"רבותי היקרים," נשא שר האוצר של מדינת סקנדינביה את קולו, "בשעה של מיתון כלכלי בכל גוש האירו ובאירופה בכלל, עלינו לשנס מותניים ולהטיל את כל כובד משקלנו על ענף היצוא הפורח שלנו: ספרות המתח!" הומ... כבש שר הכלכלה של מחוז שבדיה את הימהומו, הציץ בכרסו השופעת ובכובד משקלה, ולחש לאוזנה של שרת הכלכלה של מחוז נורבגיה: "אנחנו השבדים, את שלנו עשינו כבר..."
יש בפיך תשובה שתתרום משהו למאמץ הכלכלי?" שאל שר האוצר של סקנדיבדיה, "אם כן, אנא הרם את קולך.".
"במערב, כמעט על כל שולחן של איקיאה מונח איזה חלק מהטרילוגיה של לרסון," אמר הנציג השבדי.
"הטרילוגיה כבדת משקל עד מאוד..." גיחך נציג מחוז פינלנד.
"תרומת המול"ות הפינית ליצוא ספרי המתח דלה במקצת, כך שעדיף אם תנצור את בדיחותיך לעצמך." נזף שר האוצר הסקנדינבי.
נציגת מחוז נורבגיה בלעה בחשאי את נתח ההרינג האחרון שדלתה משקית האוכל שלה ואמרה: "אנחנו דווקא ייצאנו את יו נסבו, ואיכותו הספרותית עולה בהרבה על משקלו הכבד של לרסון המשולש, נוחו עדן."
נציג מחוז דנמרק זקף את כתפיו: "ולנו יש את אישה בכלוב של יוסי אדלר אולסן!"
דממה הוטלה באולם המלא מפה לפה בעיתונאים כלכליים ובאנשי המו"לות הסקנדינביים, שתוכן נאומו של שר האוצר גונב לאוזניהם.

אישה בכלוב...
כמה מותח,
ומעורר...
וכל הגברים באולם עם מחשבותיהם הכמוסות...
והאפלות...
"תיכף ישימו את כולנו בכלוב," התעצבנה נציגת נורבגיה הפמיניסטית, "איזה מין ספר זה?"
"קראתי אותו," קרא שר האוצר הסקנדינבי בקול שאינו מבטיח דבר, "אדוני, נציג דנמרק, כשכינסתי את מסיבת העיתונאים הזאת כדי להבהיר לכולכם עד כמה נחשב ענף היצוא הזה למדינתנו, חשבתי שתהיו רציניים יותר. יועצי אומרים לי כי תרגום לארבעים שפות ומכירת עשרה מיליון עותקים של יצירה על סך כל תרגומיה, תהווה התחלה נאה לאביב סקנדינבי כלכלי חדש. על כל מחוז לנפק לפחות חמישים יצירות כאלה בשנה, ומוטב שתהיינה שוות את הנייר עליהן הן מודפסות. אם אנחנו כבר כורתים את יערות הגשם, שתהיה לכך סיבה הגונה."

ובכן, בראשי לא עלו שום מחשבות אפלות. דווקא שמו של הסופר סיקרן אותי: יוסי (בשורוק, כמו יולי, אדלר-אולסן... מילא אולסן, מה זה האדלר הזה עושה בדנמרק?...)
ומכיוון שאני באמת קראתי את הספר, לא כמו שר האוצר הסקנדינבי-המתייהר-השקרן הזה, הנה התרשמותי הכנה.

הספר מתחיל טוב-רע. טוב על שום מה? על שום הפרולוג המותח שבו מתגלה לנו כי אשה שרוייה באיזה צינוק מבטון, כלואה בתת תנאים ואיננו יודעים למה. גם היא לא יודעת למה, דרך אגב.
רע, על שום מה? כי העמודים הראשונים גדושים עניינים פוליטיים, מפני שכלואתנו הינה פוליטיקאית. מרטה לינגו,(מרטה מנוקדת בפעמיים סגול וקמץ אחד כמו ז'נבה. לדנים האלה יש היגוי איום. כל שם כלל אירופי זוכה לגירסה דנית מוזרה). וכל העניינים הפוליטיים האלה ממש עולים על העצבים למי שנקעה נפשו ממערכת הבחירות הנוכחית.

ואז הספר מתקדם היטב עם בלש אחד ששמו קרל מרק (לא קרל מרקס, אלא מרק עם שני סגולים כמו החומר שהיו שמים לאיטום זכוכיות), שכמו כל הבלשים הסקנדינביים, האמריקאים, הבריטים ובכלל, יש לו איזו סריטה/בעייה פסיכולוגית/חיים איומים וכו'. במקרה של ידידנו קרל זוהי טראומה משוד מדמם שבו איבד את ציוותו ונפצע בעצמו. כשהוא שב לשירות, מפקד המשטרה בועט בו כלפי מעלה וכלפי מטה. למעלה- ע"י הקמת איזו מחלקה חדשה שתפקידה לפצח תיקים ישנים שהמשטרה התייאשה מהם. כלפי מטה- מיקום המחלקה הינו במרתף בניין המשטרה.
ונותנים לו גם איזה עוזר/נהג/שליח/מבשל/עושה תה/מנקה, מהגר ששמו חאפז אל אסד. ואם תהיתם, המהגר לא הגיע לדנמרק מצרפת.
ואסד הזה הוא חריף ופיקח ומן הסתם לא ניקה משרדים בארץ מוצאו. הוא עוזר לידידנו קרל מרק לפצח את תיק היעלמה של מרטה לינגו.
כל החלק הזה, שהוא רוב רובו של הספר, כתוב בהומור, הוא מרתק, ומתוארים בו לסירוגין קטעים מן החקירה ופרקים מזעזעים על שביה של
מרטה לינגו.
רוב רובם של ספרי המתח מורכבים משלושה חלקים.
החלק הראשון: חידת הפשע.
החלק המרכזי: הדרכים לפיתרון החידה.
החלק האחרון: הפיתרון והעימות.
כי זאת עליכם לדעת, כמעט בכל בלש מודרני החלק האחרון מוביל לפיצוח הפשע ובעקבותיו עימות בין כוחות הרוע לכוחות הטוב, קרי, הבלש או המשטרה.
ככל שהחלק האחרון קצר יותר, מן הסתם הפיתרון יופיע בחלק הסופי ממש והמתח יישמר עד לרגע האחרון.
ככל שהחלק האחרון ארוך יותר, פתרון החידה יופיע מוקדם מדי ויקלקל את ההפתעה. ואז העימות הוא ברובו עימות אלים כשל סרט פעולה, מה שבעיני מוריד מערכו של הספר ומפוגג את המתח.
לצערי, בספר זה, החלק הכולל את העימות ארוך מדי, פתרון החידה מוגש לקורא מוקדם מדי, וסצינות הפעולה לא ממש מותחות.
מרגע שהבנו מי חטף את מרטה שלנו ומי מתעלל בה ועל מה (אגב, הרמזים לפיתרון גסים מדי וקורא רב תבונה יבין בעצמו את העניין) מרגע זה, אנחנו בשלים לסגור את הספר ולפתוח את המותחן הסקנדינבי הבא (שכבר פתחתי וגם סיימתי וביקורת תגיע בהמשך, ברגע שתסתיים מסיבת העתונאים של הכלכלה הסקנדינבית שפניה ליצוא).
בספר יש כל כך הרבה מעלות ומורדות מבחינה סגנונית, עד שאין לי כל דעה מוצקה עליו. קטעים מרגשים לצד קטעים הזועקים דרמטיזציה וולגארית וקיטש בשני שקל, קטעים מצחיקים ומשפטים מבריקים לצד קטעים הכתובים בסגנון של כיתה חית. וכרגיל בסקנדינביה, כולם דואגים ליצוא וגם למשרד התיירות, וכל הרחובות והכיכרות והשדרות עם השמות הבלתי אפשריים הללו, עושים לנו שטיפת מוח, כדי שכשנגיע לסקנדינביה נרגיש בבית. אבל לא.
כי אם נמחוק את כל השמות הארוכים הללו ירדו לנו חמישים עמודים מהספר והיצוא של סקנדינביה ייפגע, כמו גם פעילותם של פועלי הדפוס, של משאיות התובלה ושל עובדי הנמל.

וכמו שסין כבשה את עולם התעשיה, עד שאין שום מפעל בשום מקום בעולם המערבי, ככה סופרי המתח הסקנדינביים הרסו את ספרות המתח העולמית ואין בנמצא שום סופר מתח בכל רחבי העולם המערבי.

לסיכום, קריאת הספר הייתה בבחינת תרומתי הצנועה לכלכלה הסקנדינבית. לא סבלתי. בוודאי לא כמו הסבל שעבר על מרטה לינגו. לפעמים צחקתי, לפעמים בזתי, לפעמים גם הופתעתי.

הבעיה היא שזה קרה רק לפעמים.

הספר היה בסדר בעיניי.

היה מעניין לקרוא בעיקר את דרך החקירה של הבלש איך הוא מוצא פרטים חדשים על מקרה שקרה לפני 5 שנים.
אבל קצת הפריע לי המעברים בין עבר והווה, למה אני צריכה לקרוא על מה שעבר עליה לאורך השנים בשבי? מה אמרו לה החוטפים, מה הרגישה? ואז גם מגלים לנו באחד הפרקים האלה מי חטף אותה ולמה.

למה להרוס? למה לא לתת לנו לגלות יחד עם הבלש כשהוא חוקר את המקרה, לדעתי בלי הפרקים שמתארים מה קרה לה בעבר זה היה יותר מוצלח.
הסיבה לחטיפה והסבל שהיא עוברת קצת מופרכים בעיניי אבל מצד שני, בן אדם שחוטף ומחזיק אדם אחר במשך 5 שנים הוא לא ממש שפוי ונורמלי.

יש על זה סדרה בנטפליקס, אני לא קישרתי ביניהם וראיתי את הסדרה מזמן ועכשיו קראתי את הספר וזה גם ביאס אותי שראיתי את הסדרה, קצת הרס לי את ההנאה מהספר כי כל פעם עלו לי סצנות מהסדרה ודיי ידעתי מה הסוף. מה ששונה זה מי שחטף אותה ולמה, בסדרה זו סיבה אחרת לגמרי ואנשים אחרים.

ראשית, כמו שמתבקש בכל ספר סקנדינבי, צריך לנקד את השמות.
אחרת יחשבו שהסופר יוסי אדלר-אולסן הוא ישראלי שנולד למר אדלר, מהנדס מרחובות שהתחתן עם גברת אולסן, דוגמנית בלונדינית הורסת מדנמרק, והוריו החליטו שיוסי הקטן יישא שני שמות משפחה כמחווה לאיחוד המרגש ביניהם.
אז זהו, שלא.
זהו יוּסי אדלר- אולסן (Jussy Adler Olsen), יליד קופנהגן (Copenhagen – יש להתעכב מספיק זמן על ה- הההגן, במבטא דני אסלי) שבדנמרק, בן 64, הצעיר מתוך 4 ילדים, והבן היחיד אחרי 3 בנות. אביו, הנרי אולסן, היה פסיכיאטר מצליח אשר התמחה בסקסולוגיה.

אחרי שהבהרתי את הנקודה הזאת, נעבור לעלילה.

קארל מרק (שם משפחה מוזר...גם זקוק לאיות אז הנה: מֶרְק), הוא זאב בודד, בלש מתייסר שהקולגות לעבודה אוהבים לשנוא, מומחה להרמת גבות ומכור לעבודה מכף רגל ועד ראש.
כבר בעמודים הראשונים, ראש מחלק הרצח וסגנו עורכים דיון קצר וענייני החורץ את גורלו של הבלש המעצבן ובועטים בישבנו למרתף, הופכים אותו ל"ראש המדור של עצמו", נותנים למדור שם "מדור Q", לוקחים לעצמם בערך את כל התקציב שהוקצה למדור ולא משאירים לבלש אפילו דלת כדי ש"יהיה לו מה לטרוק אם יתחשק לו."

אחרי מסע סחיטה קצר, קארל הבלש מצליח לקבל מכונית צמודה ועוזר מוזר בשם אסד שנשכר במקור להיות "עוזרת מרתף" של קארל אבל עד מהרה מתגלים כישרונותיו שונים ומשונים והוא מוסיף פלפל ים-תיכוני לעלילה (ו-5-6 כפיות סוכר לתה של מארק).

המדור של איש אחד + עוזר ססגוני מתחילים לחקור את פרשת ההיעלמות של מרטה לינגו (גם כאן חייבים להקפיד על ניקוד – זאת לא מָרְטָה אלא מֵרֵטֶה), פוליטיקאית מרשימה למראה, בעלת יריבים פוליטיים (כמתבקש!), בעלת בית פרטי בפרוורים מנומנמים (כמתבקש...) ובעלת אורח חיים מסתורי משהו (כמתבקש?).

מֵרֵטֶה מקפידה לחזור לביתה כל יום ב- 6 בערב, להסיר את כל הקליפות, ללבוש חלוק מהוה ונעלי בית ולהפנות את מלוא תשומת לבה למישהו שיקר מאוד ללבה – שגרה שלא נמשכת זמן רב כי דואגים להעלים את מֵרֵטֶה ולנתק את כל קצות החוטים.

החקירה מסתיימת בלא כלום וקמה לתחיה במדור Q, חמש שנים אחרי שמֵרֵטֶה נעלמה, נשכחה ונחשבת כמתה.

הפרקים קצרים (שוב, כמתבקש), ויש קפיצות מדודות ואחידות בין 2007 (שנת החקירה) לבין 2002 (שנת ההיעלמות) ולהיפך.

לא ניתן שלא לשים לב להקבלה צינית בין המרתף שבו "תקוע" הבלש מֶרְק (המתואר כ- המדור הרביעי בגיהנום, תהומות האופל, שטח הפקר) לבין המקום האפל באמת שבו נרקבת מֵרֵטֶה וכל פרק שמתאר את שהותה בגיהנום האמיתי מזוויע יותר מקודמו, והזמן לרעתה כי לאף אחד אין שמץ של מושג איפה היא.

סביר להניח שתוכלו לנחש את זהותם של הרעים בשלב די מוקדם בעלילה אבל דרך החקירה עדיין מסקרנת ומדרבנת להמשך קריאה ועל זה נאמר "הדרך חשובה לא פחות מהיעד".

גם הבלש עצמו מתייסר במתינות לא דביקה כך שבסיכומו של דבר, החלטתי להוסיף לרשימה גם את הספר השני בסדרה (כמובן, לאחר הפסקה מתבקשת ומנוחה מספקת משמות, פוליטיקה ורחובות סקנדינביים) – הלוא הוא "הציידים" (שאגב, אפילו לא זכה לאיזה תקציר של 2-3 משפטים וכך הפך להיות מסקרן עוד יותר...)


@#@ נספח "לא זה ולא זה" @#@

• שם הספר במקור הוא Kvinden i buret
אני עוד לא למדתי דנית אז מזל שיש גוגל טרנסלייט שגילה לי שזה אכן התרגום המדויק מדנית – "אישה בכלוב"
o בבריטניה הספר יצא בשם Mercy
o בארה"ב קראו לו The Keeper of Lost Causes
• בסרט בעל אותו שם, עשו סלט קצוץ לעלילה, השאירו קטעים שלמים ומשמעותיים על רצפת העריכה ותוך כדי קיצצו לאסד את כל הפיקנטיות (ניחוש שלי – לא רצו להסתכסך עם התדמית השנויה במחלוקת של מוסלמי מהגר מסוריה).
o גילוי נאות: העדפתי לא לקלקל לעצמי את חווית הספר על-ידי הצפייה בסרט אבל שמעתי את תקציר הסרט מפי גורם מוסמך ומהימן (בעלי).
• יוּסי כבר שוקד על הספר ה- 6 בסדרה.

ספר מתח מצויין.
קארל מרק, בלש במחלק הרצח במשטרת דנמרק, בלש מצויין אבל טיפוס שקשה לעבוד איתו. בקבות ארוע קשה בו נפגעו הוא וחבריו לצוות הוא נבעט למעלה במטרה להסיטו ולהזיזו ממרכז העשייה, המדור שקיבל הוא מדור חדש שהוקם בלחץ פוליטי לנסות לחזור לפרשות קשות ולא פתורות, חלקן ישנות, ולראות אם ניתן למצוא בהן משהו.
קארל מפתיע את הכל, את מפקדיו ואת עצמו, כשבסיועו של עוזר אחד, מהגר שרשמית הגיע כנהג ועוזר ולא כשוטר, הם מתקדמים בחקירת תיק שנחשב "אבוד".

ספר ראשון בסדרת מדור Q. הספר היה רב מכר באירופה במשך כשנה ותורגם ל- 36 שפות.

יושב לו בן-אדם בקופנהגן, קורא את סדרת הארי הולה של יו נסבו ומחליט שגם הוא יכול. לאיש קוראים יוסי אדלר-אולסן (יוסי בשורוק, כמו לוסי ולא כמו יוסי אדלר ממזכירות הקיבוץ) והוא החליט, עשה והוציא סדרה נכבדה של ספרים על מדור Q של משטרת קופנהגן לפענוח מקרים ישנים.

אז מה היה לנו בספר הזה?
בלש מוכשר, פרוד, סובל מהתקפי חרדה ומצוי בעימות מתמיד עם הממונים עליו (עיין ערך "הארי הולה") שנקלע ל"כיפה אדומה" בה הוא נפצע, אחד משותפיו נהרג והשני נשאר משותק.
פקידי משטרה ופוליטיקאים החוברים יחד למשיכת תקציבים ובתור כיסוי מקימים את מדור Q ומעמידים בראשו את הבלש הנ"ל.
פוליטיקאית צעירה שנעלמה לפני חמש שנים והמקרה שלה מהווה את התיק הראשון של מדור Q.
והאלמנט: לבלש מוצמד עוזר, מהגר מסוריה בשם חאפז אל-אסד (?) ויחד הם חוברים לפענח את המקרה.
הסופר גם אימץ את הפורמט של נסבו שבו משולבים לסירוגין פרקים המתארים את החקירה לצד פרקים המתארים מה עבר על הנעדרת.

בשנות השבעים ואילך יצר הבמאי מל ברוקס סדרה של סרטים שהיוו פרודיות על ז'אנרים קולנועיים שונים, כך שיותר מכל הספר הזה הזכיר לי את הסרטים האלו...
אז כפרודיה הספר הזה מצחיק רק לפעמים (כולל דמותו של הבלש קרל מארק שמצטייר כפרודיה על הארי הולה) ואילו כספר מתח הוא לא ממש מוצלח ונדמה שאפילו יוסי אדלר ממזכירות הקיבוץ היה יכול לכתוב אותו.

כמכור לספרי מתח אני שואל את עצמי אם נשארו עדיין ספרי מתח טובים? כי כל ספרי המתח שקראתי לאחרונה נעו על הסקאלה בין "אידיוטי" לבין "זבל מוחלט".

ד.א. - מעניין מדוע בהוצאת כנרת החליטו לתת לספר את השם הקינקי "אישה בכלוב"? חשבו שנערים חרמנים יקנו אותו? באנגלית לספר ולסרט נתנו את השמות Mercy או The Keeper of Lost Causes ואילו בשפת המקור Kvinden I Buret כשהכוונה היא למכל ולא לכלוב לחיות.

אני נזהרת מלעשות הכללות אבל כשאני מזהה תכונה אני מחפשת מכנה משותף..
אז שוב מצאתי את עצמי קוראת ספר מתח סקנדינבי ושוב במקום מתח קיבלתי מנת תיאורים אכזריים, ושוב במקום תשובות קיבלתי תירוצים, ושוב קיבלתי ספר ילדותי ורדוד שמבלבל בין מתח לגועל, בין אומץ לאיבוד צלם אנוש.

בלית ברירה אני מצרפת מקרה זה למקרי עבר ומגיעה למסקנה (שלדאבוני היא בהחלט סוג של הכללה) -
אני לא אוהבת ספרי מתח סקנדינביים!!!

הסיפור הראשי שנכתב מנקודת מבטו של הבלש כתוב טוב, בונה את המתח בצורה חכמה דמות הבלש חזקה מאוד והסייד קיק בדמות עוזרו תורם להנעת הסיפור ולניצוץ ההומוריסטי שבו.
לעומת זאת, הסיפור המתנהל במקביל ומתואר מנקודת מבטה של הפוליטיקאית החטופה חלש הרבה יותר ומתמקד בתחושותיה, הזיותיה ומחשבותיה. הייתי רוצה לומר שהתחברתי אבל אני מודה שריפרפתי על קטעים אלו כדי לעבור בצימאון לעוד פרק על התקדמות החקירה.
למרות זאת ובסיכומו של דבר - ספר טוב וסוחפ שקראתי במהירות ותוך נסיון להתענג על כל פרט.

אחלה. באמת אחלה ספר. הסופר דני, הסיפור מתרחש בדנמרק השלווה והרגועה, ובכל זאת הוא הצליח לייצר סיפור מותח, מעניין ובנוי היטב. ספר מתח טוב, שכדאי לקחת לטיסה או לטיול.

ספר טוב, בו הסופר בונה את המתח מהדפים הראשונים. בספר מתוודעים לגיבור, הבלש קארל מרק, ולשלב בחייו בו הוא נמצא (ניצל ממוות לאחר ששותפיו חוסלו על ידי אדם שטרם נתפס). הסופר גם מציג את העוזר של הבלש, מהגר סורי בעל השם המעניין חאפז אל אסד. העוזר מתגלה כיעיל מאוד בחקירה עליה עובד הבלש: היעלמותה של חברת פרלמנט שמעולם לא נפצרה. למעשה, הבלש קיבל קידום וכעת הוא האחראי על מחלקת התיקים הלא פתורים והתיק הראשון שתופס את תשומת ליבו, הוא מרכז העלילה של הספר.
אני מקווה שלסופר יש תכניות להמשיך עם הקו הזה של חקירת מקרים לא פתורים.