ביקורת ספרותית על אם אשאר - מהעולם האמיתי # מאת גייל פורמן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 בינואר, 2016
ע"י תהילה אבי כולנו מאוהבים ברומנטיקה


אשאר / גייל פורמן.
זהו ספר ראשון בסדרה בת 2 ספרים.
הספר "עומד בפני עצמו" – הכוונה אפשר לקרוא את הספר הזה להתרגש מהסיפור ומי שיבחר לא להמשיך לספר הבא לא ירגיש פערי מידע .
הספר השני "לאן שתלך" תורגם לעברית בחודש האחרון והוא ממשיך את הסיפור כשלוש שנים אחרי שמסתיימת עלילת הספר "אם אשאר".
לספר יש 2 כריכות שונות.
זו שצירפתי ועוד אחד אחרת שהיא מין קולאז' ומורכבת מתמונות של הגיבורים ששיחקו בסרט המבוסס על הספר.
לסקירות נוספות שלי ניתן להיכנס לדף הפייסבוק שלי .
מדובר בסך הכול על פחות מ 200 עמודים שהופכים את הבטן וגורמים לצמרמורות.
העמודים עמוסים בכול רגש אפשרי על הסקלה בין ייאוש לתקווה.
גיבורת הספר בעל כורחה היא מיה.
נערה מתבגרת בת 17 שמרד הנעורים פסח עליה .היא בעלת אישיות כובשת ולבבית .
הבת שכול אחד חולם שתהיה לו ואם אין לו אז הוא חולם שהבן שלו ימצא אחת כזו ויאמץ אותה בחום.
מלבד היותה תלמידה מצטיינת היא נגנית צ'לו מחוננת ומוכשרת ומעריצה מוסיקה קלאסית.
זוהי עובדה מפתיעה כי למרות שהיא גדלה בבית מוסיקאלי – בו היא נחשפה ללא הרף למוסיקה, היא תמיד שמעה מוסיקה מהסוג ההפוך : הוריה חובבי רוק מושבע ,הפאנקיסטים של פעם ואבא שלה בכבודו ובעצמו היה נגן מוערך בלהקת הרוק שהיה חבר בה .
את אהבתה לצ'ילו היא גילתה לגמרי בטעות ואז נשבתה בקסמו של הכלי עצום הממדים הזה.
גם הוריה לא הבינו בתחילה איך תוכל לעטוף מסביבו את רגליה השבריריות והעדינות.
בהתחלה הוריה חשבו שמדובר בהלצה אך מיד כשהבינו שמבחינת מיה לא מדובר בשיגעון חולף אלה באהבה, הם מחפשים עבורה מורים פרטיים, הם תומכים ומפרגנים בשאיפותיה ובחלומותיה.
טדי אחיה הקטן של מיה בן ה7 הגיע לעולם אחרי מאמצים רבים ודי בהפתעה .
גם בו מפעם חוש המוסיקה והוא נהנה מאוד להפגין את "כישוריו" על סט התופים של אביו.
מאז שמיה נכחה בלידתו של טדי מובן לכולם שמדובר ביותר ממערכת יחסים בין אחות גדולה לאח קטן, מיה היא מאן אמא שניה שלו.
אדם הוא בן הזוג של מיה בשנים האחרונות. הוא נגן גיטרה חשמלית והסולן של להקת הרוק בה הוא חבר .
הלהקה שלו בתקופה טובה, היא מתחילה לצבור תאוצה, זוכה לסיקור בעיתונים ובין היתר הם מופיעים כ"חימום" ללהקות מוכרות יותר .
לכאורה הוא שייך "למגניבים " והיא שייכת "לחנונים"/ "יורמים".
את הפסקה הבאה שאדם אומר לה ( וחלקה גם מסתבר מופיע ב"טיזר" לסרט ) בחרתי לצטט:
"אותך אני אוהב..... אבל מי שאני מאוהב בה הלילה היא מי שהייתי מאוהב בה אתמול ואהיה מאוהב בה גם מחר. אני אוהב שאת עדינה וקשוחה , שקטה ולוהטת. לעזאזל, את הבחורה הכי פאנקיסטית שאני מכיר. זה בכלל לא משנה איזה מוסיקה את אוהבת או מה את לובשת".
הוריה של מיה מעריצים את אדם ואוהבים אותו הרי הוא בעצם בבועה לאיך שהם נראו בצעירותם.
ככל שהלהקה מתפרסמת יותר, אדם משקיע זמן רב בהופעות וחזרות וחלון הזמנים הפנוי בו הוא יכול להקדיש מזמנו למיה מצטמצם.
בפני מיה עומדת דילמה לא פשוטה :
מיה צריכה להכריע בהחלטה האם להגשים את חלומה המוסיקאלי וללכת ללמוד בבית הספר המעולה למוסיקה ג'וליארד במדינת ניו יורק או להישאר כאן באורגון עם אדם אהובה.
איזה אהבה גדולה יותר עבורה ? המוסיקה או אדם ?במה היא תבחר? ואיך היא בכלל יכולה לבחור?
הסיפור נפתח בבוקר אופטימי במיוחד בו מעט שלג (או כמו שמיה אומרת שכבת קרח בעובי פחות מ2 ס"מ) באורגן גורמת לביטול יום הלימודים.
כמשפחה אוהבת ומגובשת כולם מכריזים על יום כייף שינוצל לטיול, ביקור חברים טובים וייחתם בארוחת ערב בבית הסבים.
אההה ... ושאני לא אשכח- אדם מופיע בערב בפורטלנד ומיה צריכה גם להספיק להופעה שלו
ההחלטה הזו בבוקר הזה היא גורלית ! החיים שהכירו הולכים להשתנות ....
אף עין לא הולכת להישאר יבשה....
אני פשוט לא עושה כאן ספוילרים ומגלה אבל תאמינו לי שזה באמת טוויסט עוצמתי שמשנה את הכול!!!
אופן הכתיבה וצורת הכתיבה מקימים לתחיה את הפרפרים שנרדמו בבטן.
לא תמצאו כאן סצנות סקס מפורשות או דיבור בוטה זה לא הסגנון של הספר. הספר מוצא את הפירצות והוא חודר עמוק מתחת לעור למקום הזה של הנשמה.
"אם תישארי, אני אעשה כל מה שתרצי. אני אעזוב את הלהקה, אני אסע איתך לניו יורק.
אבל אם תרצי שאתרחק, אני מוכן לעשות גם את זה ...
אני מוכן לאבד אותך ככה , אם לא תלכי היום . אני אתן לך ללכת . אם תישארי" .
תזכרו טוב את המשפט הזה ( הוא יחזור גם בספר השני).
אז אני נשארתי כמו שאדם ביקש ומיד לאחר מכן המשכתי לספר ההמשך "לאן שתלך"
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ