ביקורת ספרותית על סודות באחוזת השושנים מאת הילה ארוון
ספר טוב

---

הספר עב הכרס "סודות באחוזת השושנים" הינו שושנה בפני עצמה. קשה להתנתק ממנו והוא שואב את הקורא לעלילה ללא רחמים, ועל זה נאמר: הדפים עוברים מצד לצד מבלי להרגיש.

ללא ההפצרות הרבות מקולגות אוהבי המילה הכתובה, הייתי מדלגת עליו ולו רק מפני שהייתה לי הרגשה שעסקינן ברומן רומנטי, ומי שמכיר אותי יודע שהז'אנר הזה אינו בדיוק כוס התה שלי.

הילה ארוון הביאה לנו כאן תבשיל מתובל היטב, בהיסטוריה של ארץ ישראל מתחילת המאה הקודמת.

העלילה מתחילה בעונת הסתיו בזמן עבר בנס-ציונה, ועוסקת במנוסה של אישה מדמות שהגיחה אליה מבין הצללים. תיאור המרדף עוצר נשימה, המשפטים שנזרקו לאוויר סיקרנו אותי... עמוד 12: "קראה אל לעבר החושך, בוא נדבר. אני מוכנה לעשות הכול..."..."בבקשה..." הדמעות נשרו על לחייה."... והדמות סוגרת את הסצנה "זה בשביל כל השקרים והבגידה שלך," לחש באוזניה שכבר לא שמעו דבר. "מהיום כבר לא תגרמי נזק לאף אחד..." ." (עמוד 13)

"עיניה הביטו בו, ריקות ומתות. זרועותיה שנאבקו בו כמה רגעים קודם היו מוטלות לצדי גופה חסר החיים.... לא היו בו רחמים. היא קיבלה את מה שהגיע לה. הוא רק מילא את תפקידו. הוא השליך את החבל אל עבר העשבים שצמחו פרא בין ערוגות העצים והרים אותה בין זרועותיו. אחר פנה בשלווה אל הבית הדומם...". (עמוד 13)

מי האישה שהתחננה על חייה? למה הדמות רודפת אחריה? למה הוא חנק אותה? מי זה? ...

לאחר הסצנה הזו מתעוררות מספר שאלות לא מבוטל, העלילה פונה לנובמבר 2010. חברת הבנייה לנדאו נכסים בע"מ, דרשה להרוס את האחוזה העותומאנית, שעל הגבעה המבודדת בנס-ציונה, במטרה לבנות על הקרקע שני מגדלי דירות יוקרתיים. מוכר נכון?

המשימה הוטלה על סמיר וצוות עובדיו. כחיילים טובים סמיר וצוותו מיקמו דחפורים, טרקטורים טנדרים ומכולות ברחבת האספלט מול האחוזה. שיני הטרקטורים החלו זה מכבר לנגוס בשיחים הגבוהים , כדינוזאורים רעבים והוא מנגד כמנהל העבודה, בחן בעיניו את האחוזה המתפוררת אט אט.

מייסדי האחוזה הגיעו לארץ לפני כמה שנה מאירופה. הם רכשו אדמות כורכר ובנו אחוזה חקלאית, אך הצלחת האחוזה לא הרגיעו את "הרוחות הרעות" שנשבו בוואדי ובבית שעל הגבעה... אפילו הסבתא של סמיר התחננה אליו, שיוותר על המכרז הזה. היא סיפרה לו על הרוע שנמצא בין כתלי האחוזה, ועל הכאב והצער שחוו דייריו.

תוך כדי קילוף הבית לפתע נשמעה צעקה מפיו של אחד הפועלים... עמוד 17: "תראה," ... "סמיר צמצם את עיניו כדי להיטיב לראות את המתרחש באפלוליות החדר. על הרצפה החשופה והמאובקת היה מוטל שלד אדם...".

מכאן והלאה נכנסים לתמונה ד"ר רומי אלקיים שהועסקה במועצה לשימור אתרים היסטוריים, בעל הקרקע: יואב לנדאו ומשטרת ישראל.

"אחוזת השושנים" נחשבה לאתר היסטורי. בשנת 1883 התיישבה בה משפחת ויינבאום, שברחה מאודיסה בעקבות הפוגרומים והשפעת המשכילים באותה עת. בתחילה הם התגוררו ביפו ולאחר מכן מאיר ויינבאום רכש 150 דונם מראובן לרר, ועל חורבותיה בנה את בית המשפחה, ולימים נקראה "אחוזת השושנים". שמה ניתן לה בגלל הוואדי שאליו הבית משקיף, ואדי אל-חנין, כלומר, עמק השושנים. ישנה אפילו אגדה שמסבירה את משמעות שם הוואדי. לימים האחוזה התגלגלה דרך אפרים לנדאו (דודו של יואב לנדאו) ליואב לנדאו.

דרך יומניו של אפרים לנדאו שנמצאו בביתו של יואב לנדאו, הסופרת פורסת בפני הקורא את קורותיה של משפחת לנדאו. כשיומנו של אפרים לנדאו מהווה טבעת אחת, ומנגד טבעת נוספת שבה נרקם סיפור אהבה בין שתי דמויות בעלי אינטרסים שונים: ד"ר רומי אלקיים המשמרת ויואב לנדאו ה"הורס" (תרתי משמע  )

הסופרת חושפת אט אט מידע ובכל גילוי רב נסתר על הגלוי. מתוך היומנים הקורא למד על מערכות היחסים בתוך המשפחה, החורים השחורים, מערכות היחסים בינם לבין עצמם, וחוויות טראומטיות שעדיף היה להם להישאר מתחת לקרקע.

ד"ר רומי אליקים אלמנת צה"ל ואם לאריאל. בעלה נפצע קשה לאחר שהטנק שלו עלה על מטען חבלה. כאם חד הורית ולפרנסתה עבדה במועצה לשימור אתרים היסטוריים, והרצתה באוניברסיטת בר אילן. בנה-אריאל ועבודתה היו כל עולמה.

יואב לנדאו בעל חברת בנייה שאביו הוריש לו, חתיך שדוגמניות סוגדות לו וצלמי פאפרצ'י עורבים לו בכל פינה. הוא גדל עם אביו, משום שאימו הביולוגית עזבה עם מאהב צעיר, והסכימה להשאיר את יואב למשמורת אצל אביו תמורת כמה מיליונים. בגיל 10 הצטרפה דניאלה והייתה לאימו החורגת, ולימים הצטרפו שתי אחיותיו ליאת ודפנה.

ככל שהעלילה מתקדמת ויומניו של אפרים לנדאו נקראים על ידי יואב ורומי, עלילות המשפחה נחשפים והסיפור הופך למרתק ומסקרן כאחד. הפיתולים מגיחים כגלים גדולים אל הקורא וזה היופי בכתיבה של הילה. אם כי, אני מודה שעל חלק מהתסריטים, הייתי בטוחה שכך ייכתבו בפרקים הבאים, ואכן לאחר כמה עמודים התסריט שאני בניתי בראשי אכן נכתב. למרות שלדעתי יש בסיפור קצת יותר מידי צירופי מקרים, תסריטים הוליבודיים מתבקשים, ומעגלים סגורים הם לא פגמו בחוויית הקריאה.

תוך כדי קריאה צצות גם הרבה שאלות כמו: מה קרה למירה? למה יואב התאבד? מה קרה לרייזה? של מי השלד באחוזה? איך הגיעה שרשרת העדיליון שנרכשה לסטלה לצווארה של רוזה? מי זו פרידה הרץ? מי הפליל את ד"ר רומי אלקיים ועוד. תוך כדי קריאה התשובות ניתנות אט אט, במשורה ובכמות נכונה הגורמת לריתוק הקורא לעלילה.

שתי הדמויות המרכזיות בעלילה הם ד"ר רומי אלקיים ויואב לנדאו. אליהם מצטרפות דמויות נוספות שכולן ביחד וכל אחד/ת לחוד, מהווה חוליה מקשרת לאחוזה וגם לאותו שלד שנמצא באחוזת השושנים ולא רק... הנקודות הן בשביל שתקראו עצמאית את הספר.

הילה ארוון כתבה כאן ספר ביכורים מורכב עם לא מעט דמויות, בשפה פשוטה ובגובה העיניים. לא תמצאו כאן מטאפורות,מילים של שבת, ואו תיאורים שובה לב. הכול פשוט, ברור ואפילו מהחיים האמיתיים. הכתיבה של הילה כמו עוגה טובה, שככל שנוגסים ממנה רוצים עוד ועוד.

יש בסיפור הזה מגוון של דמויות לצד מגוון של סיטואציות: חטיפה, אונס, התאבדות, גירושין, בגידה, נקמה, גורל, כסף שמעוור אנשים, מוחות קרימינאליים מאחורי חזות שלומיאלית תמימה, מסתורין, סודות, חידות, היסטוריה ואת הכול ביחד הילה ארוון אורגת למרבד מעורר סקרנות, ללא רגע דל עם דיאלוגים מושחזים ומחודדים.

אהבתי את רומי ההגונה, הישרה והישירה, אישה דעתנית שעמדה על שלה, היא לא התפשרה, ולדעתי היא זו שהניעה את גלגלי העלילה. גם ליואב לנדאו יש אצלי מקום של כבוד והערכה, במיוחד בגלל שהוא היה העיפרון הכי מחודד בתוך קלמר הדמויות שהילה ארוון טוותה.

הספר הזה נכתב במשך חמש שנים, ומכיל סיפור אהבה עם גוון היסטורי קליל שיתאים לדעתי לקהל הקוראות.

ועל זה נאמר: "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה"

קליל, פשוט וטוב... מי צריך יותר מזה בימים קשים?
תיהנו
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על סודות באחוזת השושנים