ביקורת ספרותית על הסיפור של שם המשפחה החדש - הרומאנים הנפוליטניים #2 מאת אלנה פרנטה
ספר טוב

---

כל כך קשה לכתוב ביקורת על על ספר זה, וזה בעיקר ממנעד ( ספקטרום), הרגשות שבו אני מצוי: החל מהתרגשות, דרך כעס, ובקצה אפילו..לא להאמין שעמום בקריאת קטעים מסוימים שלו.
ועדיין זאת אלנה פרנטה המוכשרת שבספר זה היא כותבת גם על עצמה.
אקדים אולי עוד נושא אחד והוא:" עבודתו של הקורא".
כל קורא, ואין זה חשוב אם הוא קורא מספר עמודים , סיפור קצר,נובלה או רומן באורך כזה או אחר, דומה למטפס הרים, הוא חייב קווים מנחים, שמדברים אליו , בין אם הוא מסכים או מתנגד להם, ממש כמו הסימנים העדינים של עלי הגביע בפרחים המהווים חלק ממסלול ה"נחיתה" של דבורים וחרקים אחרים.
אלמנט חשוב אחר הן נקודות אחיזה בעלילה שמהוות אבני דרך בקריאה.
ברגע מסוים הוא זקוק לזיהוי של המרכיבים העיקרים והמשניים, (שאין זה בהכרח הלא חשובים או מתוארים בשטחיות).
לעתים, ריבוי הנקודות יכול להוביל לטעות ולבלבול.

זאת היא דרך חשיבתי שהתעצמה, בעוונותיי, בעבודתי בתחום המחשבים והניהול ( אני מניח גם קודם לכן), שכללה בניית מערכות שאי הבהירות שלהם בתחילת הדרך היתה לא קטנה. אבל, התבנית הסופית היתה כבר חקוקה אצלי ושותפיי לדרך בקווים כאלה ואחרים כבר מלכתחילה.

ועכשיו לספר.
בשכונת עוני בנפולי, איטליה, ממשיכה הקבוצה של "החברה הגאונה", החלק הראשון של רביעיית הספרים , בחייה לקראת ההתמסדות.
כבר בכניסה, עושה הסופרת- אלנה פרנטה , תרגיל נפלא לרענן את זיכרונו של הקורא.
בצד כתיבה כמעט טכנית, בצורה לא מוצלחת לדעתי,של הגנאולוגיה ( עץ משפחתי של שני דורות) של הגיבורים, היא פותחת את הפרק הראשון ב..הפקדת יומן של לילה בידי גיבורתנו- אלנה.
היא משכילה להביא שם את המאפיינים העיקריים של העלילה בכרך הראשון ותיאורים קצרצרים של האווירה התחרותית בבית הספר ודמויות אחרות.
זאת שכונה דינמית ומאפיינת את נפולי: החל ממשפחת קאראצ'י, המשתייכת לקמורה, המאפיה האיטלקית, דרך משפחת הסנדלרים שלילה גיבורתנו השנייה מנסה לדחוף לקדמה, על ידי עיצוב מתקדם של נעליים, משפחות פלוזו וסאראטורה המייצגים את הרוחות הסוציאליסטיות- מרקסיסטיות הנושבות באיטליה.
ולבסוף אלנה ממשפחת גרקו גיבורתנו שהופכת לסופרת.
ללילה ואלנה מטרה משותפת: להתקדם .
בעוד שתבנית ההתקדמות אינה ברורה לאלנה, הרי בכל זמן נתון , יש ללילה קו ברור.
לכאורה , ספר רגיל, ולא היא. התהפוכות של דמוי אכילס ( לילה), מול הצב ( אלנה), והיחסים המשתנים ביניהם, הם הכוח המניע של הספר והעלילה, וחלקים אלו הם תמצית מזוקקת של ספרות יפה.
אלנה חווה מעברים מהירים וארוכים של חשיבה והתרגשות. כמו למשל, הפעם הראשונה שהיא מוזמנת למסיבה אצל מורתה גליאני.
היא מלאה ציפייה בכניסתה לבית המפואר וממשתתפי הפגישה, ויוצאת מאוכזבת מה"פלצנות" והעמדת הפנים של משתתפיה.
ליליה ברוב הזמן מעשית. איך אומרים בעברית מדוברת :"לא דופקת חשבון". אם היא נאלצת כציווי לתלות תמונה שלה בחנות הנעליים באחת מ"כיכרות המדינה" של נפולי, היא תשנה אותה כך שיעביר מסר חתרני שלה ועדיין יענה לאופנה ה"מודרנית" של הסביבה.
גם היא נתונה לשינויים חברתיים, אבל יודעת ל"שחק אותה". עד ל..אירועים שכדאי לקרוא.
היא יצירתית, והדוגמה הבולטת היא שהיא.. ממציאה משחקים עם הילד שלה, קשובה אליו ומדרבנת אותו לחשוב ולקלוט מהסביבה ומכל מקום.
ההשפעות ההדדיות בין אלנה ולילה מרובות עד כדי ביטול עצמי של של אלנה :" על כל פנים המילים של לילה גרמו לי נזק. הרגשתי שאני לבושה גרוע, שהתסרוקת שלי גרועה, שטון הדיבור שלי מעושה, שאני בורה...".
היא לא מודעת להערכה הסמויה של לילה אליה.

ברגעים מסוימים, חשבתי כי אלנה ולילה הם שני חלקים של אותה נפש.

הספר מכיל ביקורת על החברה באיטליה ובעיקר על השמאל, אישה שמאלנית דעתנית מאוד מתוארת כך: "הפגם הגדול ביותר שלה ..הוא שאינה מסוגלת לסבול שמישהו חושב אחרת. קחי ממנה מה שהיא יכולה לתת לך, אבל אחר כך לכי בדרכך".


ויש עוד דמויות , וכאן מתחילה הבעיה של הספר.
הכתיבה עליהם היא שוות משקל לגיבורות העלילה. וזה במקרים מסוימים מעייף ובחלקם משעמם. לא נעשתה עריכה קפדנית בנושא של קצב העלילה.
בחלקים אחרים, הכתיבה מתפתחת לאלמנטים שמדברים אלי פחות , כמו, השפתון של נונציה ועוד כאלו נושאים.
העורכים לא למדו חקלאות ולא השכילו להבין כי סוד היבול הטוב הוא ניכוש עשבים ו.. דילול.
ולבסוף הנושא השפעת ההצלחה החברתית על אנשים המשנים סטטוס חברתי.
בעוד שליליה , היצרית מקבלת את ההצלחה כמרכיב בחייה אבל לא מצליחה תמיד לשמרה, הרי אלנה סופגת אותה לאט לעתים מתוך גישה " זה לא קורה לי, אלא למישהי אחרת". היא מסתכלת מהצד כיצד ההורים שלה מתפוצצים מגאווה, אבל כבר לא מזדהה ומקבלת את הסביבה הישנה.

זהו ספר הדורש מאמץ בקריאה, ואורך רוח בחלקים מסוימים.
מאמצי יצאו בשכרי ומחשבות רבות עוברות בי גם ואולי בעיקר ,לאחר סגירת הכריכה האחורית.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הסיפור של שם המשפחה החדש - הרומאנים הנפוליטניים #2