הביקורת נכתבה ביום שלישי, 25 ביולי, 2023
ע"י איל
ע"י איל
הר האושר הוא היצירה האחרונה של אמיר גוטפרוינד, הוא נפטר בגיל 52 ימים ספורים לפני שספרו יצא לאור.
ספר זה מספר את קורותיהם של שירי צעירה ישראלית המחפשת את דרכה בחיים בכלל ודרכה המקצועית בפרט ושל סמואל שבדי בן חמישים, אקדמאי ומשכיל המוכר ברמה הבינלאומית כמומחה לחקר טקסטים נעים מסלולים שונים לגמרי אבל אירועי החיים מפגישים ביניהם ונוצרת שרשרת של אירועים שהיא לפעמים מוזרה, לפעמים מצחיקה אבל מעלה שאלות שונות בנושאים כמו הפחד מהשונה ומהאחר. הדמויות נטוות במהלך העלילה ביד אמן ואנחנו מקבלים תחושה שאנחנו ממש מכירים אותם. הספר נע על ציר הזמן בין העבר והוריים של שירי וסמואל וההווה וילדיהם, וכן גם על הציר הגיאוגרפי בין ישראל ושבדיה. הספר מעורר שאלות אבל לא נותן תשובות, כל אחד נשאר עם מחשבות מעמיקות וימצא את התשובות שלו. בהחלט ממליץ על הספר לכולם.
התובנה שהספר הציף לי והאמת שחשבתי עליה כבר מזמן אבל הקריאה חיזקה לי אותה. כי הפחד שיש לנו מהזר נובע מאלפי או מיליוני שנות אבולוציה בהן הזר תמיד נתפש כאיום. הזר שהגיע ייקח את הנשים שלי, את העבודה שלי, הוא הגיע כי איפה שהוא היה עד עתה אין לא מספיק נשים או אמצעי מחיה ולכן הוא בא כדי להתקיים במקום בו אני מתקיים וזה יהיה על חשבוני. הפחד הזה הופך לשנאה, מביא למלחמה ואלימות ובימינו אנחנו קוראים לו גזענות. אנחנו כבני תרבות צריכים לדעת ולהבחין שיש כל מיני "זרים" והם מגיעים ממגוון סיבות ולא תמיד זה על חשבוננו ולפעמים גם אנחנו יכולים ללמוד מהם ולהרוויח מזה.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
דן סתיו
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
איל
סיקרה מעניינת. תודה. אפשר ששנאת הזר או הפחד מהם "נובע מאלפי מיליוני שנות אבולוציה" כמו שכתבת. מי שמסוכן באמת הוא זה המטפלל את הסנטימנטים האלה לצרכיו ולא חסרות דוגמאות.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת