ביקורת ספרותית על אהבה אבודה - פרוזה # מאת אליסון ריצ'מן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 בפברואר, 2016
ע"י לי יניני


היות ומאוד אהבתי את "גן המכתבים", טבעי שאקרא גם את "אהבה אבודה".

שני הספרים עוסקים במלחמת העולם השנייה, לצד אהבה, טרגדיות, כאב, תקווה, ועוצמה בשילוב אומנות (ציור ומוזיקה).

הספר מבוסס על סיפור אמיתי, ואת הרעיון לכתיבתו קיבלה אליסון ריצ'מן, במהלך ביקור במספרה.

הפרק הראשון של "אהבה אבודה" מתחיל בניו-יורק בשנת 2000. יוזף נרגש לקראת נישואיו של נכדו- ג'יסון באום לאלינור טאנף. היא-כלה יפיפייה בת ה-26, מועסקת במחלקה לאומנות דקורטיבית בבית המכירות "כריסטיס". אביה-ד"ר ג'רמי טאנף, אונקולוג והאם עובדת כמרפאת בעיסוק בבתי ספר ציבוריים.

ג'יסון – נכדו האהוב של יוזף בוגר אוניברסיטת בראון ובית ספר למשפטים של ייל. אביו עו"ד ואימו (רבקה-בתו של יוזף) מורה בגמלאות.

בשולחן המרכזי הוצגו זה לפני זה לראשונה יוזף הסבא ולנקה הסבתא. יוזף חש מיד שהוא מכיר את האישה הזו מהעת שהביט בעיניה. "אני מכיר אותה מאיזה מקום"...(עמוד 13). הוא התעקש... אבל לנקה בטוחה "אתה בטח טועה" היא אמרה בנימוס.

יוזף מתעקש: "...צל של משהו כחול כהה מתחת לאריג השקוף של שרוולה הוא שהעביר צמרמורת בעורקיו הזקנים. "השרוול שלך ..." אצבעו רעדה כשנשלחה לגעת במשי..."השרוול שלך, תרשי לי?"... היא הישירה בו מבט..."תרשי לי לראות את זרועך?" הוא אמר שוב "בבקשה". והפעם קולו נשמע כמעט נואש. עכשיו היא בהתה בו, עיניה נעוצות בעיניו. וכמו אחוזת דיבוק הפשילה את שרוולה. ושם על זרועה, ליד כתם לידה חום קטן, נראו שש ספרות מקועקעות. "זוכרת אותי עכשיו?" הוא שאל ברעדה.
היא הביטה בו שוב, כמו מעניקה משקל ועצמות לרוח רפאים.
"לנקה זה אני," הוא אמר. "יוזף. בעלך." (עמוד 14)

לנקה גדלה בבית אוהב על גדות נהר הוולטאבה בפראג בדירה רחבת ידיים. אביה נפח, סחר בזכוכית והאם עקרת בית. לימים נולדה אחותה מרטה, ושתיהן גדלו עם האומנת לוציה, שלמרות חוסר ניסיונה, היא ניחנה בכישרון טבעי לטפל בילדים. ב-1934 לוציה עזבה את בית המשפחה, בעקבות נישואיה לחבר הילדות – פטר.

ב-1936 לנקה בת ה-17 מתקבלת לאקדמיה לאומנות בפראג, ומתחברת לשתי בנות יהודיות: ורושקה ואלזה. באחד מסופי השבוע ורושקה מזמינה את לנקה לארוחת ערב שבת ומכירה את אחיה – יוזף. הוא למד רפואה ולדעתו "גוף האדם חלקו מדע וחלקו אמנות." יוזף בחר להית רופא מיילד, משום שהוא לא רצה להיות רדוף מוות, ומצא נחמה בעובדה שידיו נוגעות ראשונות, בבן אנוש שיצא זה עתה לאוויר העולם.

ב-1938 נשיא צ'כיה מתפטר ומבין שהכיבוש הנאצי קרוב. נחשולי האנטישמיות לא איחרו לבוא. נאצות נשמעו ברחוב: "יהודי מסריח, עוד לפני חג המולד תהיה מת." מכאן הדרך אל הלא נודע קצרה: טלאי צהוב, רכבות המוות, מחנות עבודה, גטאות, ריח של מוות ומשרפות...

ב-1939 לנקה ויוזף ממהרים להינשא בבית הכנסת העתיק. כאשר שתי המשפחות משני הצדדים, מתכוונים לעזוב את פראג בעזרת מסמכים שאמורים להיות מאורגנים על ידי בן דודו של יוזף . אבל... "האדם מתכנן ואלוהים צוחק"...

הסיפור הזה אינו רק "אהבה אבודה", אלא גם סיפור של "משפחה אבודה". בעמוד 53 יוזף מטיב לתאר את חייו בחיקה עם אמליה שנישא לה ב-1947.

"האם עשינו פעם אהבה בתחושה של חיוניות, של תשוקה או תאווה חסרת מעצורים? נדמה לי שהיינו שתי נשמות אבודות שנאחזו זו בזו...איש מאיתנו לא היה יכול לשאת את המחשבה על חיינו ועל המשפחות שלנו מלפני המלחמה, כי הכאב היה כמו פצע שלעולם לא יירפא, מצחין כמו נמק ודבק בך כמו צמר רטוב.... פחדנו שנטבע בתוך כל הקולות האובדים ושאר האוצרות האבודים מן המולדת. אני נעשתי רופא, והיא הייתה לאם שני ילדינו. אבל בכל לילה שחיבקתי אותה, בשלושים ושמונה שנות נישואינו , הרגשתי כאילו היא לא באמת איתי." ... "חיבקתי אותה וחלמתי על אחרת. היא הרפתה ממני ועשתה אותו דבר." (עמוד 80)

גם לנקה כותבת: "איני יכולה לומר שאהבתי את בעלי בזמן שנישאתי לו. אבל הייתי אלמנה, יתומה ולגמרי לבדי." (עמוד 309)

אליסון ריצ'מן כתבה כאן ספר מרגש ועוצמתי, על אהבה שהוחמצה בצל תקופה היסטורית קשה, ועל נישואי צו השעה והאין ברירה...

את "אהבה אבודה" אליסון מאירה ועוטפת, בצלילי כינור נוגים ועצובים של איזיק קירש ובציוריה של לנקה. בספר הזה הובלט הנושא האומנותי, ועד כמה האומנות היתה אמצעי לשרוד בנסיבות ההיסטוריות הקשות הללו.

בעמוד 322 לנקה נשאלת על ידי בתה בת החמש על הקעקוע בידה... "בשביל מה המספר הזה?" היא שאלה מרותקת למדי... "כשהייתי קטנה, תמיד הלכתי לאיבוד", אמרתי לה. אז זה היה מספר תעודת הזהות שלי למקרה שהמשטרה תצטרך לדעת לאן להחזיר אותי." כשממלאו לה שלוש עשרה היא כבר הבינה... אמא את היית באושוויץ? כן. בבקשה אל תשאלי אותי יותר כלום. אני לא רוצה לספק לך. הרפי מהחלק הזה שבי... " גם לנקה כמו הרבה אחרים, מעדיפה להשאיר את החלק הזה של חייה מאחוריה.

פרקי הספר קצרים, כתובים בגוף ראשון על ידי לנקה ויוזף, ונעים לסירוגין בין העבר להווה, שואבים את הקורא ונותנים תחושה של קלילות למרות הנושא והתקופה.

הכתיבה של אליסון רצ'מן מהודקת ומרוכזת במעט דמויות. כתיבתה יחודית על ידי כך שהיא מוזגת לתוך הדמויות מילוי מרתק, ובכך היא שואבת את הקורא לתוך הדמות, עד כדי כך שאי אפשר להניחו.
מי שאהב את "גן המכתבים" יקרא גם את "אהבה אבודה".
בל נטעה, הספר לא נטול חסרונות. אני התעלמתי מהן, והתרכזתי בשילוב הדרמה וההיסטוריה, ועד כמה החלטה אחת יכולה לשנות את המפה של החיים.
לדעתי מהספור הזה אפשר לכתוב תסריט נהדר לסרט מצויין...
ממליצה בחום, אך עדיין הספר "אהבה אבודה" לא מצליח לסלק את "גן המכתבים" מפינתו החמה בליבי.
לי יניני

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רותם 4 (לפני חצי שנה)
אהבה אבודה מצטרפת לשבחים על הספר המופלא הזה.
רותם 4 (לפני חצי שנה)
אהבה אבודה
לי יניני (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
אלינור תודה כם לך
10Elinor (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
וואו ביקורת מעולה ומרגשת!
שגורמת לקורא להשתוקק ולקרוא את הספר.
תודה רבה לי יניני :)
לי יניני (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
צילה ואנקה-זה לא ספר כבד אך מאידך אינו קליל... איך שגלגל מסתובב לו בחיים ועד כמה החלטות שלנו יכולות לקבוע את גורלנו העתידי.
לי יניני (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
LIVE - תיהנו
רחלי (live) (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה לך לי...ביקורת מרשימה כרגיל...הוספתי לי לרשימה
צילה (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה לך לי יניני. אוסיף לרשימה, מסכימה עם אנקה. נשמע כמו ספר להנעים את הזמן בין ספרים כבדים.
אנקה (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה על הסקירה. יש לי את הספר בבית ועדיין לא קראתי.
נשמע כמו ספר נחמד שאפשר להנעים את הזמן בין ספר מדכא אחד לשני :)
לי יניני (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
קארן-תודה. מסכימה איתך שגן המכתבים מעולה
קארן (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
לי, ביקורת טובה מאוד.
את גן המכתבים קראתי ואהבתי





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ