ביקורת ספרותית על מסעותי עם דודתי (2015) מאת גרהם גרין
ספר בסדר

---

דודה הגידי לנו כן

הורי היו אנשים קשי יום שעבדו בעבודות זמניות וקשות, מה שגרם להם לבקש עבור בנם, עבודה שיש בה שולחן וכסא, וכמובן קביעות ופנסיה תקציבית, המעניקים יציבות וביטחון לכל החיים.

את משאלת לבם של הורי הגשמתי כשבמקביל ללימודי במכללה, התחלתי לעבוד במוסד ציבורי גדול, בו אני עובד עד היום, להפתעתם של עובדים צעירים שבהיכרותם הראשונה איתי, מתוודעים להיותי ארבעים שנים במקום עבודה אחד, עובדה הגורמת להם להגיב במשפט זהה, " לא יכול להיות... ", כאילו פגשו זה עתה דינוזאור מעידן אחר ...

כן זאת עובדה, אני בהחלט יכול להביט על שנות עבודתי בסיפוק רב. כעת היגיע הזמן לחושב על עיתוי פרשתי, שיאפשר לי לחיות חיים אחרים ושונים, האומנם ? מה הם אותם חיים, מדי פעם אני מנסה לגבש רשימה, או לעלות תסריט בעיני רוחי ? אקרא יותר ספרים, אחזור לצייר, אסע לטיולים ארוכים למקומות אקזוטיים, לי ולרעייתי יהיו זמני איכות, רשימה בנאלית ללא ספק. אולי אשנה את אורח חיי האינטנסיביים לחיים רגועים יותר, אני מביע משאלה ביני לבין עצמי.

מסעותיי עם דודתי, הוא ספר שבחלקו הראשון מתחבר בצורה מושלמת לתקופת חיי הנוכחית, בה פנסיה שקטה היא אופציה נחמדה, אך למרבה ההפתעה גרהם גרין הסופר, מדגים כיצד הלא צפוי הופך לצפוי, הגמלאות הסולידית, הופכת למסע חוויתי מטורף, למקומות ולמעשים שהנרי גיבור העלילה ואני מעולם לא העזנו לחשוב עליהם. האומנם בגיל השלישי אפשר להשתנות בצורה מוחלטת, ולחוות חיים אחרים ושונים מאלה שנחוו בחיים הקודמים ?

הנרי האנגלי, הוא כמעט מה שביקשו הורי לבנם, בנקאי שמרן, במשרה מכובדת בה יש קביעות ויציבות לכל החיים, מי שכל חייו עברו עליו במקום עבודה אחד, בסניף בנק בו הייתה לו היכרות רבת שנים עם לקוחותיו. הייתה לו מגרעת אחת בלבד, כלפי הבריות, אך לא כלפי עצמו, בכך שנותר רווק מזדקן. הוא בעצם כמעט והתחתן עם ידידה, אבל לבסוף הוא נרתע, בגלל תחומי עניין שונים של השניים, הוא גידל פרחי דליות, והיא אהבה לרקום, בסוף היא הפליגה לדרום אפריקה והוא נותר שמח בחלקו על שלא נאלץ לשנות את הרגליו הישנים בגלל אישה.

הנרי קבל החלטה נועזת ובלתי צפויה, לפרוש מהבנק שלו שעמד בפני מיזוג עם בנק אחר. אז קרה הבלתי יאומן, מה שלא עשתה אישה אחת עשתה אישה אחרת, דודתו אוגוסטה בת השבעים וחמש, נפגשת איתו בהלוויה ההזויה של אימו, ומוציאה אותו למסע חניכה הגורם לו שינוי דרמטי, בשלב בחיים שבו לכאורה לא מצפים מאדם לשינוי. אוגוסטה הרווקה, היא אישה אקסצנטרית, משוגעת, שברקע שלה שפע מאהבים, מתירנות מינית וחיים ללא חשבון שיש בהם סיכונים על גבול הפליליים. גילה של אוגוסטה, לא מפריע לה להמשיך ולטרוף את החיים. המפגש בין שני הטיפוסים המנוגדים, שתחומי העניין המשותפים בניהם בלתי אפשריים, יוצר פרודיה שנונה על מצבים לא צפויים, המשולבת עם סיפור שהוא לעתים מיגע ומעורר פיהוק. הנרי תתעורר, מצאתי את עצמי ממלמל.

אחת מהפנטזיות שלי לגמלאות, היא לצאת למסע, ברכבת הטרנס סיבירית, או בקו אדלאייד-דארווין, החוצה את אוסטרליה לרוחבה. לדודה של הנרי יש רעיון דומה, היא יוצאת למסע ברכבת האוריינט אקספרס החולפת, באלפים, ונציה, ובקושטא, באופן שהיא מתכתבת עם בריטניה הקולוניאלית של פעם. הנרי מצטרף לדודה כבן לוויה, בנסיעה בה הוא פוגש בבריטניה של שנות השישים. נערה הנוסעת ברכבת משתמשת בגלולות ומעשנת גראס יחד עם הנרי שמשמרן הפך לסטלן לרגע, במפגש המייצג את פניה המשתנים של החברה הבריטית, להם הנרי נחשף. האם הנרי יישאר תקוע בהשקפותיו השמרניות, או שיצליח להפנים רעיונות חדשים, וספונטאניות מפתיעה ?

במהלך מסעותיהם, אוגוסטה חושפת בפני הנרי את סיפוריה וסיפורי המשפחה. או הנרי, אילו ידעת מי באמת היו בני משפחתך, לבטח הייתה גאה בהם, אם כי באופן שונה. כך הדודה שלא עושה חשבון, מסירה בפני הנרי בהומור שנון וציני את מסכות הצביעות והשקרים המשפחתיים שהם בעצם מסכות הצביעות של החברה הבריטית. הנרי מתוודה לעולם שבו העמדת פנים היא חזות הכל, בכך המסע הופך לבירור מונחי יסוד בחייו של הנרי, שהם גם מונחי היסוד והדילמות האנושיות שלנו.

היכן יש עוד דודות כאלה, שאלתי את עצמי בסיום הספר. יצאתי לחפש אחת כזאת בכדי לצאת איתה למסע, ולבסוף הגעתי למסקנה שהדודה הזאת קיימת רק בספרו גרהם גרין. דודה הגידי לנו כן, אנו רוצים להשתולל וגם מעט להתהולל, פיזמתי עם סיומו של הספר שהיה שילוב בין מעניין למשעמם.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מסעותי עם דודתי (2015)