ביקורת ספרותית על השנה החסרה של חואן סלווטיירה מאת פדרו מאיראל
ספר טוב

---

סיפור מרגש, ושונה לעתים אף מותח.

החיבור אל הספר לא אירע מיידית, אלא רק כעבור כ52 עמודים, כחצי ספר. הכתיבה התמציתית והרזה משהו, גרמה לי בתחילה לרצות להעיף את הספר הזה ממני, ולתהות מה מצאו בו בכלל? איך הוא קיבל 4 וגם חמישה כוכבים. החלטתי לתת לו צ'אנס בזכות הדירוג הגבוה. לא התאכזבתי, החיבור אכן הגיע.

איפשהוא לאחר עמוד 52 חל שנוי בכתיבה, לטעמי, הוא מפרקים קצרים מאוד הוא עבר לפרקים קצרים. כאשר בהם החל לתאר נופים, משפחה ויחסים בין בני המשפחה בעזרת המבע בעיניים. אופן התיאורים הללו נגע בליבי וריגש.
לאחר מותו של חואן סלווטיירה, חוזרים בניו הבוגרים מבואנוס איירס לכפר, כדי לטפל בירושה: מחסן ענק, עמוס גלילים מצויירים. סלווטיירה, שהפך אילם בגיל תשע, בעקבות נפילה מסוס, החל בגיל עשרים, לצייר בסתר, סדרה של גלילי בד ארוכים, שתיעדו לפרטים את חייו. היצירה המונומנטלית, מעוררת את סקרנות הבן הצעיר, שמחליט לפתוח את הגלילים.

ציטוט מפרק 2: "שורש המיתוס שהולך ונרקם סביב דמותו של סלווטירה נעוץ בשתיקה שאופפת אותו"
פתיחת הגלילים חושפת סודות משפחתיים נושנים, שמטילים את צילם על ההווה, אולם כדי להשלים את היצירה הכבירה, חסר גליל אחד. מיגל הצעיר, מחליט לצאת ולגלות את עקבותיו.

העלילה מתרחשת בין ארגנטינה לאורוגוואי, כאשר בינהן עובר נהר (בחלק הדרום מערבי של הגבול). סלווטירה מרבה לשחות בנהר, לצייר אותו מחד. מאידך הנהר מסמל מעין גדר בין סלווטירה לילדיו, אשר לא הכירו אותו לעומק, ורק עם פתיחת הגלילים החלו להכיר את אביהם שנפטר, משמעות נוספת הינו נהר החיים.
מלבד העלילה, הסופר מעלה תהיות ושאלות לגבי הסודות אשר נחשפים. האם באמת הסודות היו אמורים להיחשף? האם היה עדיף לא לגלות אותם? האם סלווטירה היה מעוניין שיגלו אותם?

נהנתי מאוד, מומלץ

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על השנה החסרה של חואן סלווטיירה