מאז ומתמיד העדפתי ספרי תיכון/קולג'. יש בספרים מהסוג הזה משהו יותר קליל ולא כבד ועמוס.
כשאמרתי את אותו הדבר לעובדת בסטימצקי היא הניחה בקופה בלי לשאול את הספר ואמרה שאני ,'חייבת לקרוא אותו, הוא מושלם!'.
אז ישבתי בעמדה שלי כל הכורסא בסלון ביום שישי בערב, ופתחתי את הספר המדובר.
הספר מספר על טייטום או בקיצור-טייט, שסובלת מהחבר הכי טוב לשעבר שלה שמתנהג אליה בבריונות לא נורמאלית. כל הספר נמצא סביב המתח של השניים האלה, בסוג של מחול שעולה ודועך.
ועכשיו לביקורת האמיתית: טייטום היא בחורה די ממוצעת, אין משהו באישיות שלה שבסופו של דבר מושך אותה ומבליט אות הדמויות שדי מקבילות לה, אך זה בסדר, הדמות היא נערה בת 18 ולא רווקה בת 30. אך בכל זאת ציפיתי לקצת יותר רבדים. היא כן שנונה ולא שותקת - אבל היו רגעים שהיא ויתרה לעצמה שדי עיצבנו אותי ( מנסה לא לחשוף ספויילרים ).
גארד הוא דמות הדמות המיוסרת והילד הרע שמכחיש בכל דרך את החיבה לטייט. אין לי כל כךאיך לפרט עליו - הוא הנער ברע שבסופו של דבר קצת יותר טוב ממה שחשבנו.
הספר בסופו של דבר גרם לי לחייך, ולהזדהות. הוא היה מקסים, ויחסית לספר שמתיימר להיות ספר נוער, סצנות הסקס בו לא עוברות את הגבול הדרוש.הוא ספר תיכון קליל אבל כששמעתי שיש לו המשך הרמתי גבה, ואני אסביר למה - הספר, למרות ההווי הכבד יחסית שלו, נגמר בסוף החמוד והמצופה שמשאיר חיוך על הפנים.
אך למה למרות זאת 4 כוכבים ולא 5?.
יש דברים שבשוט לא מסתדרים בספר - הסיבה שבגללה גארד התאכזר לטיטום, היא הסיבה הכי מטופשת ולא מוצדקת בעולם. החברה של טייטום, יצאה איתו, ולמרות זאת טייטום יצאה איתו.
הדמות היחידה שבסופו של דבר באמת מסקרנת אותי היא מדוק - נראה שזו דמות עם רבדים מעניינים, שיכול להסתיר סיפור אהבה יפיפה.
הספר הוא חמוד, מעלה חיוך ובהחלט מתאים לתעסוקה בלילות ללא שינה.

יצא לי לקרוא ספרים של קולין הובר באנגלית. התרגום לעברית קצת מעוות ממה שמוכר לי מקולין הובר, אבל יכול להיות שאני סתם מאשימה את התרגום בחוסר החיבור שלי לספר?

העלילה ממש חמודה, וזה ספר טוב ללילה משעמם או לאמבטיה חמה. אני יכולה להגיד שהעלילה מוכרת לכולם ויש לא מעט ספרים בסגנון - בחור עם בעיות מהעבר פוגש בחורה חמודה. הוא מתוסבך היא נגררת אחריו,ולא נותן לה את המחויבות שהיא רוצה כשזה נהיה פיזי ומעבר.

מה שנאתי בספר? הדמויות!. יש לי בעיה אישית עם yesman וטייט היא היס מן האולטימטיבי!. העלילה הזאת הייתה יכולה להיות הרבה יותר טובה אם היא הייתה קצת יותר נוקשה. עם מיילס היה לי ממש קשה להתחבר, מישהו מוכן להסביר לי את המשפט שחוזר על עצמו "אני הולך להתאהב בך רייצ'ל?" כאילו די!.

זה נתן תחושת ריחוק מטורפת מהסיפור שלו והסיפור שלו קצת הזוי!, זאת אומרת, מכיר מישהי מתאהבת בה במבט? סבבה. היא אחותו החורגת?סבבה. אתם במערכת יחסים סודית?סבבה. אבל כל הסיפור הזה של הילד והמוות שלו ממש הרס לי את הספר.

למב אני מדרגת אותו 4? כי הוא בכל זאת ספר ממש חמוד ונראה לי שזאת בעיית תרגום, הספרים של הסופרת מומלצים מאוד!

מתי יש סיפור שני???

אוף הוא מושלם!!!

הסוד של מייקה ואלה זה חתיכת שם מפוצץ הא? לראות ספר כזה עם כריכה יפה ושם מסקרן זה חתיכת ממתק לתולעת ספרים.

אחרי 200 עמודים אני מצפה להבין משהו. מה הסוד המזורגג?
אז אלה עוזבת את הידיד השבור לב שלה אחרי שאימא שלה מתאבדת והיא מתחרפנת ועוזבת לאיזה קולג וחוזרת אחרי שנה שהיא עושה מהפך מווירדו שנפל עליה קילו איילינר לרג'ינה ג'ורג. עד עכשיו הייתי סקרנית לגמרי. ורק חיכיתי למסגש עם הבחור הזה שהיא מדברת עליו ואפילוסבלתי את החפירות של החברה המטומטמת שלה, אני אפילו לא זוכרת את השם שלה אז אני יקרא לה מטומטמת.

אז מטומטמת ואלה נסעו וראו את מייקה איזה פלא, עכשיו הבחור לא אמור להיות מאוהב בה?!!! למה לעזאזל הוא כל הזמן רוצה לשכב איתה?ומה סוד בזוגיות שלהם שהם שוכבים בכל מקום אפשרי וחצי עולם תפס אותם?!!! די זה מעצבן!!
ואלה. איזה. מעצבנת!! את רוצה אותו? לא רוצה אותו??? תחילטי כבר ותפסיקי להציקלנו עם הבלבלות שלך!! חצי ספר היא מתרחקת ממנו וצי שני רק רוצה לשכב איתו שהוא רק טוען שהוא מאוהב בה כן?

ומייקה אוי אלוהים. אתה מאוהב בבחורה? אז למה את המדבר איתה רק על הישבן שלה? איפה הימים שסיפור נוער היה חמוד ויפה ולאסתם סקס חסר פואנטה. קיצר הסוד של אלה ומייקה? הם שוכבים הרבה. אה ואימא שלה התאבדה. זהו.

הספר הגיע אלי במקרה. חברה החליטה שהיא לא רוצה לקרוא אותו יותר אבל כמובן שאני , התולעת ספרים שבי ישר רצתה לראות על מה המהומה כשחפרה לי בלי סוף על הספר. כנראה שרצתה להיפטר ממנו אז החברה הטובה דחפה לי את החתיכת ספר חסר חיוניות הזה.
ועכשיו לספר. אולי אני מיושנת (רק בת 17 אנשים!) אבל מה רע בסיפור קליל וטוב, על שתי צעירים שמתאהבים? הסופר התחילה חמו, בהתחלה הייתי 'הי איזה ספר חמוד על שתי נערים מאוהבים ואהבה ראשונה' ואם נתעלם מהשילוב המוזר של הדמות הנשית החנונית (לבנונית ואיטלקיה? מה היא מקיאטו טורקי?). התעלמתי. כשראיתי שאבא של נער בן 16 מכה אותו התעלמתי. וכשהוא הלך שמהמכות עד דם מול החברה שלו עם אבא שלו סתמתי את הםה.

אבל למההה לעזאזל הם חייבים לדחוף משפטים כל כך מטומטמים כמו "אחי מתחת לשמלה לא הייתה לה חזייה" השניה שכבת איתה חתיכת נוד בלי אוויר!! איזה ספר מורט עצבים.כל רגע רומנטיקה נהרס מתגובות חרמניות מוזרות של נערים וזה עוד תחילת הספר כן?. אחרי שהחבר שלהם מת. זהו.פה באמת התעצבנתי.
בחיים לא הפסקתי לקרוא ספר באמצע אבל זה היה מעל כוחותיי. לא לא מעניין אותי מה קרה איתם בסוף כי בטח הם רבו שוב או משהו כמו חצי מהספר הזה.

אני בניגוד לעמיתיי כאן ךמטה שנתנו ציונים מתחת לחמש לא מסכימה. קשה לי לתת ביקורת טובה על ספר שבאמת לא חידש אצלי משהו או ריגש אותי (כאלו שקראו ביקורות שלי יודעים). אבל הספר הזה נתן טוויסט מהספרים הנמאסים האלהעל נערה פגועה ובתולה שפוגשת איש עסקים עם בעיות אימא. דייי עייפנו מחיקויים זולים על של חמישים גוונים של אפור!!.

הספר הזה שונה במקצת. הדמות הראשית פשוט האדם שהיייתי רוצה לראות ומצאתי את עצמי צוחקת לפחות חמישי פעמים מול הספר או מחניקה חיוך לשנינות שלה. והייתי מצטטת - אבל מה כל הכיף בזה?
דמות דמות בפירוט ? אוקי.
גוסלין - וואווו!!! הופעתי לטובה!!! נמאס לי כבר מהבנות השברירות והנזקקות המגעילות האלה, והבתולות יש לציין (אחמ אנסטסיה-נזקקת- סטיל). גוסלין היאשנונה בטירוף, עוקצנית ומלאת אהבה. כן יש את האישו הזה של הנערה שאיבדה את המשפחה שלה ובלה בלה בלה ויש כאלה שימצאו את זה נושא חרוש. אבל לדעתי זה עדיף על סצטנות סקס מטומטמות עם אובר קינקי (כן אני מצולקת נפשית מחמישים גוונים. תהרגו אותי). היא ללא ספק אחת הדמויות שאני אוהבת.

ביירדן - דמות דומיננית וחצופה. לא מצולקת בטירוף כמו כל הספרים מסביב. לא עוד סטוציונר ש'משתנה' אלא מדובר בגבר, שיש לו מחויבות ומסוגלת להתחייב. אבל נהנה מקצת יותר. החיזור היפה שלו אחרי גוסלין והאהבה שלו לאחותו פשוט יפיפיה וללא ספק מכל הסדרה הם הזוג שהכי אהבתי.

בכללי המשפחה נתנה לי תחושה חמימה כזאת. אותה תחושה שיושבים מול המשפחה המורחבת ורואים אהבה הדדית. הסופרת הכל כך מוצלחת לא זונחת אף דמות מאחור ונרה שהיא מזכירה אותם במינון הנכון לסיפור ובנאמנות לכל ספר בהמשך יש לציין.
ואיך אפשר שלא לדבר על הסצטנות המדוברות.לא יותר מידי לכאלו שכבר קראו ספרי אירוטיקה אבל אולייותר מידי לכאלו שלא רגילות כלל לספרי אירוטיקה. בספר יש אירוטיקה אני לא ישקר אבל בישבילי, במינון הנכון לספר שעוסק ביזיזים/ חברים/ שותפים לדירה או כל ספר בסגנון.

ספר לשבת ולצחוק ולהתאהב בו.

יש היום תופעה חדשה,שלדעתי צריך לעודד אותה, כתיבה עצמאית של אנשים שמוצאים את הספרים מהמגירות. זה מה שאנה טוד עשתה.
היה לי קשה להסתגל לספר, הוא היה ארוך, מתיש, והדמויות לגמרי עיצבנו אותי.
הרדין מתנהג כמו ילד בן שלוש עם בעיות אימא וטסה מתנהגת כמו נערה בת 16 שכשאומרים לה לא היא רוצה יותר.
כל ה300 ומשהו עמודים האלה מרוחים סתם על אותו עיקרון - בוגדת בחבר שלה, מתאהבת בהרדין, חוזרת לחבר שלה, רבה עם אימא שלה (שהספקתי לקלל אותה המון אני שמה לב) והכול חוזר על עצמו. אין לספר פואנטה ממשית חוץ מסקס מזדמן בין הדמויות וכן אולי שינוי מצב הרדין.
הוא בסדר. ממליצה או לא? זה עניין של טעם האמת.
אני אישית חושבת שיש ספרים באותו אורך ששווה לקרוא בישבילם 300 עמודים בלי הפסקה, אבל זה? לא אחד מהם.

יכול להכיל ספויילרים:

את הספר קיבלתי במקרה. ניגשתי לדוכן של ספרים יד שניה ושמכורת ספרים רואה ספרים יד שניה ב15 שקל היא לא תגיד לא. הדבר הראשון שעלה לי בראש זה "זה לא הסרט הזה?".
כן כן ראיתי את הסרט אבל אני חיבת להגיד שזה לא הרס לי את הספר בכלל. אז ככה, לספר?
הרבה זמן לא קרה לי מה שקרה לי עם הספר הזה. מאז הארי פוטר האמת, זה מסוג הספרים שפשוט אי אפשר להניח!! ממכר בטירוף וגם מי שלא אוהב את כל הפנטזיות והאגדות יהנה ממנו. אני חושבת שהדבר היחיד שהציק לי בספר, למרות שהתעלמתי ממנו אחרי כמה עמודים כבר, הואהעובדה שזה מספר כללי ולא מנקודת מבט.

העלילה לא דומה לשום ספר שקראתי ובדרך כלל הספרים בסגנוןהזה מתיימרים להיות או משחקי הרעד או דמדומים או הארי פוטר, אבל קסנדרה קלייר לגמרי יצרה סיפור אחד ויחודי לה.
את הדמויות לא קשה לאהוב -
קליירי: לקליירי הכי התחברתי, היא אמיצה ושאפתנית לגמרי ונראה שהיא מוכיחה שהיא הרבה יותר מהגובה שלה. ולא כמו דמיות אחרות (אחמ אחמ בלה) שתלויות כמו מטומטמות בבן הזוג שלהם, קליירי לגמרי עצמאית.
ג'ייס: ג'ייס בהתחלה היה נראה לי הקלישאה הגדולה ביותר - ילד יתום, מעורער ושחצן שמגיעה נערה שבחיים לא חשבתם שהוא יסתכל עליה ומשנה אותו. טוב כל זה נכון אבל לא בדיוק. הוא הרבה יותר וככל שהוא מתקרב לקליירי יותר אהבתי אותו יותר.
סיימון: אני לא יודעת מה יש בסיימון, אבל אני שונאת אותו. יש לי שינאה מקדימה לכאלו שהם 'יס מן' וסיימון לגמרי כזה.כל הזדנבות הזאת אחרי קליירי לגמרי מעצבנת והיה קשה לי להתחבר אליו יותר מכולם.

סיכומון נטול ספויילרים:
ספר מהמם שלא מתקרב לאחרים בז'אנר הזה.

ספויילרים קטנים מזהירה מראש!
ובכן, יש לי המון ציפיות מכל ספר שמקגוויר כותבת. ומה יש לא לצפות? יש לה ספרים קלילים אבל לא מידי ומה שבטוח -בלתי נשכחים.
אבל הספר הזה הואסיפור אחר,לא כמו חבריי פה בביקורות הציגו אותו. הוא לא מזכיר לי בכלום סיפורים קודמים של האחים מדוקס. הדמות הראשית חמודה,אמיצה ודומיננטית - לא כמו המון דמויות נשיות בספרים שפשוט נבלעות ע"י בן הזוג שלהם. עוד משהו שאהבתי בספר(כמו בכל ספר בסדרה) שלא פתאום אחרי 100 עמודים יש בום אחד גדול ו"היי אני מאוהבת בו מעל לראש" ממש לא!. הספר מציג תהליך של רגשות על כל חלק יפה במערכת יחסים שלהם, ולמרות שמעולם לא קראתי סיפור שהדמות הראשית סינית/פיליפינית/ אסיאתית בקיצור, ולקח לי זמן להתרגל לעניין עדיןן התחברתי אליה.
לתומס אבל התחברתי פחות. היה שלב בספר שבאמת ובתמים, רציתי להרביץ לו. בספר שכרון יפיפה מקגוויר גרמה לי להתאהב עד הסוף בסיפור של קמיל וטרנט, אז למה עכשיו היא מנסה לגרום לנו לשנוא אותם? קצת מטופש אבל אמיץ. אבל יותר מטופש.

הדבר היחיד שיגרום לי להוריד כוכבים לסיפור הוא הרוטינה החוזרת בספר העונה על השם קמיל. כאילו עד הרגע האחרון הוא חופר שהוא עדיין אוהב אותה! אחיי לשחרר! זה לגמרי הרס המון רגעים בספר לאור העובדה שהיא מתאהבת בו בצורה קשה והוא עוד מדבר עליה.

ספר קליל נחמד, מומלץ לכאלה שאין להם בעיות עצבים כי אתם תתעצבנו. והרבה.