ביקורת ספרותית על ימיה האחרונים של ראביט הייז - פרוזה # מאת אנה מקפרטלין

---

לא חשבתי שיהיו בי את הכוחות לקרוא את הספר הזה, ספר שנושאו הוא גסיסה ומוות. זו היתה המציאות שלי בשנה האחרונה. אבל כשהיד נשלחת מאליה למדף הספרים, וזה הספר הנבחר, אני מבינה שזה הספר שאני אקרא, וזו ההוכחה שהחיים הם הסיפור הכי טוב.

הסיפור הוא בדיוק כשמו. אלו ימיה האחרונים של ראביט הייז (שלא באמת קוראים לה ראביט, אבל כשתקראו את הספר הנפלא הזה, תגלו בעצמכם למה היא נקראת כך).
משפחת הייז מדבלין, אירלנד, היא משפחה מופלאה ונפלאה. הם חמים,הם מחבקים,הם אוהבים, והכל אצלם נעשה מכל הלב, ובעוצמה. אהבות, מריבות, כמו גם קללות. אך אי אפשר שלא להתאהב בהם. הם בעלי לב רחב וגמיש,והם מאמצים אל ליבם את כל מי שנקרה בדרכם. אם אלו החברים של הילדים, השכנה שבעלה מתעלל בה, וגם אתם מן הסתם, אם הייתם פוגשים את מי מבני המשפחה הזו.

הסיפור נפתח בהגעתה של ראביט אל ההוספיס, אליו מסיעה אותה אמה, מולי. זוהי תחנתה הסופית של ראביט, ו...כן, לכולנו מחכה התחנה הזו, אלא שהלב נחמץ, כי בכל זאת, ראביט, רק בשנות הארבעים שלה, מגדלת לבד את בתה הנמצאת בתחילת גיל ההתבגרות, ולכל אורך הקריאה, תחושת הפספוס וההחמצה כל כך זועקים. אבל בינינו, המוות הוא דבר מתעתע. אף פעם אנחנו לא מוכנים לקראתו. גם כשאנחנו יודעים שזה עניין של זמן, וגם כשזה מגיע בחטף, המהלומה היא כואבת.

הסיפור מסופר בנקודת הזמן העכשווית עם זליגות לעבר, לתקופה שראביט היתה ילדה, וכך הקורא נחשף לכל תקופות חייה של ראביט. הכתיבה קולחת, הקפיצות בזמנים חלקות, הספר נקרא בנשימה אחת.

אם חשבתם שתקבלו סיפור דרמטי שלא תפסיקו לבכות לאורך קריאתו, טעיתם! החיוך היה נסוך על פניי לכל אורך הקריאה. לא חשבתי שאשאב כל כך הרבה כוחות מהספר הנפלא הזה.

אנה מקפרטלין כתבה ספר מרגש ורגיש,מומלץ מאוד מאוד.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על ימיה האחרונים של ראביט הייז - פרוזה #