ביקורת ספרותית על סינדר - תולדות הלבנה #1 מאת מאריסה מאייר
ספר טוב

---

כפי שקודמים כבר אמרו היו דעות חלוקות בנוגע לחוות הדעת. נתקלתי בביקורות ש"קטלו" את הספר וטענו שכל פרט בו כבר צפוי מראש. היו כאלה שטענו שסינדר הוא ספר נפלא שקל להתחבר אליו בקלות.
אז כן, רב הספר כבר צפוי מראש אבל לא, אני לא חושבת שזה פוגם בחווית הקריאה. לדעתי עצם זה שאתה כבר יודע מה יקרה לדמות יוצר מתח ודאגה אליו.
בהתחלה, כשרק שמעתי על הספר, וניסיתי לקרוא את הפרק הראשון אונליין, לא כל- כך התחברתי אליו. עברו כמה ימים וניסיתי שוב, הפעם פתוחה קצת יותר לסיפור שכן בהתחלה לא ממש התחברתי לדמות הסייבורגית של סינדר כיוון שפחדתי שהאנשים סביבה לא יקבלו אותה כפי שהיא, כצפוי (אני מתחברת לדמויות ממש בקלות ושונאת שמתעללים בהם). למרות כל זאת החלטתי לתת לספר עוד סיכוי, החלטה נבונה מאוד. סינדר הוא סיפור מקסים שכבר על הפרק הראשון אתה יודע שלא תפסיק לקרוא אותו עד שייגמר. סינדר, המהווה מקבילה של סינדרלה מסיפורי האגדות, חייה בעולם עתידני כמכונאית המצליחה במקצועה עד כדי כך שכאשר האנדרואידית של הנסיך מתקלקלת ואף אחד אחר בארמון לא מצליח לתקנה, מישהו מציע להביא אותה אל סינדר.
מכיוון שהסיפור מבוסס על סיפורה של לכלוכית רבים בוודאי יטעו לחשוב כי כל הספר יהיה גדוש בקטעי אהבה רומנטיים, אך את אלה כמעט ולא ניתן למצוא להבדיל מקטע או שניים שבקושי נחשבים (בכל זאת, סינדר וקאיטו מכירים בקושי חודש בסוף הספר!). פרט זה מעט מאכזב אבל אני מקווה שבספרים הבאים יהיה קצת יותר מזה.
נכון שהספר נהדר אבל בכל זאת מרגישים בכמה בעיות. כל הזמן נכנסים לסיפור מוצגים חדשים, אנשי הלבנה או מחלת הלטומוזיס למשל, אבל הם לא מוסברים טוב מספיק ולי אישית היה קצת קשה להבין מה הם עד שהגעתי כבר לעמוד הרבה יותר מאוחר.
נורא כיף לצפות מהצד בתהליך התגלגלות סיפורה של סינדר, מעצב לשמחה, מפחד ואימה לערגה ובטחון עצמי שהתפתח תוך כדי הסיפור.
בקשר לאדרי (האמא החורגת של סינדר) ולפרל, אחותה החורגת. וואו, השניים פשוט צמד מאמללי חיים. אני שונאת את העובדה שהן חושבות שבגלל שסינדר היא סייבורגית ולא מחוברת בקשר דם אליהן הן יותר טובות ממנה ויכולות להתייחס אליה כמו אל שפחה. נגיד שהתעלמנו מזה (לא באמת), ואז פתאום מגלים שהיא היחידה שמפרנסת את הבית, ולא מקבלת גרוש מכך; מתייחסים אליה כמו אל מחלה עד כדי כך שלא מרשים לה להסתובב בעיר בחופשיות באיזשהו שלב, (ועוד כמה דברים, לא נפרט יותר) אז זה כבר עובר את הגבול. אהבתי את הרעיון שפיאוני (אחותה החורגת האחרת של סינדר) דווקא נחמדה מאוד אליה ומשמשת כחברתה האנושית היחידה של סינדר.

בסופו של דבר כשגומרים לקרוא את "סינדר", נשארים עם טעם חזק ומובהק של עוד. כשגמרתי לקרוא אותו כל מה שרציתי לדעת זה אם יש לו המשך ואמרתי לעצמי שכל עוד יש לו כזה אני מוכנה לשרוד חודש חודשיים בצפייה אליו. אני ממש מקווה שיתרגמו את "סקרלט", ההמשך של "סינדר", כמה שיותר מהר כי למרות מה שאמרתי אני ממש לא יכולה יותר לחכות לו.

» ביקורות נוספות של hermione
» ביקורות נוספות על סינדר - תולדות הלבנה #1