את הספר הזה קניתי (משומש) בזכות הסופר. בעבר קראתי את "בית מחסה" שלו והתרשמתי מאד מיכולתו לברוא עולמות ובעיקר לכתוב כל כך טוב שהוא הצליח להעביר אפילו לי - מעוטת דמיון שכמותי - את התמונות ולהפיח חיים בסיפורו. בניגוד ל"בית מחסה" הסיפורים בספר הזה אינם עוסקים בעולם בדיוני. האנשים החיים ביבשת של קרייס חיים באמת במקום כלשהו על כדור הארץ. אולי זו אפריקה, אולי דרום אמריקה או חלקים נידחים באסיה - לא המקומות בהם מייצרים את הטאבלט הכי חדש או את המכונית שיכולה לנסוע לבדה. אלה אנשים שחיים בעליבות רבה, בבערות ובאכזריות, ממש כמו אבותיהם וסביהם, אמונותיהם הטפלות מכוונות את חייהם והם - מבחינתם - העולם כהווייתו.
קרייס כותב פה סיפורים שאפשר לקרוא כאנתרופולוגיה או להבין שאלה החומרים מהם מורכבים החיים של כולנו - גם כשאנחנו חושבים שאנחנו נאורים ומתוחכמים. הסיפורים לא תמיד עם פואנטה סיפורית אבל בכולם יש איזו תובנה מרתקת או מצמררת, הצפה תוך כדי קריאה. יש בספר הזה 7 סיפורים קצרים בידיוניים אבל מציאותיים, כאמור.
מאחורי הנושא האקזוטי - של כפריים נבערים המאמינים באמונות טפלות, תמימים כילדים ואכזריים כמותם - מגיחים אנחנו, על חיינו המודרניים ועל אמונתנו בנאורותנו. אנחנו המוכנים להשיג "חומר פלאים" לטיפול בקשיינו ממש כמו אותם כפריים. אנחנו קוראים לזה "תרופה" או "קברי צדיקים". אנחנו הנכנסים לתחרות בלתי אפשרית כשהמטרה היא ניצחון ללא משמעות. ואנחנו (גם) המתפעלים מפלאי הטכנולוגיה בלי להבין שיש לה מחיר לעתים יקר מאד.
הספר הזה יצא לאור בעברית ב 1988 בהוצאת מועדון קוראי מעריב. קרייס הוא סופר בריטי שאינו מפורסם במיוחד פה. נראה לי מעיון בספרים שתורגמו לעברית שהוא רבגוני ביותר בבחירת הנושאים עליהם הוא כותב. כתיבתו בעלת עוצמה, לא דו-משמעית, והוא מצליח לטוות סיפורים שידגימו היטב את המסרים שלו. אשמח לקרוא כל ספר שלו שאמצא.


















