“הר האושר הוא היצירה האחרונה של אמיר גוטפרוינד, הוא נפטר בגיל 52 ימים ספורים לפני שספרו יצא לאור. ספר זה מספר את קורותיהם של שירי צעירה ישראלית המחפשת את דרכה בחיים בכלל ודרכה המקצועית בפרט ושל סמואל שבדי בן חמישים, אקדמאי ומשכיל המוכר ברמה הבינלאומית כמומחה לחקר טקסטים נעים מסלולים שונים לגמרי אבל אירועי החיים מפגישים ביניהם ונוצרת שרשרת של אירועים שהיא לפעמים מוזרה, לפעמים מצחיקה אבל מעלה שאלות שונות בנושאים כמו הפחד מהשונה ומהאחר. הדמויות נטוות במהלך העלילה ביד אמן ואנחנו מקבלים תחושה שאנחנו ממש מכירים אותם. הספר נע על ציר הזמן בין העבר והוריים של שירי וסמואל וההווה וילדיהם, וכן גם על הציר הגיאוגרפי בין ישראל ושבדיה. הספר מעורר שאלות אבל לא נותן תשובות, כל אחד נשאר עם מחשבות מעמיקות וימצא את התשובות שלו. בהחלט ממליץ על הספר לכולם. התובנה שהספר הציף לי והאמת שחשבתי עליה כבר מזמן אבל הקריאה חיזקה לי אותה. כי הפחד שיש לנו מהזר נובע מאלפי או מיליוני שנות אבולוציה בהן הזר תמיד נתפש כאיום. הזר שהגיע ייקח את הנשים שלי, את העבודה שלי, הוא הגיע כי איפה שהוא היה עד עתה אין לא מספיק נשים או אמצעי מחיה ולכן הוא בא כדי להתקיים במקום בו אני מתקיים וזה יהיה על חשבוני. הפחד הזה הופך לשנאה, מביא למלחמה ואלימות ובימינו אנחנו קוראים לו גזענות. אנחנו כבני תרבות צריכים לדעת ולהבחין שיש כל מיני "זרים" והם מגיעים ממגוון סיבות ולא תמיד זה על חשבוננו ולפעמים גם אנחנו יכולים ללמוד מהם ולהרוויח מזה.”

“אמיר גוטפרוינד הוא סופר אינטליגנט. תמיד בספרים שלו יש הרבה דמויות ושזורים בהן הרבה סיפורים ומאורעות וזה מה שאני כל כך אוהבת בו. רמות הריכוז שנדרשות ממני בספר הן גבוהות ונעימות, כי בזכות זה אני נשאבת לתוך העלילות המורכבות והמתוסבכות של הספרים שלו, העלילות הלא הגיוניות, שלפעמים אין לי מושג איך אמיר עצמו מוצא ביניהן קשר. קשר אדיר יש לומר. הוא אוהב נשים יפות בספרים שלו, מושכות וחכמות, כי הן חדות בדיוק כמו הספרים שלו- וגם אני אוהבת את זה, כי זה מאפשר לי לגלות עוצמות שביום יום לא תמיד ניתן לראות על פני השטח, אלא רק אם מסתכלים טוב, טוב. מה שאהבתי ביותר זה הרגעים שבהן הדמיות מדברות ספק אל עצמן ספק אחת אל השנייה. דווקא ברגעים אלו נאמרו הדברים הכי חזקים, הכי משעשים וגם כמובן הכי ציניים בספר. רגעים שחייכתי אל עצמי ורציתי לחבק את הדמות או לתת לה כיף או סתם סטירה שתהיה בשקט כבר. דווקא ברגעים אלו ניתן להבחין בפער בין הדמיות, בחיבור הבלתי ניתן להבנה ביניהן, חיבור שדווקא מובן מאוד אם מתבוננים על המציאות שלנו. ביקורת טובה ככה אומרים חייבת לכלול גם דברים שליליים, ואני שונאת את זה. אבל לביקורת של עצמי יש גם מענה. אני אף פעם לא מבינה את העניין המיני הזה שאמיר כל הזמן מנסה לדחוף. לאורך כל הספר המיניות והקשרים המיניים הודגשו והיו חלק ניכר מן הספר ובעצם.. אני מבינה את זה. כי מה לעשות, קשרים אלו הם חלק ניכר במציאות. גם אם קשה לבני האדם להודות. המיניות, גם אם הייתה לבושה בספר בצורות שונות היא מה שחיברה בין הדמויות המרכזיות מלכתחילה. מה הספר בא לומר? המון. המון אמרות מתוחכמות שחבויות בהן משמעויות נסתרות על מי שאנחנו כיום, על מי שאנחנו בעבר, המון דמויות עמוקות ומרתקות, סיפור מעניין ומושך.. ובעיקר הוא מנסה לומר משהו אמיתי מאוד- שכולנו רודפים אחרי דבר אחד. אני שונאת לספר בקצרה על מה הספר. בשביל זה יש את ה"מאחורה". אני פה רק בשביל התחושות. תקראו. כמה שיותר מהר. באמת.”

“זהו ספרו האחרון של אמיר גויטפרוינד ז"ל שנפטר בנובמבר 2015. עצוב לדעת שלא יהיו לו עוד ספרים, הוא בהחלט אחד הסופרים המוכשרים שהיו לנו בישראל. הר האושר הוא ספר מורכב עם דמויות מורכבות. הוא ספר עצוב עם דמויות בודדות אבל עם זאת הוא מאד אופטימי ומשאיר תקווה לשאוף לאושר, כי הכל אפשרי. בספר ישנם שני גיבורים מרכזיים: שירי, אישה ישראלית צעירה שעדיין אין לה מקצוע, גרה בחיפה. היא עובדת בעבודות זמניות ומחפשת את עצמה וגבר שוודי כבן חמישים, פרופ' סמואל ניטר, שמתפרנס מהרצאות וגר בשטוקהולם. יום אחד פרופ' ניטר מגיע לארץ כדי להרצות בנושא ליל הבדולח והוא מתיישב בבית קפה. שירי מגיעה לפגישה עם לקוח במסגרת עבודתה במשרד יחסי ציבור באותו בית קפה. כשפרופ' ניטר הולך לשירותים, שירי חושבת שהוא שכח את הקלסר שלו בטעות ולוקחת אותו כדי להחזיר לו. בנתיים הוא חושב שהקלסר נגנב עד ששירי מגיעה אליו וככה מתרחשת ביניהם הפגישה הגורלית. הסיפור נע בין עבר להווה. לאט לאט מתגלים פרטים מהעבר המשפחתי של שירי ומעברו של פרופ' ניטר. הסיפורים של המשפחות מרגשים, עצובים וטומנים בתוכם סודות וקשיים. בין היתר מופיע סיפורו של אביו של פרופ' ניטר, של סבה וסבתה של שירי, של אביה הנכה של שירי, דויד. העלילה בספר איננה העיקר אלא הדמויות המורכבות מלאות הבדידות והעצב ששומרות על אופטימיות ומקוות בעתיד לעלות על הר האושר. ממליצה בחום!”

“במשך שלוש שנים ספר זה היה מונח על השידה לצד ספרים שממתינים לקריאה, וכל פעם דחיתי אותו, לא יודעת למה הוזנח כך. הספר נקרא בנשימה אחת. ספר מצחיק וכל כך ישראלי שרבים מאיתנו יזדהו עימו. ספר קליל וזורם. מסופר על אישה ישראלית צעירה בשם שירי, שמחפשת את דרכה המקצועית והזוגית. לפתע היא פוגשת בפרופסור שוודי שבא לכנס בישראל, ומכאן העלילה מתפתחת. במשך כל קריאת הספר צחקתי ללא הפסקה ואף אימצתי בדיחות משם וסליחה שלקחתי עליהם בעלות. ספר קליל, עלילה פשוטה מאוד וכתיבה משעשעת. ממליצה למי שאין לו כוח לספרות כבדה והבנה מעמיקה. אפשר לעשות על העלילה מיני טלנובלה מצחיקה. הדמויות כל כך מצחיקות שממש בא לי להיות חברה שלהן. תהנו.”

“הר האושר הוא היצירה האחרונה של אמיר גוטפרוינד, הוא נפטר בגיל 52 ימים ספורים לפני שספרו יצא לאור. ספר זה מספר את קורותיהם של שירי צעירה ישראלית המחפשת את דרכה בחיים בכלל ודרכה המקצועית בפרט ושל סמואל שבדי בן חמישים, אקדמאי ומשכיל המוכר ברמה הבינלאומית כמומחה לחקר טקסטים נעים מסלולים שונים לגמרי אבל אירועי החיים מפגישים ביניהם ונוצרת שרשרת של אירועים שהיא לפעמים מוזרה, לפעמים מצחיקה אבל מעלה שאלות שונות בנושאים כמו הפחד מהשונה ומהאחר. הדמויות נטוות במהלך העלילה ביד אמן ואנחנו מקבלים תחושה שאנחנו ממש מכירים אותם. הספר נע על ציר הזמן בין העבר והוריים של שירי וסמואל וההווה וילדיהם, וכן גם על הציר הגיאוגרפי בין ישראל ושבדיה. הספר מעורר שאלות אבל לא נותן תשובות, כל אחד נשאר עם מחשבות מעמיקות וימצא את התשובות שלו. בהחלט ממליץ על הספר לכולם. התובנה שהספר הציף לי והאמת שחשבתי עליה כבר מזמן אבל הקריאה חיזקה לי אותה. כי הפחד שיש לנו מהזר נובע מאלפי או מיליוני שנות אבולוציה בהן הזר תמיד נתפש כאיום. הזר שהגיע ייקח את הנשים שלי, את העבודה שלי, הוא הגיע כי איפה שהוא היה עד עתה אין לא מספיק נשים או אמצעי מחיה ולכן הוא בא כדי להתקיים במקום בו אני מתקיים וזה יהיה על חשבוני. הפחד הזה הופך לשנאה, מביא למלחמה ואלימות ובימינו אנחנו קוראים לו גזענות. אנחנו כבני תרבות צריכים לדעת ולהבחין שיש כל מיני "זרים" והם מגיעים ממגוון סיבות ולא תמיד זה על חשבוננו ולפעמים גם אנחנו יכולים ללמוד מהם ולהרוויח מזה.”

“אמיר גוטפרוינד הוא סופר אינטליגנט. תמיד בספרים שלו יש הרבה דמויות ושזורים בהן הרבה סיפורים ומאורעות וזה מה שאני כל כך אוהבת בו. רמות הריכוז שנדרשות ממני בספר הן גבוהות ונעימות, כי בזכות זה אני נשאבת לתוך העלילות המורכבות והמתוסבכות של הספרים שלו, העלילות הלא הגיוניות, שלפעמים אין לי מושג איך אמיר עצמו מוצא ביניהן קשר. קשר אדיר יש לומר. הוא אוהב נשים יפות בספרים שלו, מושכות וחכמות, כי הן חדות בדיוק כמו הספרים שלו- וגם אני אוהבת את זה, כי זה מאפשר לי לגלות עוצמות שביום יום לא תמיד ניתן לראות על פני השטח, אלא רק אם מסתכלים טוב, טוב. מה שאהבתי ביותר זה הרגעים שבהן הדמיות מדברות ספק אל עצמן ספק אחת אל השנייה. דווקא ברגעים אלו נאמרו הדברים הכי חזקים, הכי משעשים וגם כמובן הכי ציניים בספר. רגעים שחייכתי אל עצמי ורציתי לחבק את הדמות או לתת לה כיף או סתם סטירה שתהיה בשקט כבר. דווקא ברגעים אלו ניתן להבחין בפער בין הדמיות, בחיבור הבלתי ניתן להבנה ביניהן, חיבור שדווקא מובן מאוד אם מתבוננים על המציאות שלנו. ביקורת טובה ככה אומרים חייבת לכלול גם דברים שליליים, ואני שונאת את זה. אבל לביקורת של עצמי יש גם מענה. אני אף פעם לא מבינה את העניין המיני הזה שאמיר כל הזמן מנסה לדחוף. לאורך כל הספר המיניות והקשרים המיניים הודגשו והיו חלק ניכר מן הספר ובעצם.. אני מבינה את זה. כי מה לעשות, קשרים אלו הם חלק ניכר במציאות. גם אם קשה לבני האדם להודות. המיניות, גם אם הייתה לבושה בספר בצורות שונות היא מה שחיברה בין הדמויות המרכזיות מלכתחילה. מה הספר בא לומר? המון. המון אמרות מתוחכמות שחבויות בהן משמעויות נסתרות על מי שאנחנו כיום, על מי שאנחנו בעבר, המון דמויות עמוקות ומרתקות, סיפור מעניין ומושך.. ובעיקר הוא מנסה לומר משהו אמיתי מאוד- שכולנו רודפים אחרי דבר אחד. אני שונאת לספר בקצרה על מה הספר. בשביל זה יש את ה"מאחורה". אני פה רק בשביל התחושות. תקראו. כמה שיותר מהר. באמת.”

“זהו ספרו האחרון של אמיר גויטפרוינד ז"ל שנפטר בנובמבר 2015. עצוב לדעת שלא יהיו לו עוד ספרים, הוא בהחלט אחד הסופרים המוכשרים שהיו לנו בישראל. הר האושר הוא ספר מורכב עם דמויות מורכבות. הוא ספר עצוב עם דמויות בודדות אבל עם זאת הוא מאד אופטימי ומשאיר תקווה לשאוף לאושר, כי הכל אפשרי. בספר ישנם שני גיבורים מרכזיים: שירי, אישה ישראלית צעירה שעדיין אין לה מקצוע, גרה בחיפה. היא עובדת בעבודות זמניות ומחפשת את עצמה וגבר שוודי כבן חמישים, פרופ' סמואל ניטר, שמתפרנס מהרצאות וגר בשטוקהולם. יום אחד פרופ' ניטר מגיע לארץ כדי להרצות בנושא ליל הבדולח והוא מתיישב בבית קפה. שירי מגיעה לפגישה עם לקוח במסגרת עבודתה במשרד יחסי ציבור באותו בית קפה. כשפרופ' ניטר הולך לשירותים, שירי חושבת שהוא שכח את הקלסר שלו בטעות ולוקחת אותו כדי להחזיר לו. בנתיים הוא חושב שהקלסר נגנב עד ששירי מגיעה אליו וככה מתרחשת ביניהם הפגישה הגורלית. הסיפור נע בין עבר להווה. לאט לאט מתגלים פרטים מהעבר המשפחתי של שירי ומעברו של פרופ' ניטר. הסיפורים של המשפחות מרגשים, עצובים וטומנים בתוכם סודות וקשיים. בין היתר מופיע סיפורו של אביו של פרופ' ניטר, של סבה וסבתה של שירי, של אביה הנכה של שירי, דויד. העלילה בספר איננה העיקר אלא הדמויות המורכבות מלאות הבדידות והעצב ששומרות על אופטימיות ומקוות בעתיד לעלות על הר האושר. ממליצה בחום!”

“במשך שלוש שנים ספר זה היה מונח על השידה לצד ספרים שממתינים לקריאה, וכל פעם דחיתי אותו, לא יודעת למה הוזנח כך. הספר נקרא בנשימה אחת. ספר מצחיק וכל כך ישראלי שרבים מאיתנו יזדהו עימו. ספר קליל וזורם. מסופר על אישה ישראלית צעירה בשם שירי, שמחפשת את דרכה המקצועית והזוגית. לפתע היא פוגשת בפרופסור שוודי שבא לכנס בישראל, ומכאן העלילה מתפתחת. במשך כל קריאת הספר צחקתי ללא הפסקה ואף אימצתי בדיחות משם וסליחה שלקחתי עליהם בעלות. ספר קליל, עלילה פשוטה מאוד וכתיבה משעשעת. ממליצה למי שאין לו כוח לספרות כבדה והבנה מעמיקה. אפשר לעשות על העלילה מיני טלנובלה מצחיקה. הדמויות כל כך מצחיקות שממש בא לי להיות חברה שלהן. תהנו.”