ביקורת ספרותית על מכתבים מסקאי מאת ג'סיקה ברוקמול
הביקורת נכתבה ביום שבת, 13 בפברואר, 2016
ע"י פַּפְּרִיקָה


זה היה שבוע מוזר ומתיש, ועל הארונית שלי הצטברו לאחרונה יותר מדי ספרים שונאי אדם, וגם לא הרגשתי טוב, וגם, לעזאזל התירוצים, התחשק לי לקרוא סתם ספר, לא כזה שחושבים עליו שבועיים אחר כך.
אז ביקשתי מהספרנית שלנו המלצה.
"ספר סתם," אמרתי. "עם מנה גדושה של רומנטיקה, דמויות פשוטות ומתוקות, וכמה נקודות אסטרטגיות לנגב בהן דמעות. 'מועדון גרנזי' וכזה" (קארן, בשבילך).
היא הוציאה לי את 'מכתבים מסקאי' ואפילו הראתה לי, שחור על גבי תכלת, שהביקורת באנגליה השוותה אותו ל'מועדון גרנזי'. אז לקחתי אותו והמהמתי כל הדרך הביתה את ההמנון לספר-סתם שהמצאתי במקום (קטעים נבחרים להלן).

כשאני לוקחת ביום חמישי ספר אחד לשבת, אני גומרת אותו לכל המאוחר בשישי בבוקר. זה לקח שכבר הייתי צריכה ללמוד, אבל כנראה מי שקורא מהר קולט לאט.
יום חמישי בערב, אחרי הכלים, אני צונחת על הכיסא הירוק הנוח במטבח (האפורים הם זוועה) ופותחת את הספר סתם שלי.
אלספת דאן, משוררת צעירה (נשואה) מאי סקוטי, מקבלת מכתב ממעריץ...
שירו הידד לספר סתם
הוא לא ינזוף בך אף פעם,
לא יטריד את מנוחתך
אין בו גיבורים שתבכה את אובדנם
כן, כמה טוב שיש ספר סתם...

מתפתחת ביניהם "מסכת התכתבויות שהופכת במהרה למרכז חייהם", מי בכלל המציא כריכות אחוריות? לתלות אותו צריך. אתם מכירים את הספרים הישנים האלה, שאין להם מילה על שני צדדי הכריכה, רק על השדרה כתוב שם הספר והסופר? בלי המלצת האובזרוור על הקדמית, בלי קשקושים פאתטיים על האחורית. יש לי חולשה אליהם. קנקנים בלי תווית.
להתכרבל איתו במיטה או עם כוס שוקו חם
אין בו התרסות נגד הממסד
הוא לא כואב ואין בו שום רוע
ושום סיפור שקשה לבלוע
לא הוא זה שיגרום לך לשנוא את האנושות.
הידד לספר סתם, הידד לטיפשות...

ואז המפנה הרומנטי המקווה: אלספת ודייבי סוף סוף קולטים את מה שהעורכת, המו"ל, היחצ"נים, אני ואתם קלטנו מזמן.
ותכף יגיעו גם כמה דמעות, ואז כמה צעדים מטופשים של הגיבורים, ואחר כך הסוף הטוב, כינורות ברקע ופרחים.
אבל אני נתקעתי כאן. כי ג'סיקה, מותק, אני לא יודעת מה איתך. אצלי, בגידה היא קו אדום. לא משנה כמה זה רומנטי, או כמה זה "מרגיש טהור ונכון כל כך", בגידה היא בגידה. ולא אכפת לי שהיחסים בין אלספת ובעלה היו מעורערים עוד קודם. תתגרשי, אל תבגדי.
וזהו. קראתי את הספר עד הסוף, קלטתי שהאדם היחיד שמחזיק בעמדתי שם (פינלי, האח של אלספת והחבר הטוב של בעלה) הוא על תקן הצדקני המתנשא, הסכמתי עם כל מילה בלחששנות הרכלנית של השכנות, התרגזתי עד העמוד האחרון, ורג'ין, את חייבת לי ספר סתם. כי זה לא השיג את המטרה.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
-^^- (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
קראתי את הספר ,ספר חביב אבל אני מאוד מסכימה איתך לגבי חציית קו אדום.זה גם מבחינתי היה קו אדום וניסחת זאת בצורה מצוינת ונוקבת !
אני מאוד ממליצה על הספר מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים ,ספר קליל שבאמת שווה את הזמן ! ממליצה מאוד מאוד לקריאה .
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אחלה של ביקורת;) אהבתי את ההמנון לספר סתם.. גם אני מחפשת אחד ברגעים אלו ממש (משבר קריאה וזה:O)
פַּפְּרִיקָה (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
לרכל זה דבר איום ונורא. אבל במקרה הזה, דעתן של הרכלניות על המעשה של אלספת היא הנכונה בעיניי.
מסמר עקרב, יש לי טעם משונה בספרים. למדתי שאין הרבה אנשים שאני יכולה לסמוך על המלצה שלהם. לכן בדרך כלל אני לא מבקשת המלצות.
אבל ספרי סתם? יש מאות מהם. חלקם גרועים ממש, וחלקם מהזן הטיפשי המענג. מי שמחפש את הזן השני נזקק להמלצות.
יעל, דווקא מפני שהחיים אינם שחור לבן, אני חושבת שכל אחד זקוק לקווים אדומים כלשהם.
ונופי, הצדק איתך. אחד מהם, בכל אופן.
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
מי קבע משהו, בכלל? מה מונע ממך לפתח דעה עצמאית על התנהגותה של גיבורת ספר על סמך הנתונים שהספר מציג?
ואם במקרה דעתך עליה תואמת את דעתן של הרכלניות מהספר, יוצא שהסכמת עם התוכן.
זה לא אומר שאת מסכימה עם המעשה של הדיבור מאחורי הגב.
קארן (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
מסמר עקרב- ספרן?
נפלא, תתכונן שאטריד אותך לקבל רשימת הספרים הטובים.
no fear (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תני לי לנחש את הספר שגרם לך לשנוא את האנושות.
בעל זבוב.
סיימתי אותו לפני כמעט שבוע והסטטוס שלי עדיין "איבדתי תקווה באנושות #בעל_זבוב"
(אני יודעת שזה לא קשור כאן. אבל יש לי כל כך הרבה לפרוק ואני לא יודעת איך.)

בכל מקרה, ביקורת אדירה. ספר סתם זה כינוי מקסים. אני, לרוע המזל, קצת פחות חכמה ממך, כי הספר הבא שאני קוראת עכשיו הוא פרנהייט 451. אני לא חושבת שהוא עומד לספק לי מנוחה מהחשיבה.
בת-יה (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
רויטל ק, איך אפשר להסכים עם תוכן של רכילות? מי קבע שמה שנאמר זה נכון? אם יש בעיה צריך לדבר עליה בגלוי עם נושא הבעיה ולא מאחורי הגב.
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
בת-יה, אפשר להסכים עם תוכן הרכילות ולהתנגד למעשה הרכילות עצמו...
בת-יה (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
פפריקה, איך אפשר להסכים עם רכלנות לחששנית של שכנות? אם יש משהו שכדאי לברוח ממנו כמו מאש זו הרכילות הזאת. גם במציאות וגם בספרים. לא קיים טפטוף של רעל יותר גרוע מזה.
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
ביקורת מעניינת מאד.
וכך גם הקו האדום שמתחת. אולי זה עניין של השקפה, אבל החיים, לעניות דעתי, מזגזגים להם בין שחור-לבן-אפור וגם אדום...
מסמר עקרב (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
פפריקה, ביקורת נהדרת, כתובה בחן רב, ועם מידה מדודה של הומור. רק דבר אחד נשגב מבינתי: אם ספרי הקיטש אכן מונחים בערמת ההחזרה, מדוע לבקש המלצה עליהם מהספרנית? המלצה מהספרנית מבקשים, לדעתי, כאשר מחפשים ספר טוב, לא ספר "סתם". ואני ספרן בעצמי, מה שמוביל אותי לשאלה הבאה, שתופנה לאלון: למה לא שואלים ספרניות?
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
ספרי סתם זו הגדרה מעניינת.
אני תוהה אם לומר שכמות נכבדה של ספרי מבוגרים עכשוויים עונים להגדרה הזו.
אופס, אמרתי.
פואנטה© (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
ההמנון שלך לספר-סתם הוא משובב נפש ממש.
חבל שלי אין מצב רוח מרומם ופואטי שכזה אחרי הכלים...
פַּפְּרִיקָה (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אלון וקאט, בדרך כלל אתם צודקים, אבל ספרי קיטש כל ספרנית מתחילה מכירה, כי הם כל הזמן בערמת ההחזרה.
קארן, העונג כולו שלי :)
רויטל, עכשיו מצאתי גם ביקורת של נצחיה על מכתבים מסקאי באותו עניין ממש. אוי הדתיות הפוריטניות שאנחנו.
מחשבות, ואני חשבתי שאולי זאת השבת - רויטל ואפרתי, עשיתן לי את המוצ"ש.
מחשבות (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
יותר מדי סקירות טובות יש היום. זה בטח מזג האוויר והאביב העומד בפתח.
קריקטורה (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אלון צודק. יופי של ביקורת.
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
איזה קטע.
גם אני בדיוק כתבתי על חוסר היכולת שלי להזדהות עם בוגדים ספרותיים, ממש הרגע...
יופי של ביקורת:)
קארן (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
פפריקה, הכבוד הוא לי ששמי מופיע בסיקור הספר
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
לא שואלים ספרניות





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ