ביקורת ספרותית על צבעים נמלטים - פרוזה # מאת ליסה בר
ספר מעולה

---

רוב הספרים שאני קורא, וגם נהנה מהם, אינני מרגיש צורך מיוחד לכתוב עליהם את דעתי. אך לאחר שגמעתי את הספר "צבעים נמלטים" בלגימה אחת, אמרתי לעצמי "מדהים" ואני חייב לכתוב ביקורת. קודם לכן עברתי על מה שכתבו עמיתי ובמיוחד לכדה את עיני בקורתה השלילית של אנקה. אני מסכים כמעט לכל מילה של הכותבת. אכן עלילה לא הגיונית ושטחית למדי. ואז שאלתי את עצמי למה בכ"ז אהבתי את הספר ולמה אני ממליץ עליו? – וידוי אישי –התחלתי לצייר לאחר פרישתי לגמלאות. ללא השכלה אומנותית פורמלית נמשכתי מידית לאקספרסיוניזם ובמיוחד הגרמני. תנועה זו כוללת קבוצות כמו הפרש הכחול, דה ברוקה, ואסכולות אחרות, שייחודן הוא בהתפרצות מדהימה של עושר וקומפוזיציה צבעוניים המתארים רגשות, תחושות, ומאווים מעבר לריאליזם הקר והמחושב. הספר ממחיש עד כמה תנועה זו הייתה אנטיתזה לחשיבה הנאצית שהאדירה את האומנות הקלאסית והגדירה את התנועות הללו כלא-אריות ומנוונות. אני רואה בספר אנדרטה לכל אותם אמנים שנאלצו לברוח מעריצות הנאצים במקרה הטוב, ובמקרים רבים סיימו את חייהם במחנות ריכוז. עלילת הספר היא רק הרקע המשורטט ביד אמן על הקנבס, נכון, לא ריאלי לא הגיוני ולא מפתח את הפרטים, אבל זו הרי בעצם מהות הציור האקספרסיוניסטי. השמים ירוקים והאדמה כחולה, אבל הרגש הפורץ מתוך הצבעים מדבר אליך בצורה בלתי אמצעית כמו המוסיקה. מומלץ.

» ביקורות נוספות של אלי
» ביקורות נוספות על צבעים נמלטים - פרוזה #