ביקורת ספרותית על מדינה בודדה - החיפוש החשאי של ישראל אחרי בעלות ברית באיזור מאת יוסי אלפר
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 19 באוקטובר, 2016
ע"י tuvia


לכל החברים מועדים לשמחה.
כבר משנות המדינה הראשונות עמד בן גוריון על העובדה שלא טוב לה למדינה להיות לבדה . הוא עמד כל כך שישראל תמצא בנות ברית באזור שאיתן תעשה ישראל ברית אינטרסים אשר ישמשו את ישראל כמין מעגל בטחוני- פוליטי ואשר יהוו תחליף ליחסים הגרועים ולמעגל הקרוב של מדינות ערב שאיתן נמצאה ישראל בסכסוך אלים.
ככל שעבר הזמן נמצאו כמה מדינות שאיתן יכלה ישראל לבנות קשרים במהות בטחונית - כלכלית ואשר בעזרתם יכלה ישראל לחיות ביתר קלות את הבידוד המדיני שהושיטו עליה מדינות ערב.
עבודת בניית הקשרים הוטלה על המוסד , אשר תוך זמן קצר הצליח לבנות שתי בריתות אזוריות 1) ישראלית- אירנית- טורקית, 2) ישראלית- אתיופית- דרום סודנית.
הספר דן ביצירת הקשרים, בתרומה שלהן לביטחון ישראל, לתרומה שישראל תרמה לבעלות בריתה, ולהשלכות האזוריות שהיו לבריתות האלה והשפעתן על מדינות ערב.
כמה מילות ביקורת.
אינני יודע מה קורה לכל אותם ווטרנים אשר כותבים לעת זיקנה את זיכרונותיהם ובאותו זמן מצליחים לשפוך את כל חמתם על חבריהם לתפקיד, על הממונים עליהם ועל המדיניות עצמה.
נפגשתי בתופעה הזאת כבר בכמה ספרים שהאחרון שבהם היה סדין אדום בו שפך המחבר דליים של רפש על חבריו, תוך כך שלהם לא נישארה זכות התגובה בשל העובדה שהם עברו מעולמנו לעולם שכולו טוב.
גם בספר זה ממעט המחבר לקשור כתרים למי שעשו, בנו והוליכו את המהלך.לשיא הביטול ואני מרשה לעצמי לכתוב הזילזול מגיע המחבר בדילוג ובחוסר ההתייחסות להובלת הכורדים במהלכי קרב שכתובים רק
בספרי התהילה- של סגן אלוף צורי שגיא , שבכוחות דלים ובנשק מועט הצליח להוביל כוחות של המיעוט הכורדי ״פשמרגה״ ( בהנהגת מוסטפה בארזני בזכות לטוב), ולחסל שתי חטיבות עירקיות תוך תנועה לפיתה
וכיתור של כוחות גדולים וחזקים מהכוחות הכורדים.
וכדי לקצר, אני ממליץ על קריאתו של ספר זה למרות שאין הוא כתוב לפרטי פרטים ( אולי מטעמי ביטחון שדה), אבל יש בו כדי ללמד ולהאיר את עיננו לגודל ההשגים של מדינת ישראל הצעירה, ואת העובדה שגם היום ניתן לבנות בריתות בפריפריה של ישראל שתמלא צרכים בטחוניים וכלכליים.
חג שמח לכולם,
טוביה
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia (לפני 9 שנים)
חברים יקרים, חג שמח ושבת שלום. חני, לפעמים גם כשהמחבר מביע דעות לא נעימות שווה לקרוא ולו רק בשל שמר מה חדש שהוא מגלה ושעד היום היה נסתר מסיבות של סודיות או צנזורה. גם פה הגילויים רבים ויש לא מעט דברי חכמה של מומחה כזה או אחר.
רץ, נכון שבן גוריון היה ההוגה של האסטרטגיה הפרפרית, אבל בינה לבין חידוש היחסים עם גרמניה אין ולא כלום.
חידוש היחסים עם גרמניה היה בנפשה של ישראל, שאם לא כך היה , ישראל היתה קורסת מבחינה כלכלית.
זה לא היה אסטרטגיה, זה היה כורח המציאות.
חג שמח לכולכם
טוביה
חני (לפני 9 שנים)
חג שמח ,וכשמחבר זורק רפש לאוויר למה לקרוא את הספר שלו? חג נפלא טוביה
רץ (לפני 9 שנים)
טוביה ביקורת מעניינת - אני חושב שפריצת הדרך המשמעותית נעשתה על ידי דוד בן גוריון שיזם את חידוש היחסים עם גרמניה.
tuvia (לפני 9 שנים)
מיכאל שלום,
אני חושב שבנקודה הזאת אתה צודק.
האמת בקשר למעורבות המוסד בקשר ליחסים ׳ המיוחדים׳ שישראל בנתה עם מדינות הפריפריה ניתנת לאמר. הרעיון היה שמכוון שלא היו אלה יחסים רגילים בין מדינות אלא יחסים מיוחדים ללא קשר דיפלומטי גלוי, הכתיבו את צורת התפתחות היחסים ואת העובדה שהכל היה שהשה...
כאשר היחסים בין ישראל לאיראן התפתחו והקשר הפך לגלוי, התבססה בטהרן שגרירות עם דגל.
אני גם רוצה להביא לידיעת החברים את התפקיד העצום שמילא יעקב נמרודי בתור נספח צבאי באיראן.
האיש היה המוציא והמביא בארמון של השא הפרסי, ועל פי הסרט שהיה בערוץ הראשון שבוע שעבר, הוא היה שליט שושן - יעני מרדכי היהודי של שושן הבירה מתקופת מגילת אסתר.
חשוב לציין שקיום כאשר לישראל קשרים מצויינים עם מדינות אקס- סובייטיות כמו קזחסטאן, יש לישראל עמדת זינוק מצויינת בכיוון איראן. לא סתם נתניהו לקח לידיו את היחסים עם מדינות מסויימות, והשאיר למשרד החוץ האינפוטנטי בידיים של ציפי. צריך להבין שיש דברים שממשיכים להיות שהשה, לא מדברים עליהם עכשו.
תודה מיכאל על הדברים. חג סוכות שמח לכולם
טוביה
מיכאל (לפני 9 שנים)
חברים יקרים -לא מדובר רק על בריתות צבאיות. ישראל "מצליחה" להכות אנושות את מדיניות החוץ של עצמה.
מדיניות חוץ וקשירת קשרים עם מדינות ונציגיהן זהו תנאי יסוד ליסודות ביטחוניים וכלכלים, תרבותיים ובעצם הכל.למוסד חשיבות רבה, אבל יחסים גלויים בין מדינות דרך שגרירויות, ונציגויות, קוסוליות וכיו"ב.
אני עוקב מקרוב אחרי המתרחש בתחום זה. ישנה הזנחה לא מובנת - מספיק לבקר במשרד החוץ ולראות את אשר קורה או ליתר דיוק לא קורה שם. בעבר היה המשרד הזה מהפעילים ומהחשובים ולא עוד. לדבר הזה יהיה מחיר ועוד יאמרו בעתיד דברים בנושא ועוד יכתב על המחדלים בתחום זה. אני כותב ובליבי זועק. לא הכל ניתן לומר אבל בגדול אוי לנו שכך מתנהלים הדברים הללו. על אי החשיבות שניתנת לנושא אפשר ללמוד מבחירתה של ציפי חוטובלי לעמוד כסגנית שר חוץ - הועילו ובידקו את ניסיונה בתחום ואין צורך להוסיף על כך.
מורי (לפני 9 שנים)
טוביה, בהחלט הארת את עינינו. את שתיהן.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ