ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 28 בינואר, 2016
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
כשקראתי ספר זה, הבנתי מדוע איני מתלהב בדרך כלל מספרי מתח ובמה ספר זה שונה.
בכל ספר מתח יש כמובן, רציחות. מינון תיאור הזוועה הוא פונקציה של עידון הכותב ובעיקר דלות החומר והעלילה.
ככל שהעלילה דלילה יותר, טוב להרחיב במעשה הזוועה.
בדרך כלל , העלילה "מתעבה" ברציחות נוספות.
מאמצע הספר, מתחילים ה"גורמים הטובים" להתגבש. זאת כמובן עם רמז לרומן עתידי שיפציע בשמי הזוג המאושר.
ולבסוף, כמו במוזיקה , שלב ה"אלגרו ויוואצ'ה", סידרה של פעילות אינטנסיבית , הן של הרעים והן של הטובים.
והפינאלה הוא ניצחון הטובים.
בדרך כלל כשנקרא העמוד האחרון, נשאר טעם תפל בפה בבחינת: "רוב מהומה על לא מאומה".
הזמן חולף והספר נשכח. ואם נישאל על המלצה לקריאה , איני בטוח כי ספרים אלו יופיעו בזכרוננו.
שלד הספר הזה דומה. ואין בו רבותא על ספר אחר.
יתרונו היחסי שהוא חוסך לנו בתיאורי הזוועה, למעט איזה צורך אובססיבי של הרוצח/ים לכרות אוזניים בצורה סטרילית, ונקייה ולשים אותם לראווה במקום גלוי.
יתרונו של ספר זה ברובד אחד או יותר המתריעים על כוחם של אירגונים גדולים המשפיעים על חיינו, כשלחלק מהם נתנו במו ידנו, סמכות לעשות זאת.
הכוונה למוסדות הביטחון כמו ה CIA, וה FBI, וגוף שלכאורה חסר הד ציבורי , למעט הימים המטורפים שאנו מצויים בהם,של מהומה כלכלית כלל עולמית, והוא הבנק המרכזי של ארה"ב או בשמו המקוצר, ה"פד".
רבות למדתי על הבנק, שהוא בעצם גוף ...פרטי , שלמרות היותו חסר מטבעה ממשלתית , הוא מונצח על שטרות הכסף האמריקאי, והוא יצרן הכסף הגדול ביותר בארה"ב, על ידי הוראה ממוחשבת של זיכוי בסכום שהוא קובע , ולמי לתת אותו.
את השאר שווה לקרוא .
גם הגופים האחרים, כמו ה CIA, יכולים לפעול מתחת לראדאר של בית הנבחרים על ידי הקמת גופים, חצי ממשלתיים.
כאן , אביא סיפור אמיתי.
ליד הוואי טבעה צוללת סובייטית במעמקים שקשה היה לחלצה. הצוללת שמרה בתוכה סודות יקרים כמו צופנים ומכשירי הצפנה, וכן טילי טורפדו משוכללים ועוד מיני תרגימא מודיעיניים.
ה CIA , מימן הקמת חברת בת של תאגיד יוז, ואלו משו את הצוללת על כל שללה.
בספר מוזכרים גם הפעולות של חתרנות פוליטית במדינות בעולם. איני בטוח כי ה"אביב הערבי" המוזכר כאן הוא תוצר בחישה של סוכנות הביון האמריקאית, אבל ,לפי התוצאות של אביב זה, זאת בהחלט השערה סבירה.
בעצם לספר שני מסרים: הראשון הגלוי הוא פעילות של ביעור הרוע , במיוחד בארה"ב.
והשני הוא הסכנה שבפעילות לא מבוקרת של גופים כאלו.
נוסיף לזה הכישרון של המחבר להביא כבדרך אגב לעלילה הקולחת,נקודות יפות על ההיסטוריה של אמריקה ובמיוחד , תקופת השלטון הבריטי וסיומו (מסיבת התה המפורסמת וההפגנות כנגד מס הבולים).
אחת החוויות שהיתה לי היא הביקור החוזר באמצעות הספר בבוסטון.
בכישרון יוצא מהכלל, הוא מביא אתרים מהעיר וסיפורם. אומנם הוא לא הביא את בית החרושת לגלידה שאישתי סחבה את משפחתנו לאורך מחצית בוסטון, אבל כל האתרים האחרים יפים.
בנושא זה אני ממליץ לקרוא אותם עם חיפוש בגוגל יקירנו.
מעל כל אלה, יש דובדבן של הומור, ששיאו הוא במפגש האהובים( שלא יודעים זאת אבל אנחנו הקוראים יודעים), בזירת רצח.( פרק 28 כולו).
הבלשית שמופיעה כ " אנני אוקלי" ושותפה כ"באפלו ביל", שואלת את הרווארת , גיבורנו, אם רקעו "אריות הים", (שייטת 13 האמריקאית).
והוא עונה לה :"ארי ים? לשם מגייסים רק בחורים חכמים.. וחוץ מזה אני לא יודע לשחות".
קודרו חייכה, " אני חושבת שאולי המעטת בענין החוכמה"
"למה את מתכוונת?"
"התבוננתי איך אתה בודק את זירת הרצח.."
" עשיתי זאת בסדר? מה דעתך שנחליף תפקידים והפעם אני אתבונן בך ? אולי אלמד משהו?"
איזו דרך לקשור קשר..!!
הספר לא קיבל את מירב הנקודות , כי הפרק המסיים :"אלגרו ויוואצ'ה", היה סטנדרטי, הרבה גוויות, מהיר ופותר את כל בעיות העולם ואישתו.
עדיין הספר שווה קריאה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
