ביקורת ספרותית על גן-עדן מאת טוני מוריסון

---

קחו למשל את המשפט הזה: "היא ידעה שהיא מתה מרעב מפני שהשמש, אדומה כאבטיח, נראתה לה ראויה למאכל". ועוד משפטים רבים אחרים השזורים בספר כשורשים מפותלים ומתפתלים של עץ כביר ויפהפיה. גן עדן הוא ספר למיטיבי קרוא. עשרות דמויות רוחשות בו, המזכיר במעט את 'זכרון דברים' של שבתאי. טוני מוריסון בסיגנון כתיבה שאין לאף אחד אחר רוקמת מרבד מסועף של סיפורים ותתי סיפורים שבכולם שזור כחוט השני הרצון לברוח, הכמיהה לחופש, התביעה לכבוד. גם כשמוריסון ממקדת את מבטה ליחסים המתוחים בתוך הקהילה השחורה עצמה, ברקע, כמו סדין לבן המתנפנף ברוח, נמצא תמיד עניין היחסים המורכבים, העכורים והקשים מנשוא בין הלבנים לשחורים בארה"ב שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד לאמצע שנות השבעים. מוריסון מתבלת את סיפוריה במוטיבים מופלאים של צבעים עזים, של פרחים, עלים ועצים, ושל עורות שחורים לבנים הבוהקים בשמש. זהו מסע תובעני , אך מעורר השראה וכל כך יפה שבא לבכות.

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על גן-עדן