ביקורת ספרותית על צבעים נמלטים - פרוזה # מאת ליסה בר
ספר טוב

---

לספר המדהים הזה נשאבתי במהלך סוף שבוע אחד. לא הצלחתי להסירו מידיי והעמודים עברו מצד לצד בלי להרגיש.

אני כבר כותבת בפתח סקירתי שאהבתי את הספר הזה. הוא סיקרן אותי והעיף אותי מעת לעת לויקיפדיה ולד"ר גוגל. אין כמו ספרים ששואבים ומטביעים אותי לתוך מערבולת, של היסטוריה ובמקרה הנוכחי ההיסטוריה גם מהולה בשלל צבעים.

זהו ספר שמשיק לפעימות הלב, עם כמה וכמה תובנות לחיים. יש ברומן הזה הכול: אהבה, שנאה, קנאה, חברות, מערכות יחסים והרבה צבע וגם צביעות...

הסיפור נפרס משיקגו 1926 כשיעקב קליין גונב מהספרייה את הכרך האחרון של "גוסטב קלימט". יעקב היה בנו היחידי של בנימין וחונך כיהודי אורתודוכסי. כל דבר שראה יעקב הוא תיעד על גבי נייר. את כל ציוריו הסתיר בקופסא סודית. אימו ידעה והסכימה עימו לא להעביר את המידע לאביו. כאשר גנב מהספרייה ספרים הצדיק את מעשיו... עמוד 12: "הספרים מעניקים לי חיים. אלוהים ודאי מבין...".

אהבתו לציור שלחה אותו מהר מאוד ל"גניבות קטנות" מהספרייה, ספרים כמו של מיכאל אנג'לו ואחרים מצאו את מקומם בתיקו. ככל שהצליח, תאבונו גבר כמו כל גנב ממוצע.

יעקב לא היה תלמיד "מבריק" לא אחת איחר לשיעוריו של הרב, ובאחת הפעמים נתקלה רגלו, והספר של גוסטאב קלימנט שנגנב מהספרייה עף מתיקו לעיני כל התלמידים והרב. כאשר הרב פנה ליעקב ואמר לו "אתה לא יודע כלום על החיים," יעקב נעמד בהתרסה מול הרב וטען "אני אראה לך משהו על החיים." ואז שלף יעקב ממגירת שולחנו פיסת נייר שהסתיר ומסר אותה לרב... "את זה ציירתי בשבילך". ומה היה בפיסת הנייר הזו? ציור של הרב מתפלל בחדר עבודתו ברגע אינטימי ועוצמתי. הרב נותר ללא מילים, מול כישרונו של יעקב, תלמידו הגרוע וכבר אז ידע יעקב עמוד 15: "הוא נבחר".

לאחר הסצנה הזו אי אפשר היה להטמין את "הסוד" בכספת. יעקב סולק מבית הוריו, ומכאן והלאה הספר מתגלגל לפריז של 1932 , דרך גרמניה ולבסוף חזרה לארץ המוצא.

בעיר האורות והאומנים נוחת יעקב בזהות חדשה, ללא פאות בשם ג'וליאן קליין. בפריז יעקב מכיר את חבריו שיהיה להם חלק נכבד בחייו. פליקס-בנו של ברון גרמני בעל הון ונאצי. רנה לוי-יהודי, בחור נאה, צייר מוכשר, מחונן, ובנו של אחד מבעלי הגלריה לאומנות החשובים בפריז. ואי אפשר בלי צד נשי, לחבריו מצטרפות שרלוט-מודליסטית לאומנים, ואדריאן היפיפייה-זוגתו של רנה לוי.

ב-1933 ועם עלייתו של היטלר לשלטון הרוחות שנשבו באירופה, בישרו טורנדו גם אצל האומנים של אותה עת.

הניצנים הראשונים לסערה שתתחולל בין שלושת החברים החלה, כאשר האב של פליקס מאלצו לשוב לגרמניה ולרשת את מקומו. פליקס מתעקש לחזור לגרמניה עם שני חבריו: רנה וג'וליאן. למרות האנטי הראשוני, והאזהרות של ג'קוב לוי (אביו של רנה לוי), רנה, גו'ליאן ושרלוט מצטרפים כשאדריאן היהודייה החליטה להישאר נאמנה לפריז.

בגרמניה נפערים סדקים במערכת היחסים, והמתיחות בחבורת הגברים מתגברת, כשמדובר בליבן של הנשים, ומאידך גיסא, הכישרון האומנותי של כל אחד מהם.

בד בבד, בברלין המפלגה הנאצית בשלטון, וראשיה החליטו פה אחד להשמיד את היצירות של האומנים האקספרסיונסטים. היצירות נמכרו בפרוטות לכל דורש, ואומנים רבים נכלאו במחנות ריכוז. גם ג'וליאן ורנה היו חלק מאותם אומנים אקספרסיוניסטים, והגיעו אף לדכאו ופגשו את השלט "דכאו ארביט מאכט פרי" (העבודה משחררת).

יש ערימות צבע בסיפור הזה ולא רק צבע אדום. ג'וליאן רנה ופליקס נקלעים לסיטואציות קשות של: אלימות, בריחה, גניבת הדעת, נקמה, בגידה, קנאה, אהבה, נאמנות, קנאת יוצרים, אופטימיות ועוד.

הספר בנוי מחלקים שכל חלק מתחיל בציטוט של אומן ידוע אחר. כגון: אדום-"אני חש בצעקה שמהדהדת בטבע. ציירתי... את העננים כמו דם. הצבע צווח" (אוורד מונק). שחור-"כל הצבעים יסכימו זה עם זה בחשיכה. (פרנסיס בייקון). לבן-"הביטו באור, התפעלו מיופיו. עצמו עיניים, והביטו שוב: מה שראיתם כבר לא שם; מה שעוד תראו עדיין לא קיים" (ליאונרדו דה וינצי).

שמתי לב, שבשנים האחרונות, הנושא של ביזת יצירות האומנות בגרמניה הנאצית קיבל תאוצה בספרות ובעולם הקולנוע. עם עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון, בראשותו של אדולף היטלר בגרמניה, הנאצים בזזו פריטים תרבותיים רבים, וברובם יצירות של אומנות מודרנית, ויצירות שהיטלר אהב שככל שקראתי בויקיפדיה הצורר אהב לצייר.

בעולם הקולנוע שתי יצירות אחרונות שצפיתי בהם: "ציידי האוצרות" בבימויו ומשחקו של ג'ורג' קלוני ו"האישה בזהב" במשחקה הנפלא של הלן מירן המדהימה. למי שעוד לא צפה בסרטים הללו, לדעתי, שני סרטים מצוינים שמשוחקים היטב ומומלצים מאוד.

הספר "צבעים נמלטים" מעניין, ערוך והדוק בדמויותיו הראשיות, כמסע במוזיאון בתצוגה של יצירות אומנות, בצל של הסערה בין האימפרסיוניסטים לאקספרסיוניסטים, ומאידך ברקע זוועות המשטר ההיטלריסטי, בתקופה של טרום מלחמת העולם השנייה, במלחמת העולם השנייה ולאחריה.

בשורה התחתונה: זהו סיפור שובה לב, מרתק שגם אם העובדות ההיסטוריות סובלות מאי-דיוקים, יש בו כל כך הרבה צבע ועוצמה, שלא יאומן עד כמה רחוק אפשר להגיע...

אל תטעו זה לא ספר טהור על השואה עם תמונות זוועתיות. זהו ספר על אומנות, גניבת הדעת, על התנ"ך של היוצרים, וההוכחה שלהם.

ממליצה בחום רב ועל אחת כמה וכמה שמדובר בספר ביכורים. חבל שהכריכה שנבחרה לספר הזה פחות מוצלחת. נכון שהיא צבעונית ובולטת בדוכן הספרים, אבל אני עדיין חושבת שאפשר היה לבחור כריכה יותר הולמת.

לדעתי ספר שכתוב בידי אומן, למרות שלעיתים הייתה לי תחושה, שהאומן משח כמות רבה של צבע על סצנות מסוימות, ופחות מידי על סצנות אחרות כגון: מה עלה בגורלם של הוריו של ג'וליאן (יעקב) ועוד.
ייתכן שאם ועד שיוסרט סרט הצבע ידהה מעט...
"האם אפשר להישאר בחיים ללא רוח היצירה?"
לי יניני
נתונים:
שם הספר: צבעים נמלטים/FUGITIVE COLORS
שם הסופר/ת: ליסה בר/Lisa Barr
שפה מקור: אנגלית
תרגום: אינגה מיכאלי
ז'אנר: פרוזה
מספר עמודים: 415
הוצאה לאור: סימנים*ידיעות אחרונות*ספרי חמד
שנת הוצאה: 2015

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על צבעים נמלטים - פרוזה #