תמר-מילים

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
340 ביקורות•3 נבחרות•2,424 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של תמר-מילים
תמר-מילים
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות340
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה2,424
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת125ספרות מקורית82מתח ריגול והרפתקאות54

דיון על הביקורת

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 9 שנים

חיכיתי לשמוע דעה על הספר ועל הכותב, אותו אני מאוד מחבב.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של תמר-מילים

להבת הברזל

להבת הברזל

רבקה יארוס

זהו ספר שני בטרילוגיה, וככזה, ניגשתי אליו בציפייה ובחשש, כי הראשון (האגף הרביעי) היה טוב וסוחף ויצוק בתבנית הז'אנר הרומנטזי (אז נא לארגן ציפיות בהתאם), והספר השני יכול להיות מעבר צולע לספר השלישי שאמור לסגור את הטרילוגיה, או להצליח לעמוד בפני עצמו, למרות שאנחנו מכירים כבר את הדמויות הראשיות, ואת העולם.
והספר הזה הצליח! 735 עמודים שמתארים את השנה השנייה של ויולט בבסגייה, בית הספר הצבאי בממלכת נוואר. כעת זיידן כבר חייל, והוא מוצב באחד המבצרים בגבול, בעוד ויולט מתמודדת עם המשך הכשרתה הצבאית. כמצופה, זה נעשה אכזרי, ומאתגר אותה ואת הקשר הרומנטי בינה ובין זיידן, ואת הקשר בין הדרקונים שלהם.
אבל יש חניכים חדשים בשנה א', ויש התפתחויות בגזרת הדרקונים, ויש אתגר לחזק את רשתות ההגנה. אנחנו גם מקבלים עוד הצצה לחיים של זיידן לפני המרד, ולהיסטוריה של נוואר, ונחשפים לתככים בתוך המערכת הצבאית.
יש אזהרת טריגרים בתחילת הספר, והיא מוצדקת. שימו לב. ואחת המלחמות המתוארות שם הזכירה לי מאוד מלחמות שחווינו כאן, אצלינו, וזה גם טריגר.
עם זאת, זיידן הקשוח והמנותק רגשית, נעשה יותר רך בקצוות מול ויולט שמקשיחה עמדות, אבל שלא כמו גריי, לא מרסקים לו את דמות החזק/שולט בעצמו/כריזמטי/הכי הכי. תודה על כך. הגזמה היא בכמות השברים והפציעות שכולם שם נפגעים ומתרפאים בקלי קלות עם האשפים וההילרים שלהם. אבל זה נסלח במגבלות הז'אנר.
כצפוי, אני לא יכולה לחכות לתרגום של הכרך הבא (ממש קשה לי לקרוא אותו באנגלית, האמינו לי שניסיתי), ואפילו שמעתי שרבקה יארוס כותבת כבר את החלק הרביעי.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
גן הלבנדר

גן הלבנדר

לוסינדה ריילי

לוסינדה ריילי מגישה לנו עוד רומן היסטורי עם כל המרכיבים הטובים.
אמילי, וטרינרית צעירה וביישנית, היא בת יחידה, וכשאמא שלה מתה, היא נאלצת לטפל בירושה שכוללת חובות גדולים ובית אחוזה כפרי מוזנח שיש בו אוצרות תרבות.
כדי לכסות את החובות היא מוצאת את סבסטיאן, סוחר אומנות בריטי שבמקרה נמצא באזור, והוא עוזר לה למכור כמה תמונות, וגם אהבה...
אמילי עוברת ללונדון בעקבות בעלה הטרי, וסיפור ישן עם סבתו, שהייתה קשורה לאחוזה הצרפתית במלחמת העולם השנייה, וגם את אחיו הנכה.
הסיפור קופץ אחורה לסבתא, שהייתה מרגלת בריטית שנשלחה לצרפת, ועם התקדמות שני צירי העלילה אנחנו מבינים את הקשר בין הגיבורים שלנו
וגם עוד כמה דברים על אהבה, משפחה, נאמנות וספרים עתיקים.
ספר נהדר לימי חורף תחת שמיכה עם קנקן תה (כוס לא תספיק) או לחופשה אביבית.
ממליצה לכל חובבי הז'אנר שסיפורים משפחתיים מורכבים מדברים אל ליבם.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
שנה שבע

שנה שבע

מיכל קרייטלר

גילי, גיבורת הספר היא אמא יחידה לתומר החייל, היא עובדת בקופת חולים ומטפלת בכלב זקן וציפור- עורבת, שהייתה של אמא שלה שנפטרה.
יום אחד מתחילים לקרוב לה דברים מוזרים ופוגעים, והיא חושדת שחותה הגדולה חזרה לארץ אחרי שמונה שנות היעדרות. אחותה הגדולה שעוד כועסת עליה, אחרי שביתה, אחיינית של גילי, נפטרה מסרטן כשהייתה בת 12.
גילי נושאת אשמה כבדה, ומאוד רוצה שאחותה תסלח לה, אבל האחות הזאת לא ממש משתפת פעולה. הדברים מסלימים כשבמקבי אולי מתחיל להתפתח משהו עם מישהו, למרות שגילי ממש לא בקטע של זוגיות ואהבה.
זהו סיפור על אחיות, על קשרי משפחה וחשבונאות עתיקה, על היכולת לסלוח והיכולת לעמוד על שלנו.
סיפור חזק ונוגע.
החולשה הקטנה היחידה שלו היא הדמות של אור, אחותה הגדולה של גילי, לא להכול הצלחתי להאמין שם.
אבל גילי? וואו. הלוואי והייתה לי אחות כזאת.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
שולטת במגרש

שולטת במגרש

קרלה סורנסון

הספר הזה כמו לקחת שוקולד ממולא קרם תות מהמדף. זה מתוק נורא, אתה יודע מה אתה מקבל, ואתה קונה כי אתה מת על זה.
גם בספר שולטת במגרש, אתה מקבל רומן בין אלי (אלכסנדרה) צעירה ויפה ורווקה שיורשת קבוצת פוטבול בין הנכסים הנוספים של אביה, ובין לוק, הקוורטרבק החתיך של הקבוצה, שמאוד לא אוהב את הבוסית החדשה והלא מנוסה, וגם לא פנוי לקשר.
היריבות והעוינות מתחלפות בהדרגה לרומן סוער, הכול צפוי, ועם זאת מענג. דמויות חביבות, יפים ויפות בבתים גדולים ובריכות מאובזרות.
ספר חופשה לחובבות הז'אנר.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
נתראה אתמול

נתראה אתמול

רייצ׳ל לין סולומון

סיפור נחמד מהז'אנר הרומנטי.
הספר מיוחד לקהל צעיר יותר כי הגיבורים הם סטודנטים, בדיוק מתחילים שנה ראשונה בקולג'.
בארט בלום רוצה לפתוח דף חדש בקולג', להתקבל לכתוב בעיתון הסטודנטים, ולשכוח מהאסון שקרה לה בתיכון, ושבגללו הייתה מתוייגת לדיראון עולם.
באחת ההרצאות היא פוגשת את מיילס, שנראה לה סנוב, אבל בסוף אותו היום היא מגלה שהיא תקועה בלולאת זמן, ואיתה תקוע גם מיילס.
ביחד הם לומדים את המצב, לומדים להכיר זה את זו, ואולי אפילו לצאת מהלולאה.
זה סיפור נחמד, כתוב זורם, ובהחלט מהנה.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
דרור חייב למות

דרור חייב למות

רז קלמנוביץ'

מה את עושה אם יום אחד את מגלה שיש לך ילד קקה?
דליה, גיבורת הספר היא פנסיונרית של משרד החינוך, בדיוק לפני שנה התאלמנה, יש לה חברה טובה שבעלה עזב את הבית והבת היחידה שלה גרה בחו"ל, ודרור, הבן של דליה בלי זוגיות, מדבר לא יפה, וכנראה זומם להשתלט על כספי הירושה. דליה מנסה את כל מה שהיא יודעת כדי לסכל את המזימה, רק שככל שהספר מתקדם, הקורא מקבל את הרושם שאולי דליה טועה בכל מיני עניינים בפרשנות המציאות, ואולי בעצם היא באמת קצת לא בסדר.

ספר כתוב מאוד ריאליסטי, מאוד ישראלי, מאוד דיבר אליי, אולי בגלל שאני בגיל שבין ההורים המבוגרים וקריצה מהירושה.
יכולתי לדמיין את הטיפוסים הצבעוניים שחוברים לדליה במסע שלה אחר האמת, התרגשתי קצת בסוף, ובעיקר לא יכולתי להניח את הספר מהידיים.
הוא לא ארוך, אל תוותרו עליו.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
שובי שובי השולמית

שובי שובי השולמית

חוה עציוני-הלוי

כל ספר של חווה עציוני הלוי הוא סיבה לחגיגה בעיניי. אני אוהבת סיפורים מההיסטוריה שלנו, שנטועים בגיאוגרפיה שלנו פה, שמתכתבים עם המסורת שגדלנו עליה, ומרחיבים את התמונה. הכתיבה שלה מפיחה חיים ואנושיות בדמויות שעוצבו לפי נרטיבים דידקטיים מאוד מסוימים.
לכן שמחתי כשיצא הספר הזה, החדש. רק תהיתי, מי זאת שולמית? אני לא זוכרת מלכה כזאת, אמא של מלך, אשתו של מישהו בשם הזה או סיפור שנקשר בדמותה.
ואכן, שולמית היא דמות בדיונית, שנטועה בירושלים, עירו של המלך שלמה בימי שגשוג הממלכה.
שם הספר מהדהד את הפסוק: שובי השולמית ונחזה בך, שכתוב בשיר השירים, וזה היה הבסיס לכתיבת ספר זה.
הפעם עציוני-הלוי לקחה את שיר השירים, ושאבה משם השראה לכתיבת עלילה, שיש בה נערה צעירה, אהוב, וכרמים וערוגות בושם ביהודה של ימי מלכות שלמה בן דוד.
הכתיבה, כתמיד, נהדרת, והעלילה עושה חסד עם הפרטים ההיסטוריים, הבגדים, הכלים, דמויות הרקע וכמובן - הנופים. קל לדמיין את הירידה מירושלים לכיוון ים המלח, את החוות בין הכרמים והעדרים בהרי יהודה, ואפילו את הנסיעה צפונה לצור דרך הגליל. ובכל היופי הזה שזור סיפור אהבה בין שולמית ובין דודה, שמדביק את טלאי הפסוקים למשהו קוהרנטי ורומנטי. וכשלוקחים בחשבון את גילה של הכותבת, זה אפילו מרשים יותר.
בשורה תחתונה, הספר יצירתי וענוג!
רק מילה אחת על הכריכה - חבל. חבל שלא המשיכו את הקו העיצובי של הכריכות מהספרים הקודמים, כי זו משאירה רושם סכריני של AI.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
דוקטור בואי אצלי

דוקטור בואי אצלי

מירה מגן

מירה מגן מביאה לנו את סיפורה של גליה, רופאה בבית חולים, שמתמחה בסרטן הדם. רווקה לא צעירה, ששתי אחיותיה היפות כבר אימהות להרבה ילדים, והן מסתכסכות. גליה נשארת זו שאפורה לגשר ולהבריא את המשפחה. במקביל היא נעה בין החולים שפוקדים את המחלקה, מהם כאלה שהיא נקשרת אליהם באופן אישי, מעבר לקשר המקצועי הרגיל הנדרש, אבל כולנו בני אדם, נכון? ויש לנו גם חולשות.
במקביל היא מתאהבת ברופא מהמחלקה, שבדיוק התאלמן, ועל רקע הקשיים של אחיותיה הנשואות, לא ברור לה אם היא רוצה להתחייב לקשר הזה.
גליה מגיעה ממשפחה דתית, וזה נוכח מאוד בסיפור, מהשביס והפאה, ועד לשאלות: הוא משלנו? ובכל זאת נראה שגליה לא ממש מחויבת לקוד ההתנהגות הדתי.
בגב הספר כתוב שהעלילה מתקדמת דרך הטיפול בנער שהתאשפז, ואביו שמלווה אותו, אבל אני הרגשתי שכל קווי העלילה נעים במקביל, ואהבתי את הקצב הרגוע, יחסית, של התקדמות הסיפור, קצת כמו האופי של גליה. שקול, מסודר, ועם זאת מחליק בפינות על חולשות אנושיות.
בספר הזה, הכתיבה טובה אפילו יותר מהעלילה, לטעמי, בכל אופן. השפה היפה שלא גולשת למליציות יתר, ועם זאת, לא יורדת לשפה מדוברת ומצליחה לתאר סיטואציות רגשיות מורכבות, שבתה אותי.
העלילה, נגעה בי במקומות מאוד אישיים, כי גם אני אחת מתוך דבוקה של אחיות, כי אבא שלי חלה במיילומה ואז בלוקמיה ועברנו ביחד איתו את מסע החתחתים להשתלת מח עצם מתורם, ובאשפוז הארוך במחלקה ההמטולוגית ברמב"ם.
בשורה תחתונה - כתיבה משובחת, דמויות אנושיות, רוצו לקרוא, אבל בנחת.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים
דבר רודף דבר

דבר רודף דבר

ג'ודי טיילור

כוכב אחד עבור הרעיון - מסעות בזמן, וכוכב שני עבור המקוריות למקצוע הגיבורה - היסטוריונית.
גיבורת הספר, מקסוול, היא הסטוריונית, ודי זאב בודד, ולכן מוכנה להיכנס לתכנית סודית ומסוכנת. היא תתנסה בטכנולוגיה שיכולה לשנע אנשים בזמן, כדי לחקור אירועים היסטוריים. רק שמסתבר שיש עוד סיבוכים בתכנית הזאת, ויש מי שמנצל את הטכנולוגיה הזאת לרעה.
אני נשברתי כשהיא נסעה לחיות בעידן הדינוזאורים. משם הסיפור פחות עבד לי, וכל ההסתבכויות שבאו אחר כך כבר היו פחות אמינות בעיניי.
חבל, היה פוטנציאל.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•תמר-מילים

ביקורות נוספות על "הילד הכותב"

הילד הכותב

הילד הכותב

יהונתן גפן

ספר וואו,
ספרון קטן בגודל של A5 שיהונתן גפן מספר על עצמו, מתקופת הילדות שלו אם כל מיני הגיגים, ודברים עד כתיבת ספר זה.

קניתי אותו ברכישה הגדולה שלי מכנרת זמורה... אבל, בספר זה אנחנו בעצם מכירים את יהונתן מנקודת מבט אישית שלו, לא האדם כפי שמסופר במדיה..
בספר זה אנחנו מבינים איך בוערת בו אש המשורר ואש הכותב, הוא מתאר את עצמו כמו כותר הספר, הילד הכותב. בכל הספר הוא לא כותב שהוא מכפר נהלל, אלא, מכפר מה-יגידו...
על החברים שהיו שחלקם הלכו לעולמם, וחלקם נשארו.. על מסעותיו לקברים של כל מיני משוררים ברחבי עולם, ופגישותיו עם משוררים חיים כשראיין אותם, ומה הייתה דעתו עליהם.

על משפחתו, על הדוד המפורסם. וגם ציין שאונ' בן גוריון ביקשה לקבל לידיה כתרומה את כל הארכיון שלו, כולל כל הפתקאות עמ"נ לתייג ולשמור לדורות הבאים..

תענוג לקרוא את הספר, לא ספר כבד, אלא, קליל כ-155 עמ'. אני מאוד ממליצה לקרוא אותו. ספר כייפי לבין לבין שנותן מרגוע למחשבה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Mira
הילד הכותב

הילד הכותב

יהונתן גפן

נתקלתי בספר הזה כאשר קראתי באתר עברית, איזה ציטוט נורא מיוחד שלו וכמובן הידיעה על מותו מאוד השפיעה על עולם התרבות הישראלי, וגם על האזרחים אני בינהם. האמת שגדלתי על השירים על גפן מאז ערוץ הילדים בשנת 1999, היה מן סרט המבוסס על שיריו כיכבו שם כוכבי ערוץ הילדים, ודניאל מגון( היה שם ילדון בן 10)
ואחד מהציטוטים האלה היו:''אני הילד הכותב בתת מודע הילדותי שלי. מבלי שידעתי את זה ולמרות שאני לא גיבור כמו אודיסאוס,חייתי בידיעה שאני רוצה וצריך לספר את הסיפור שלי בארץ הזאת ובזמן הזה לא הייתי מספר את הסיפור הזה אם זה לא היה הסיפור שלי''יונתן גפן,הילד הכותב.
היה משהו נורא מיוחד בספר שקראתי בו השבת, הוא לא ספר עלילתי, המספר סיפור על אנשים. זה ספר המספר סיפור על איש אחד, אוטוביוגרפי. יונתן גפן חשב שהוא כתב ספר על עצמו, אבל אני אגיד משהו מפתיע עוד יותר, גפן כתב גם עלינו הכותבים, או האנשים שמתיימרים לכתוב, על אלה שקוראים, על אלה ששונים, בצורה הכי אמיתית שיש, לא התייפיפות , הוא היה אמיתי. זה היה הגדלות של גפן, האמת למרות שאתה ממש לא רוצה לשמוע אותה.
היו רגעים שראיתי במילים שלו את עצמי, התמודדות עם אהבת הכתיבה לעומת ההורים הלא תומכים, אבא שלו שחשב שיש בזה איזה משהו של בנות, החוויות עם בני כיתתו, למרות שטענו שהוא היה ילד מקובל, הוא הרגיש תמיד דחוי תמיד שונה, ואני לא חושבת שהוא היה שונה, זה היה הדימוי העצמי שלו, אולי בתור בן אדם שחושב. הוא הפתיע אותי בחוכמתו הרבה, והידיעה התרבותית שלו, הוא גם לא דיבר הרבה כל-כך על דעותיו הפוליטיות, היה פה ושם, אבל שוב האותנטיות בכל עמוד. היו כמה פרקים שאהבתי, הידיעה שהכתיבה היא כלי נשק בעיניו, והידיעה שכתיבה זה מקום מפלט,ומרפא. לא היה שם איזכור על החוויות ילדות הקשות, עם האימא החולה והאחות, היה הרבה על כתיבה, ורק על כתיבה. על השפעותיו מכתיבה, ואיך זה עזר לו להתמודד עם החיים. הספרים, והאמת בכל דבר, הטיולים שנסע, הרגשתי שאני איתו למרות שהוא לא איתי, בטיול הזה שנסע לורונה, בטיול שנסע לצרפת או לאמריקה. הוא לא איתך, אבל הוא שם במילים.ושוב זה הגדלות של גפן.
יונתן גפן אומנם נפטר, אבל למרות הכול הוא עדיין שם במילים שכתב,חבל שזה קרה רק במותו התעניינות בתרבותו, ובמורשת שלו, חבל שלא קודם.
תודה לך גפן על הספר הנפלא, ועל הידיעה שנולדה עתה, כמו ששיר נולד שתינוק מתחיל ללכת. תודה לך שהבנת אותי הילדה הכותבת
שלך אורי החמודה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אורי החמודה
הילד הכותב

הילד הכותב

יהונתן גפן

בכתיבה כנה ומרגשת, ספוגה בדכדוך קיומי ואדי אלכוהול מספר יהונתן גפן על המאפיינים המרכיבים את נפשו כמשורר, סופר, ואלכוהוליסט. באנקדוטות קצרות מחייו המתובלות בשברי משפטים , פסוקי שירה וציטוטים רבים הוא מנסה לעמוד על טיבה של הספרות והשירה בחיינו. הקסם מצוי בשפע בספרון הקטן הזה, כמו גם הומור מריר, צדקנות פוליטית והברקות ספרותיות. יותר מכל אלה מצליח גפן לעשות את מה שמעטים מצליחים וזה לעורר השראה. ספר נהדר.

לפני 9 שנים•אודי