ביקורת ספרותית על קללת הדורות מאת ארנלדור אינדרידאסון

---

מה אני יודעת על איסלנד? לא הרבה, מסתבר. שיעורי הגיאוגרפיה אי שם בילדותי הותירו אותי עם רושם של ארץ קפואה וקרה (נו, אפילו קוראים לה ככה), אבל לא הרבה מעבר לזה. חוץ משם הבירה - רייקייווק. תנסו להגיד את זה. מחדשות העשור האחרון אי יודעת שיש שם הר געש ברמה כזו או אחרת של פעילות, ושאת שמו לא אתחיל לנסות להגות, ואפילו לא לכתוב. שובר שיניים. המוזיקה ששמעתי בנערותי סיפרה לי שאיסלנד הנפיקה מקרבה לפחות זמרת אחת מופרעת למדי, בעלת שם עולמי והוא bjork. נסו להגות אותו, אבל בזהירות עם השיניים שלכם כשאתם עושים את זה. ספרי הגנטיקה הפופולריים שיצא לי פה ושם לקרוא סיפרו לי שחוקרי גנטיקה מאוד אוהבים את איסלנד. זאת בשל היותה של אוכלוסיית האי תוצאה של מאות שנות הסתגרות ונישואים פנימיים. כמו היהודים, אבל במספר הרבה יותר קטן, ולכן תמהיל גנטי מרוכז יותר. למעשה איסלנד מורכבת מכמה משפחות בלבד וכל תושב איסלנדי יודע את אילן היוחסין שלו ואת הקשרים שמחברים אותו אל תושב אחר באי הקפוא הזה. מה אני יודעת על איסלנד? בעיקר מידע פיקנטי, מתברר.

ארנלדור אינדרידאסון (זהירות עם השיניים) חיבר ספר בלשים איסלנדי. מבחינת מזג האוויר ציפיתי לספר קפוא, אבל הוא היה יותר רטוב ובוצני. ואכן אווירת הבוץ המדכדכת שורה על הספר. ארלנדור הבלש/שוטר/חוקר הוא כמיטב המסורת של הסוגה, גרוש. אב לשני ילדים בוגרים שגורמים לו דאגות רבות. אחת מהן אפילו גורמת לו סיבוכי עבודה, שכן בתוך כדי הדין והדברים שיש לו עם אנשי העולם התחתון האיסלנדי ועם אסירים שונים הם נוטים להתרברב בהיכרותם האינטימית עד מאוד עם ביתו.

אבל לא די במזג אוויר ובדמותו של הבלש. יש צורך גם בעלילה. ארלנדור נקרא לחקור את מותו של זקן ערירי ובודד שנראה כי נרצח. או שלא. אף אחד לא ממש מכיר את הז"ל, ואלה שכן כנראה די מתחרטים על ההיכרות הזאת. לא ניכר שאוכלוסיית כדור הארץ הפסידה רבות מאובדנו, ובכל זאת ארלנדור ממשיך לחקור. תמונה של קבר קטן שנמצאת במכתבה של האיש המת מובילה את הבלש לחיפוש אחר פושעים נעדרים, ילדים שמתו בילדותם ממחלה קשה ומיסטורית, רופא אלכוהוליסט וקורבנות אונס. הפתרון, כפי שרומז שמו של הספר, נעוץ בגנטיקה הסבוכה המאפיינת את האי, ובמידע הגנטי הרב שנמצא במאגרים. אם תרצו - יש ידע השמור לאנושות לרעתה, ולא לטובתה.

זהו. ספר סביר פלוס. קצת מדכדך ובוצי באווירתו. כתוב גרוע, אם כי מקורות פנימיים מוסרים לי שרק מתורגם גרוע. כך או כך, זה לא משנה. עתיר שמות של אנשים ומקומות שלחיך הלבנטיני שלי קשה להגות. פיענוח העלילה היה גם הוא קצת פושר מבחינתי. נראה לי שאני אחזור להאזין לביורק, ואשאיר את הבלשים האיסלנדים במקומם על המדף.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על קללת הדורות