“"רבותי היקרים," נשא שר האוצר של מדינת סקנדינביה את קולו, "בשעה של מיתון כלכלי בכל גוש האירו ובאירופה בכלל, עלינו לשנס מותניים ולהטיל את כל כובד משקלנו על ענף היצוא הפורח שלנו: ספרות המתח!" הומ... כבש שר הכלכלה של מחוז שבדיה את הימהומו, הציץ בכרסו השופעת ובכובד משקלה, ולחש לאוזנה של שרת הכלכלה של מחוז נורבגיה: "אנחנו השבדים, את שלנו עשינו כבר..."
יש בפיך תשובה שתתרום משהו למאמץ הכלכלי?" שאל שר האוצר של סקנדיבדיה, "אם כן, אנא הרם את קולך.".
"במערב, כמעט על כל שולחן של איקיאה מונח איזה חלק מהטרילוגיה של לרסון," אמר הנציג השבדי.
"הטרילוגיה כבדת משקל עד מאוד..." גיחך נציג מחוז פינלנד.
"תרומת המול"ות הפינית ליצוא ספרי המתח דלה במקצת, כך שעדיף אם תנצור את בדיחותיך לעצמך." נזף שר האוצר הסקנדינבי.
נציגת מחוז נורבגיה בלעה בחשאי את נתח ההרינג האחרון שדלתה משקית האוכל שלה ואמרה: "אנחנו דווקא ייצאנו את יו נסבו, ואיכותו הספרותית עולה בהרבה על משקלו הכבד של לרסון המשולש, נוחו עדן."
נציג מחוז דנמרק זקף את כתפיו: "ולנו יש את אישה בכלוב של יוסי אדלר אולסן!"
דממה הוטלה באולם המלא מפה לפה בעיתונאים כלכליים ובאנשי המו"לות הסקנדינביים, שתוכן נאומו של שר האוצר גונב לאוזניהם.
אישה בכלוב...
כמה מותח,
ומעורר...
וכל הגברים באולם עם מחשבותיהם הכמוסות...
והאפלות...
"תיכף ישימו את כולנו בכלוב," התעצבנה נציגת נורבגיה הפמיניסטית, "איזה מין ספר זה?"
"קראתי אותו," קרא שר האוצר הסקנדינבי בקול שאינו מבטיח דבר, "אדוני, נציג דנמרק, כשכינסתי את מסיבת העיתונאים הזאת כדי להבהיר לכולכם עד כמה נחשב ענף היצוא הזה למדינתנו, חשבתי שתהיו רציניים יותר. יועצי אומרים לי כי תרגום לארבעים שפות ומכירת עשרה מיליון עותקים של יצירה על סך כל תרגומיה, תהווה התחלה נאה לאביב סקנדינבי כלכלי חדש. על כל מחוז לנפק לפחות חמישים יצירות כאלה בשנה, ומוטב שתהיינה שוות את הנייר עליהן הן מודפסות. אם אנחנו כבר כורתים את יערות הגשם, שתהיה לכך סיבה הגונה."
ובכן, בראשי לא עלו שום מחשבות אפלות. דווקא שמו של הסופר סיקרן אותי: יוסי (בשורוק, כמו יולי, אדלר-אולסן... מילא אולסן, מה זה האדלר הזה עושה בדנמרק?...)
ומכיוון שאני באמת קראתי את הספר, לא כמו שר האוצר הסקנדינבי-המתייהר-השקרן הזה, הנה התרשמותי הכנה.
הספר מתחיל טוב-רע. טוב על שום מה? על שום הפרולוג המותח שבו מתגלה לנו כי אשה שרוייה באיזה צינוק מבטון, כלואה בתת תנאים ואיננו יודעים למה. גם היא לא יודעת למה, דרך אגב.
רע, על שום מה? כי העמודים הראשונים גדושים עניינים פוליטיים, מפני שכלואתנו הינה פוליטיקאית. מרטה לינגו,(מרטה מנוקדת בפעמיים סגול וקמץ אחד כמו ז'נבה. לדנים האלה יש היגוי איום. כל שם כלל אירופי זוכה לגירסה דנית מוזרה). וכל העניינים הפוליטיים האלה ממש עולים על העצבים למי שנקעה נפשו ממערכת הבחירות הנוכחית.
ואז הספר מתקדם היטב עם בלש אחד ששמו קרל מרק (לא קרל מרקס, אלא מרק עם שני סגולים כמו החומר שהיו שמים לאיטום זכוכיות), שכמו כל הבלשים הסקנדינביים, האמריקאים, הבריטים ובכלל, יש לו איזו סריטה/בעייה פסיכולוגית/חיים איומים וכו'. במקרה של ידידנו קרל זוהי טראומה משוד מדמם שבו איבד את ציוותו ונפצע בעצמו. כשהוא שב לשירות, מפקד המשטרה בועט בו כלפי מעלה וכלפי מטה. למעלה- ע"י הקמת איזו מחלקה חדשה שתפקידה לפצח תיקים ישנים שהמשטרה התייאשה מהם. כלפי מטה- מיקום המחלקה הינו במרתף בניין המשטרה.
ונותנים לו גם איזה עוזר/נהג/שליח/מבשל/עושה תה/מנקה, מהגר ששמו חאפז אל אסד. ואם תהיתם, המהגר לא הגיע לדנמרק מצרפת.
ואסד הזה הוא חריף ופיקח ומן הסתם לא ניקה משרדים בארץ מוצאו. הוא עוזר לידידנו קרל מרק לפצח את תיק היעלמה של מרטה לינגו.
כל החלק הזה, שהוא רוב רובו של הספר, כתוב בהומור, הוא מרתק, ומתוארים בו לסירוגין קטעים מן החקירה ופרקים מזעזעים על שביה של
מרטה לינגו.
רוב רובם של ספרי המתח מורכבים משלושה חלקים.
החלק הראשון: חידת הפשע.
החלק המרכזי: הדרכים לפיתרון החידה.
החלק האחרון: הפיתרון והעימות.
כי זאת עליכם לדעת, כמעט בכל בלש מודרני החלק האחרון מוביל לפיצוח הפשע ובעקבותיו עימות בין כוחות הרוע לכוחות הטוב, קרי, הבלש או המשטרה.
ככל שהחלק האחרון קצר יותר, מן הסתם הפיתרון יופיע בחלק הסופי ממש והמתח יישמר עד לרגע האחרון.
ככל שהחלק האחרון ארוך יותר, פתרון החידה יופיע מוקדם מדי ויקלקל את ההפתעה. ואז העימות הוא ברובו עימות אלים כשל סרט פעולה, מה שבעיני מוריד מערכו של הספר ומפוגג את המתח.
לצערי, בספר זה, החלק הכולל את העימות ארוך מדי, פתרון החידה מוגש לקורא מוקדם מדי, וסצינות הפעולה לא ממש מותחות.
מרגע שהבנו מי חטף את מרטה שלנו ומי מתעלל בה ועל מה (אגב, הרמזים לפיתרון גסים מדי וקורא רב תבונה יבין בעצמו את העניין) מרגע זה, אנחנו בשלים לסגור את הספר ולפתוח את המותחן הסקנדינבי הבא (שכבר פתחתי וגם סיימתי וביקורת תגיע בהמשך, ברגע שתסתיים מסיבת העתונאים של הכלכלה הסקנדינבית שפניה ליצוא).
בספר יש כל כך הרבה מעלות ומורדות מבחינה סגנונית, עד שאין לי כל דעה מוצקה עליו. קטעים מרגשים לצד קטעים הזועקים דרמטיזציה וולגארית וקיטש בשני שקל, קטעים מצחיקים ומשפטים מבריקים לצד קטעים הכתובים בסגנון של כיתה חית. וכרגיל בסקנדינביה, כולם דואגים ליצוא וגם למשרד התיירות, וכל הרחובות והכיכרות והשדרות עם השמות הבלתי אפשריים הללו, עושים לנו שטיפת מוח, כדי שכשנגיע לסקנדינביה נרגיש בבית. אבל לא.
כי אם נמחוק את כל השמות הארוכים הללו ירדו לנו חמישים עמודים מהספר והיצוא של סקנדינביה ייפגע, כמו גם פעילותם של פועלי הדפוס, של משאיות התובלה ושל עובדי הנמל.
וכמו שסין כבשה את עולם התעשיה, עד שאין שום מפעל בשום מקום בעולם המערבי, ככה סופרי המתח הסקנדינביים הרסו את ספרות המתח העולמית ואין בנמצא שום סופר מתח בכל רחבי העולם המערבי.
לסיכום, קריאת הספר הייתה בבחינת תרומתי הצנועה לכלכלה הסקנדינבית. לא סבלתי. בוודאי לא כמו הסבל שעבר על מרטה לינגו. לפעמים צחקתי, לפעמים בזתי, לפעמים גם הופתעתי.
הבעיה היא שזה קרה רק לפעמים.”
