ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 15 באוקטובר, 2016
ע"י תדהר רעננה
ע"י תדהר רעננה
אהבתי מאוד את הספר .זהו מסע אחורה בזמן, מסע אל תת מודע פרטי וקולקטיבי, מסע היזכרות וחיפוש אחר עוול שנעשה. פרדיטה(האבודה) לוקחת אותנו אחורה אל ילדותה בשנות ה30 באוסטרליה דרך מלחמת העולם השנייה ומסירה צעיף אחר צעיף מסיפורה האישי ומסיפור היחסים בין האנגלים לאבוריג'ינים. משפחתה האנגלית הקטנה מייצגת בעיני בזעיר אנפין את אנגליה המלומדת היהירה והנאורה ויחסה לעמים ה"פרימיטיביים" שנכבשו על ידה ברחבי העולם. האם שמצטטת את שייקספיר כסמכות העליונה והאב היהיר שבא לחקור את התושבים המקומיים מתגלים בסוף כמשפחה מטורפת ואכזרית שלא מסוגלת להרגיש ולתת אהבה לבתם היחידה. האנשים הטובים בסיפור הם דווקא האבוריג'ינים שמגדלים אותה באהבה ללא בקשת תמורה, וגם מצילים אותם מטורנדו. פרדיטה עצמה מטילה ספק בשייקספיר וטוענת שהוא טועה ומרי חברתה האבוריג'ינית אומרת לפרדיטה שהאדם הלבן לא רואה כלום. בספר מועלת השאלה: מה בין הנראה לעין לבין הסיפור האמיתי ומהו הגבול של מה שאפשר להביע במילים(לקראת הסוף מתנסים הגיבורים בשפת הסימנים שבה כל הגוף יכול להשתתף בהבעה) האם זכרונות ילדותנו הם המציאות שהייתה? האם מה שאנו רואים במציאות זה מה שיש שם? ומה שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו? והאם אנגליה תבקש יום אחד סליחה? מהאינדיאנים האבוריג'ינים ההודים ובעצם ממי לא?
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
קארן
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
לעיתים המילה הקטנה הזו "סליחה" יכולה לרפא את הפצע הפתוח לעיתים לא
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-10 חודשים)
למה לבקש סליחה ממישהו? למה זה טוב, למרק את המצפון? לא לכל עם יש יום כיפורים.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
