ביקורת ספרותית על מסע באב - ספריה לעם #267 מאת אהרן מגד
ספר מעולה

---

יש ספרי מסע שהעיסוק המרכזי שלהם הוא בדרך, בנופים, ובעלילות-הרפתקאות שחווה ההולך, או ההולכים, בדרך. תחת סוגה זו, נקודות אלו יהיו המרכזיות, ורק בדרך אגב, אם בכלל, הספר יתאר את תהליך השינוי הפנימי שעובר הגיבור, כחלק נלווה למסע החיצוני.

המסע שאליו לוקח אהרן מגד את הקורא בספר הזה הוא בעיקרו מסע פנימי, עמוק ומתואר לעילא כשהנופים והדרך, הם רקע מרשים, אך לא עומדים בפני עצמם אלא כבבואה של הנפש, כתפאורה, כראי וכחלון. אף שישנם ספרים לא מעטים שניתן לכתוב עליהם את המשפט האחרון. עדיין הספר הזה סגולי, מובחן, ושווה תשומת לב מיוחדת.

סיימתי את הספר לפני זמן מה, אך רק עכשיו עלה בידי להתיישב ולכתוב כמה מילים.
אכתוב בקצרה. הסיפור: שנות ה-70 המאוחרות. שנים ספורות לאחר תום מלחמת יום הכיפורים כשברקע הסכמי קמפ דייוויד. זהו סיפור של משפחה קטנה, איש אישה ובן, ועוד בן אחד נוכח-נפקד שלא שב מהמלחמה ההיא. המסע הממשי הוא של אבי המשפחה, פרופסור לפיזיקה מופנם, ממרכז הארץ ודרומה למרחבי סיני, כשחרב הפינוי הקרב מרחפת מעליהם, בחיפוש אחר בנו הצעיר, הגדל בצל אחיו המת, שנעלם מהשירות הצבאי. והמסע הפנימי, בעיקר שלו ושל אשתו, הכמהה לקשר רגשי, מסופרים ביד אומן, ומשוכים במכחול של גוונים ותתי גוונים, המטיבים לתאר מנעד רחב של דקויות בנפש. הכניסה לתוך הספר לא קלה, ודורשת התמסרות מסוימת. אבל הנכנס, מובטח לו עולם עז מבע, מדויק, משורטט בקפידה ומפליא לתאר הלכי-נפש, ולרדת לעומקים, לתהומות, למאווים, ולתובנות אודות האנושי. בספר ארבעה פרקים ארוכים המסופרים מנקודות המבט של השלושה, כשאבי המשפחה מספר גם את הפרק האחרון.

ועוד שני משפטים על התקופה של הספר. האומה בשנים האלו שאחרי מלחמת יום הכיפורים, דמתה לספינה כבירה שההגאי סובב את ההגה זה מכבר, אבל הדבר לא מורגש בשל כוח התנועה העצום של הספינה, אולי רק לספנים ותיקים ומחודדי חושים. כך בסיפור זה מגד הפליא לתאר, אולי באופן אינטואיטיבי, בלא דעת, את הניצנים הראשוניים, הבוסריים אפילו, אבל המורגשים היטב, של השינוי הלאומי-ציבורי שהחל בשנים ההם, ונמשך והולך עד לימים אלו, לטוב ולמוטב.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מסע באב - ספריה לעם #267