כבר מזמן שרוב מפעלי הייצור עברו למזרח הרחוק, אבל מפעל הייצור של פטרסון מתנהל בארצות הברית. בזכות פועליו החרוצים הספיק לכתוב עד שנת 2012 100 ספרים. ומי יודע כמה ספרים כתב עד שנת 2014.
את הספר הזה כתב פטרסון עם הווארד רוהאן (באותיות קטנות) ששמו נחבא בעמוד הראשון ולא מופיע, לא על הכריכה הקדמית ולא בכל עמוד שני. רוהאן, אם עוד לא הבנתם, הוא אחד הפועלים היצרניים של פטרסון, שאינו מרוויח חלקיק ממיליארד הדולר של הבוס, אבל קיבל את הזכות להקדיש את הספר להוריו הנפלאים. וכך מייצר אחד הסופרים האמריקאיים הפופולאריים והעשירים את ספריו. הוא הוגה רעיון, מתווה לספר, וסופרי הצללים שלו כותבים את הספרים.
נחושה בדעתי לקחת חלק במפעל ספרותי-אומנותי-ריווחי זה, התקשרתי אל פטרסון בכבודו ובעצמו. כמובן שאי אפשר לדרוש ממנכ"ל של תעשייה כה משגשגת, להתיק את עיניו משמונה-תשעה כתבי יד, הקורמים אותיות ודפים בו זמנית על שולחן העבודה שלו, ולענות בעצמו.
אפרתי: אפשר לדבר עם מר פטרסון?
גבר: מי מבקש אותו?
אפרתי: רציתי לדעת באילו תנאים אוכל להתקבל לעבודה אצלו.
גבר: יש לך איזה רקורד בכתיבה?
אפרתי: אני כותבת ביקורות באתר ספרותי ישראלי, כבר קיבלתי יותר מאלפיים שמונה מאות שבחים.
גבר: (מגחך) אלפיים שמונה מאות שבחים! וזו ההמלצה העצמית שאת מגישה לסופר שמכר מאות מיליוני עותקים?!
אני מתכווצת כמו נקודה בסוף משפט. הגבר, יהיה מי שיהיה, צודק. לפטרסון אין אפילו רשימת תודות בסוף הספר. הוא המלך. הוא לא חייב תודה לאיש.
פטרסון, כפי הנראה, מודע לחוק הספרים החדש בישראל, שמקשה על מבצעי הנחות אטרקטיביים, אחרת אי אפשר להבין למה הספר "ירח דבש שני" מכיל שתי עלילות מתח בספר אחד. מצד שני, הטקסט מכיל הרבה מאוד משפטים קצרים של חצאי שורות. מין משפטי מחץ, פאנץ' ליינים.
בעלילת מתח אחת, רוצח סדרתי הורג זוגות בירח הדבש, בעלילת המתח השנייה, רוצח סדרתי אחר הורג אנשים ששמם ג'ון או'הרה. סוכן האף.בי.איי. בשם ג'ון או'הרה נשכר למצוא את רוצח הזוגות כשהוא מגלה כי הפך מטרה לרוצח סדרתי שהורג את ג'ון או'הרה'ים .
יש לנו גם סוכנת יפה בשם שרה ברובייקר, שהמבצע עליו היא ממונה מובא לנו בכמה פרקים. בקיצור, סלט של רוצחים סדרתיים.
שרה וג'ון מתאהבים כמובן, הרוצחים נתפסים כמובן, העבר המרגש של ג'ון או'הרה אמור להעלות דמעות בעינינו, אבל הוא לא, כמובן. בקיצ' קיצור: עבודת צוות נטולת הישגים כזאת לא ראיתי מזמן.
אפרתי: אפשר לדבר עם מר פטרסון?
גבר: מי מבקש אותו?
אפרתי: אפרתי מסימניה.
גבר: זאת את הנודניקית עם האלפיים וכמה לייקים?
אפרתי: אלפיים שמונה מאות ועשר, למען הדיוק. תמסור למר פטרסון שביום רע, רוב הביקורות של סימניה כתובות ברמה הרבה יותר גבוהה מהספרים שלו. ושאם יהיה לו קצת זמן, הוא יוכל לצוד כמה סופרי צללים משובחים במיוחד בסימניה.
גבר: אם הספרים שלו יהיו כתובים ברמה גבוהה במיוחד, הוא לא יהיה כזה רב מכר...
אפרתי: כן, אתה צודק.
גבר: את רוצה לדבר איתו אישית? הנה, קחי אותו...
אפרתי: מר פטרסון, פה מדברת אפרתי מסימניה, אני גם מומחית לא קטנה לספרות מתח, אז אם אתה צריך...
השיחה נותקה.

- שלום, אני בקשר לירח דבש שני.
- מה, מה?
- אני מדברת עם ג'יימס פטרסון?
- כן, אבל על איזה ירח דבש את מדברת?
- נתחיל מהתחלה. אני מרתה מההוצאה, ואני בקשר לספר החדש שאנחנו עומדים להוציא ושהחלטנו כאן לקרוא לו "ירח דבש שני".
- זה הספר על הרציחות בירח הדבש? ועל המוני ג'ון או'הרה שנרצחים פתאום? ועל הסוכן הזה ג'ון או'הרה שהוא גם רודף וגם נרדף ממש במקביל? טוב, אני לא ממש כתבתי אותו, אבל הרעיון הוא שלי. וגם הסצנה בכנסייה, עם שמלת הכלה וכל זה היא שלי. טובה, לא? אבל השם הזה שנתתם לו הוא טפשי לגמרי.
- תקשיב מר פטרסון, השם הוא לא הנושא של השיחה, והוא גם לא בחירה שלי. שיקולים של המערכת ומחלקת יחסי הציבור. הייתי רוצה לעבור לנושא שבגללו התקשרתי...
- רגע, עם שם כזה, אני מקווה שלא מתכוונים להכין לו כריכה של אימג'-בנק עם איזו גופה בווילה או בריכה או משהו.
- מר פטרסון, הכריכות שייכות למחלקת הגרפיקה, אבל אני אעביר אליהם את בקשתך. בכל מקרה, לענייננו. העברנו כאן את הטקסט עריכה, ויש לנו כמה הערות.
- אין בעיה, כמו שאמרתי לך, אני רק הוגה הרעיון העיקרי, תוכלו להעביר את ההערות שלכם לכותב בפועל. קוראים לו הווארד רוהאן, ואני חושב שיש לכם בהוצאה גם את המייל שלו.
- מר פטרסון, אני רוצה שוב להסביר את עצמי. לא מדובר בשכתוב או בשינוי הכתיבה. ההערות שיש לנו הן בקשר לקצב הכללי של הספר. הנקודה היא שאין לנו הרבה זמן, כי התחייבנו לשווק את הספר לקראת הקיץ והדד ליין מתקרב. אז אנחנו רק מבקשים את רשותך, ונושיב כאן איזו בחורה לעשות אנטרים.
- אנטרים?
- כן, נו, העברות שורה, זה במחשב. נחלק את הפסקאות לשניים. ואז נפריד מהן משפטים קצרים. זה יתן לטקסט את הדינמיות שחסרה לו, את הפאנץ' ליינים הנדרשים.
- המממ, אני חושב שאני לא מבין אותך. פאנץ' -ליינים זה בסוף פרק, לא כל פסקה.
- הו, טוב שהזכרת את עניין הפרקים. חשבנו בנוסף שזה יהיה טוב לחתוך אותם בנקודות המתח.
- אני מבין, ולהצליב סצנות שונות?
- לא, ממש אין צורך. סתם לחתוך כל פרק לשניים או שלושה פרקים רצופים. אם מתחילים בהצלבות צריך להכניס שיקולי דעת של עלילה ולתכנן את זה, אין זמן.
- וזה לא יטריד את הקורא כל הקיטוע הזה כל הזמן?
- נראה לך? זה עידן של טוויטר. אנשים רגילים למסרים קצרים וקולעים. הקצב, זה מה שחשוב.
- לא מבין טוויטר אבל איט מייקס סנס. גם לילד שלי אין סבלנות לכלום בזמן האחרון. אז את אומרת שתעשי הכל?
- כן, שור. עלינו. ואם תרצה נשלח לך את התוצר בסוף לבדיקה כדי לקבל או. קיי. סופי.
- אני חושב שאין צורך. יותר חשוב לי שתעבירי את המסר בקשר לכריכה. זה גם כתוב בחוזה. שום בריכה, שום וילה, שום חליפה.
- כן, אני אעביר את המסר. מיסטר פטרסון, אני מאוד מודה לך. זה תענוג גדול לעבוד איתך. הולך להיות רב מכר אמיתי, תהייה בטוח.

הספר הזה דיי איכזב.
קראתי את הספר הקודם של פטרסון, בלי להשאיר עקבות, והוא היה ממש טוב.
לעומת זאת, הספר הזה כתוב נורא: מבולגן, חורים בעלילה, דמויות שטחיות ועלילה סתמית וממש לא מותחת.

שלום לכולם ,

בתור מכור לספרי מתח מדובר בעוד ספר מנצח של גיימס פטרסון ,

המתח מובטח מהעמוד הראשון הכתיבה קולחת ספר זורם מומלץ בחום .

כזה ספר מחורבן מזמן לא קראתי.
ספר מאכזב ברמות..השאיר אותי באדישות מוחלטת. כבר מאמצע הספר מתגלה הרוצח ומשם הכל נמרח עד לעימות מולו. יש 2 פרשיות רצח. היתי בטוחה שלבסוף יהיה קשר בין הפרשיות וכלום.... סיימתי את הספר ואמרתי לעצמי "מה זה החרא הזה"?
קראתי פה את התתגובה על כך שאת הספר כתב בכלל עוזר שלו... לא מפתתיע

עוד ספר מתח מצוין של פטרסון.

קשה להניח אותו מהיד.

מומלץ.

ספר מותח מדהים!
עובר מסיפור לסיפור שבהתחלה אין שום קשר אחד לשני, לא צפוי מה יקרה בהמשך.
תקראו לא תפסידו :)

לא אהבתי את צורת כתיבת הספור.

- מתח סתם (אילנה א.)