ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 במרץ, 2016
ע"י רץ
ע"י רץ
שברי חלומות
חייהם והמוות של בעלי הדירה הקודמים בה גרתי בסוף שנות השבעים כסטודנט היו מסתוריים ואפלים. הם הגיחו ברמזים מפתיעים, ובקטעי סיפורים שחשפו חלום גדול ושבר ענק של זוג צעיר שזה עתה נישא, אך חייהם וחלומותיהם נגדעו באיבם במלחמה ההיא.
יום אחד החלטתי לגלות מה יש בארון הבגדים המאובק, בארגזי הקרטון החתומים, אותם השאירו דייריו הקודמים של הבית, כמו שריד ורמז לאסון מפתיע שנחת עליהם וגרם לאילו ששרדו להימלט, ולהטמין בבית שרידים, עדויות לחיים שהיו והפכו לקפסולה שקפאה בזמן.
באחד הארגזים היו תמונות קצין צעיר ונאה במדים שחייך בביישנות אל המצלמה. בתחתית הקרטון, הייתה קופסה עטופה בבד קטיפה שחור, היו שם אות מלחמת יום כיפור, דרגות סרן מכסיפות, תג של יחידת שריון מאלה שנכתשו בתעלה, וסמל חייל השריון, טנק שתותחו מכוון קדימה.
בהדרגה ולאחר שנים התפענחו לי חייו ומותו של מאיר אלפרט, דיירו הקודם של הבית, סרן מילואים בחייל השריון, שנפל בחווה הסינית בקרבות יום כיפור. רעייתו, אלמנתו הרחיקה לאנגליה, השאירה את הזיכרונות הרחק מאחור, כאישה הבורחת מסיוט הזיכרון.
באיזה אופן לא ידוע, אני חוזר מידי פעם אל הטראומה ההיא באמצעות ספר המספר על חייהם של מי שחוו וניסו לשרוד את המלחמה ההיא. כך הוא סיפרו של מגד, מסע באב, מסע אל מחוזות החיים והכאב, המתקיימים בצילו של המוות לאחר מלחמת יום הכיפורים.
כמה סמלי הוא שבעת שהתחלתי באקראי בקריאת סיפרו של אהרון מגד, התבשרתי על מותו של הסופר האהוב עלי. כעת הקריאה בספר מסע באב היא עבורי גם פרידה מאהרון מגד, סופר דור תש"ח וההוויה הישראלית מאז, מאילו שהיו מגש הכסף וחלמו על מדינה, שנתנו ביטוי לחיים ולחלומות שהיו פעם במדינה הזאת, וכעת מחליפים אותם חיים אחרים, שיש בהם התפכחות מחלומות, וניסיון להתקיים בצילם של שברי חלומות ואסונות המלווים את חיינו כגזרת גורל.
מסע באב הוא סיפורם של שלושה דורות במשפחה אחת, המבטא שלושה מעגלי חלומות ושברם, ברמה הלאומית, המשפחתית והאישית של כל אחד מבני המשפחה, להם מלחמת יום כיפור הייתה קו שבר אישי ולאומי, מקור לכאבים, אכזבות וקונפליקטים. האסון המשותף של המלחמה לכאורה איחה סדקים ושברים, כמו פיגום התומך ארעית בבניין סדוק ומט לנפול. כעת זעזוע משפחתי מאיים למוטט את האיזון הרופף בין בני המשפחה.
מסע באב, הוא מסעו של דניאל האב, בחיפוש אחר בנו גידי שנעלם זמן מה לפני מועד גיוסו, במרחבי סיני, בסוף שנות השבעים, כשישראל עומדת לפנות את סיני, במסגרת הסכם השלום עם מצרים. דניאל שחזר בבהילות מארה"ב שם שהה במסגרת עבודתו האקדמית, עוסק בפיזיקה של הזמן, תחום שנוגע בפילוסופיה ובמדע גם יחד, נאלץ כעת להתמודד עם מרחבים אישיים וזמנים אחרים, מהם הוא ברח כסיוט. כעת הוא עורך מסע לחולות סיני, המעורר בו מסע מקביל לנפשו המיוסרת, המחייב אותו לבחון את חייו שלו עם בני משפחתו על רקע נפילת בכורו, נוני במלחמת יום הכיפורים כשריונר בסיני. מסע באב הוא מטפורה כואבת לאסון לאומי, להורות צחיחה כשרב קיצי ולחורבן משפחתי.
המסע של מגד מצמרר על רקע תיאורי נוף יפים, צחיחים וכואבים של מרחבי סיני והנגב המתערבבים בתחושות אישיות המציפות את נפשו של דניאל. הווה מתערבל בעבר, ובהדרגה נחשפות פיסות זיכרונות המאירים את תמונות העבר המודחק בחייו של דניאל, יחסיו לאביו האידיאולוג הפנטי, לבנו נוני, עלם החמודות המת, לאשתו ענת הנבגדת והבוגדת, ולבנו גידי המורד שנעדר.
האם מותו של נוני הוא תוצאה של גורל נטול שליטה, או תוצאת בחירות אישיות של דניאל, האם דניאל היה יכול להציל את נוני, האם "אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה", מעלה מגד שאלה גורלית, מוסרית ואכזרית גם יחד, המתייחסת לאחריותם של אבות האומה ולדניאל אב המשפחה לבן הנופל ולבן הנעדר ?
מגד העביר אותי בכישרון ובהתרגשות בנופי העלילה שהם גם נופי חיי הנוגעים בנימי נפשי, והצליח להחזיר אותי לזיכרון הנסיעות שלי לנגב ולסיני בסוף שנות השבעים, כחייל מילואים בהן הרגשתי שישראל מתפרקת מחלומותיה למציאות מפוקחת ושפויה של תיקווה. כשמכוניתו של דניאל חלפה במרחבי הנגב, התנגנה ברקע מוזיקה שהחזירה אותי לפסקול חיי, לחיים ולחלומות שלי שהיו, ולשברם שעדיין ממשיך להדהד בכאב.
כאקורד אחרון אני מבקש לשתף אתכם במשפט אחד יפה ומצמרר של מגד, .. " ארץ תלאובות, זועמת בשמש. ומי יודע אם לא באמצע הדרך, פתאום הלב. והאופל יכסה, כמו אז ".
מגד לא חף מחולשות, יש רגעים בהם העלילה מאבדת מעצמתה, אך כמכלול מדובר באחת מהיצירות הטובות, החכמות והמרגשות של אהרון מגד, יצירה שהיא גם מסע הפרידה שלי מאהרון מגד ומהחלמות שלו ושלנו.
אפילוג
לאחר ארבעים שנים, העזה ציפי להתמודד עם הזיכרונות, לפתוח את הקופסה הסגורה, לשוב אל מכתבי מאיר מהחזית, ואל מכתביה למאיר אהובה, החייל הנעדר שלא היה עוד בין החיים.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הסיפור על המכתבים מהארגזים החתומים – כפי שהופיע ב- .ynet
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4418130,00.html
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
בלו-בלו
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מרגשת, אני אטהבת את השילוב של הספר עם הסיפור שלך.
|
|
עומר ציוני
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
יש ביקורות שטוב לקרוא
וזו אחת מהן. העירוב הטוב שעשית בין הביקורת לספר ובין ההיסטוריה האישית שלך ורגשותיך - יצרה ביקורת מופלאה. תודה!
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
חני - תודה - לפעמים ניתן לחוש בהיסטוריה הגדולה דרך הצצה לארגז אחד חתום ששווה יותר מאלף מילים,
הכתבה שפורסמה - ב -ynet סגרה אצלי מעגל, הבנתי שהמכתבים שהיו מונחים בקרטון סגור, הם כעת נחמה גדולה.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אוקי - תודה, מילתך האחרונה נגעה ללבי, אני מקווה שלא פגעתי בקדושת השכול כשספרתי על ארגז חתום שפתחתי
מתוך סקרנות, או מציצנות.
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
לפעמים כשאני קוראת משהו כמו של מגד או הקרטונים שסיפרת עליהם
אני מסתכלת על כל התמונה הגדולה הזו כחתיכה מההסטוריה..רק חתיכה.
סקירה יפה |
|
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
סקירה מאוד יפה. נוגעת..
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
מחשבות תודה - הכוונה שלי פשוטה - שבר חלומות - הוא חלום שנישבר, שהתנפץ לרסיסים.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
רויטל - תודה - אני אקרא את פויגלמן - בעקבות הביקורת שלך.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אלון - תודה - אני מקווה שאין קשר משפחתי - מאיר היה אגב יליד העיר כפר סבא.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אב''פ - מגד מציג אפשרות לחיים מול אפשרות אחרת ושואל, מהי הדרך הנכונה לחיות את החיים, האם חייך הם מימוש משאלה עצמית,
או שקודם כל אתה חיי עבור יקירך, בני משפחתך.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
חמדת - תודה
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
קארן- תודה
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
סקירה נוגעת ללב. ועכשיו, בגלל שאני נודניק בלתי נלאה, האם אתה יודע מה פרוש שברו כשמדובר
בשברו של חלום?
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
נהדר רץ.
זה דווקא ספר שלו שלא קראתי. *עכשיו* אני רוצה. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
יפה מאוד. (אין קשר משפחתי ככל הידוע לי)
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אני מוצא משהו מיוחד בכתיבה של מגד
גם האב, אהרן וגם הבן, איל מעלים על הכתב דמויות שהם מחטטים להם בנשמות ובכך יוצרים כתיבה שהיא כנה ואמיתית. אם לשפוט לפי דבריו של רץ, זה הזכיר לי את "סוף הגוף" (אחד מספריו הבולטים של איל) בכך שהסופר מעלה סיפור בו בצד אחד ישנם החיים ומצד שני ישנם אלו שהלכו לעולמם. כידוע, לפני כשבוע אהרן הלך לעולמו ואני מבקש להביע בהזדמנות זו את תנחומיי הכנים בצער המשפחה והקוראים.
|
|
חמדת
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
לרץ -אכן כתמיד הביקורת שלך מענגת ומרחיבת אופקים. מאוד אהבתי .
|
|
קארן
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
רץ, המשפט הקבוע שלי: תענוג גדול לקרוא את הביקורות שלך
|
28 הקוראים שאהבו את הביקורת