ביקורת ספרותית על HHhH - המוח של הימלר עטיפה חדשה מאת לורן בינה
ספר מעולה

---

שני אתגרים עמדו לנגד עיניי בבואי לכתוב סקירה על הספר ה-אין מילים לתאר- הזה :
1. נכתבו עליו, גם פה וגם במקומות אחרים, סקירות-ביקורות כל כך איכותיות ומקיפות, שלא ברור מה עוד ניתן לחדש...
2. סיימתי אותו זה מכבר ובפעם הראשונה בחיי אני מתקשה לתאר את תחושותיי במילים. זה כל כך ספר טוב, ששם התואר 'טוב' עושה לו עוול גדול. זה מעבר לטוב, מעבר לחמישה כוכבים מקסימום שניתן להעניק פה, מעבר לכל מוסכמה ובעיקר מעבר לכל מה שפגשתי עד היום. אני לא ממש תולעת ספרים נפילית, אבל אני קורא לא מעט וזה - זה היה משהו אחר. שונה. חדש. מרענן. מאלף. פרס גונקור היוקרתי לרומן ביכורים ב-2010, בשנה שבה מישל וולבק גרף את הפרס המרכזי עם "המפה והטריטוריה". חברה טובה.

החלטה ראשונה ומושכלת שקיבלתי בהקשרו של הספר הזה, אחרי מבול ההמלצות, היא להזמינו בשפת המקור. סוף סוף אוכל, אחרי כל השנים הללו, לבחון את כושר הזיכרון שלי בדקדוק צרפתי מורכב (איזו שפה ! ואני אובייקטיבי. עלק) ובעיקר לעשות אח"כ דאווינים על אלמונים ברשת. אמת, אני קורא ומבין צרפתית כשפת אם, אבל יצא ככה קצת במקרה, שבשנים האחרונות לא חציתי יותר מדיי פעמים את הרף של ספרי קומיקס ומגזינים מקצועיים או כאלה העוסקים בספורט ובאקטואליה. קיצר, הפעלתי את כל כישורי 'מציאת-מציאות באינטרנט' שלי עד שהגעתי לחנות צרפתית הממוקמת בברלין (!) והמוכרת ממנו און-ליין עותקים משומשים אך במצב טוב עם אחריות ומחיר כולל משלוח סביר. כזה שלא מחייב למשכן כלייה. הסיפור המלא יכול היה להשתלב יפה כפרק בספר -אפשר היה תיאורטית לשלוח בקשה ללורן בינה בתירוץ של "כתיבת נספחים"- אז אני מתקצר לכם פה משמעותית. רק אציין שבצרפת, מקובל שספר מסוים יוצא במספר פורמטים, בטח החל מההוצאה השנייה שלו ובהנחה שמכר במספרים נאים - בד"כ בפורמט Poche ("כיס"), בפורמט Broche (יענו "חוברת", למרות שהעובי לא מסתדר) ובכריכה קשה. אני הלכתי על ה'ברושה', 22 אירו במקור, 14 אירו לסחבק ונסגר הסיפור תוך כמה ימים.

הספר הוא -שוב, איך לומר בדיוק ?- הכלאה מודעת לעצמה בין תיעוד הסטורי מרתק ובין אוטוביוגראפיה של המחבר, הכותב במקביל על עצמו, משפחתו, אהבותיו ומשתדל לקשר בין שלל האנקדוטות האישיות שלו, ובין התקדמותו במחקרו לקראת כתיבת הספר במקביל אליהן ובין (!) נסיקתו של ריינהארדט היידריך, "הקצב מפראג", לצמרת המרצחים הנאציים, תוך ניסיון אמיתי (של בינה) למנוע ממישהו מהקוראים לחשוב בטעות שגיבור הספר הוא אכן גיבור. אולי 'גיבור' במובן של דמות מרכזית אבל זה המקסימום. והנוסחה המורכבת-מסובכת הזו עובדת למרות הכל וברור, ככה בפינה, שנעשתה פה עבודת עריכה טיטאנית, שאחרת קריאת הספר הייתה מתדרדרת לפיאסקו בנוסח מפגשי הסטודנטים לספרות עם "יוליסס" של ג'ויס, עליהם הם מתבכניינים אח"כ בסימניה... כך למשל, בסביבות עמוד 100 בגרסת המקור, בינה מספר שאהובתו נטאשה אכן נטשה אותו, כי הגזים לדעתה עם טירוף-התחקיר שלו, עד כי לא התייצב לחתונתה של אחותה (!). "היא כינתה אותי חרא קטן" הוא אומר. ומהבדידות שהוא חש באותם ימים הוא עובר לתיאור הבדידות והסכנה שחש היידריך בעת שניסה להעליל על מפקד הוורמאכט וכמעט שילם על כך בכסאו, אולי בחייו. איך אומרים 'מורבידי' בעברית ?...

אני מדגיש שזה לא ספר שואה. ולא ספר הסטורי. ולא רומן. ולא אוטוביוגראפיה. ולא הגיגים על ענייני דיומא. זה פשוט הכל. הכל. וזה כתוב כל כך מאלף (מעלף !) שאתה לא יכול שלא לתהות איך הוא עשה את זה, הבינה המניאק הזה, כולה בן שלושים ומשהו ועוד בספר הראשון שלו... מה, אתה מין גאון-אימים-פריקי כזה בנוסח איינשטיין שמוציא לשון אדומה בפוסטרים של אנדי וורהול ?! כנראה שכן. ואף מילה הפעם על התרגום לעברית, מה לעשות, למרות שאם כל מי שקרא אותו בשפת משה רבנו הרגיש כמוני, ישמצב שנעשתה פה עבודה נאמנה. בצרפתית זה משוגע : ריצה תזזיתית בין התנסחויות 'גבוהות' ובין שפת סלנג נמוכה, כמו כינויו של היידריך הצעיר 'בתואר' Quetard, שפירושו בצרפתית הוא, פלוס-מינוס, "זה ששם את איברו בכל מקום ללא אבחנה"... לא שאיכפת לי מהיידריך, יישרף בגיהנום לנצח, רק נותן דוגמה. בשורה התחתונה וכאמור : ענק.

גרסון, תביא לי עוד מזה בבקשה ! זריז !

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על HHhH - המוח של הימלר עטיפה חדשה