ביקורת ספרותית על הגליל - הספרייה של בבל # מאת רונלדו קוריה דה בריטו
ספר טוב

---

קולאז' של ארועים שתחילתם מעורפלת: האנוסים בספרד, ההגירה וההתישבות בקולוניות ספר בפמפה הברזילאית.
מעבר לזה נוצר עירפול אחר: של אגדת הווצרותה של שושלת ריימונד קטאנו, והתפתחותה בשלושה דורות.

הסיפור מתחיל כאשר שלושה דודנים: ישמעאל, אדוניה ודויד נקראים למיטת חוליו של ריימונד קטאנו- סבם.
הוא בוחר למות בבית, ואדוניה , רופא במיקצועו, מכבד את רצונו.
בכלל שמות הבנים במשפחה הם עבריים, נתן, דניאל ועוד.

החלק המענין הוא הנשים, הן תוצאה של חיבור זמני יותר או פחות בין המתיישבים לאינדיאניות שבסביבה או יצאניות שעובדות בצמתים כדי לפרנס את הרעב שלהן ושל משפחתן.
תוצרי החיבור, נזנחים לרוב לאחריות האם, חלקם מקבלים " מילגת קיום" ואחרים מקורבים לגלעין המשפחה.

על שלד עלילתי זה נוצרים הסיפורים ונבנות האגדות.
לדעת אדוניה, האגדה נוצרת , בחיבור בין הנוסעים והמבקרים במקומות רחוקים ( לא מוכרח להיות מקומות פיסיים), ליושבי הקבע.
"יושבי הקבע שומעים את סיפורי הנוסעים, ...בלילות הם חולמים על הארצות שלעולם לא יבקרו בהם... ומילה אחר מילה הם יוצרים מחדש את העלילות.
כך נוצרים משלים, אגדות ומעשיות בהתאם לצרכים ולחלומות שיש למספרים".
כאן מתחילה ההקבלה לסיפורי האבות,המייסד ריימונד, יועד להקרא אברהם, אבל הכומר מסרב להטביל אותו בשם זה.
אדיקותו הנוצרית לא מפריעה לו ל"הפיץ" ילדים חוקיים וממזרים לכל עבר.
וכמו בהגדה של פסח,דפוס התנהגות זה, מועבר גם במנגנון של "והגדת לבנך".
הצומת שבה מתכנסים הילדים והאחיינים ה"חוקיים" היא הזדמנות לגלות, אהבות, שנאות וגילויים אחרים.
הרבה עלילות מקושרות או מוקבלות לסיפורי התנ"ך: אדוניה נכנס לבית של דניאל , מפוחד כולו ( כדאי לקרוא בספר), והדימוי הוא לדניאל הנכנס לגוב האריות, היציאה משם דומה כבר לבריחת לוט מסדום.
הספר כתוב נפלא. כל קטע שמתווסף , מעורר ענין בחידוש שבו, ובדרכו שלו משלים את הפסיפס.
בתום הקריאה חשתי עולם חדש , אחר ממה שהכרתי, הן בתיאור ההתישבות והסביבה של הפמפס הברזילי , והן בסגנון כתיבה חדשני, מקורי ומלוטש הראוי לתשומת לב.
אין זה מערבון אלא מין סינתזה של החדש עם הקיים.
מומלץ לקרוא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הגליל - הספרייה של בבל #