“"בקיץ הזה"/ אילנית עדני
זהו ספר הביכורים של אילנית עדני המוכרת החביבה וטובת הלב מחנות הספרים.
וזהו ספר יחיד .
"הקיץ הזה " ללא ספק חימם את לילותיי בחורף הזה.
לפני שאתחיל לסקור את הספר אני רואה חובה לציין את העובדה הבאה:
לעניות דעתי אילנית "באה מהשטח" היא קשובה לרחשי הקוראות, קראה את שלל הפוסטים, התגובות והביקורת שהלינו על עלותם הגבוהה של הספרים הדיגיטליים והחליטה כצעד נועז להיות חלוצה, היא תמכרה את עלות הקובץ הדיגיטלי שלה ב 30 ₪ לספר באורך מלא.
אז קודם כול שאפו לאילנית! זוהי כבר סיבה ראשונה לרכוש את הספר, עוד בטרם אגע בעוד כמה סיבות מבוססות יותר.
אני ניגשת לסקור את הספר הזה בסוג של יראת קודש .
הספר הזה זרק אותי לעבר, גרם לי להיזכר בו, לכאוב את ההווה ולקוות לעתיד מזהיר יותר.
הספר נוגע בהמון סוגיות כואבות בחיים.
סוגיות שדורשות הקרבה, אומץ לב, נחישות והמון תקווה.
כשאנו נדרשים להעמיד מישהו אחר מעל הרצונות והשאיפות שלנו .
כולנו חיים את הרגע אין לנו שליטה או תעודת ביטוח לטווח הרחוק .
אנחנו לא יודעים על איזה פאה הקובייה תנחת ואיזה פור יעלה בגורלנו.
הפחד הגדול ביותר הוא הפחד מהלא נודע. יום אפרורי ושגרתי יכול להיות היום המכריע בו חיינו הקודמים יסתיימו ובמקביל יתחילו לגמרי מחדש....
לפעמיים חיים שלמים נארזים בשקית ניילון, שקית ניילון אחת קטנה שמכילה עולם ומלואו.
השאלה הגדולה היא האם יהיה לנו את הכוח לעבור את זה ולהמשיך אחרי היום הזה ואם כן מי יהיה לצדינו כשנזדקק למישהו באמת.
הבחירות בחיים הם תמיד הדילמות הקשות ביותר.
מתי מחליטים להפסיק לחיות עם המתים החיים והאם אפשר לתת צ'אנס לגוססים?
איך מתמודדים עם הבחירה הכמעט בלתי אפשרית בין חיים לצד אדם אהוב כשאנו יודעים שכול נשימה באפו נלקחה לכאורה מאהוב קודם שהיה בשר מבשרנו?
* אזהרת ספוילרים כי אני מתחילה לספר כאן מעט על העלילה **
קרן ואסף הם הדמויות הראשיות ברומן .
הם באים משני עולמות שונים ומנוגדים:
בעוד קרן גדלה בדירה מפוארת בשכונת יוקרה מאזור המרכז, אסף מתגורר ביחידת דיור פשוטה, צנועה וקטנה ביישוב שכוח אל בצפון הארץ.
בעוד קרן מגיעה ממשפחה בעלת נכסים והון אישי רב, אסף מגיע ממשפחת פועלים שבעמל רב מצליחה בקושי לעמוד בנטל הכלכלי ולשרוד.
בעוד קרן היא נוקשה, מרירה, כעוסה ואפשר לומר שהמעגל החברתי שלה חג סביבה ומוצף רק בנוכחותה, אסף מוקף בחברים טובים שיבואו לעזרתו מתי שיזדקק, הם אוהבים ומכבדים אותו.
כשקרן שוחה בעושר מטורף רכבים ונהג צמוד, אסף מתנייד על רכב מקרטע כמדומני בן גילו.
בעוד קרן היא אריסטוקרטית, מלומדת מהעדה האשכנזית, אסף הוא כורה פחם פשוט מהעדה המרוקאית.
מה שהם לא יודעים הוא שלמרות כול השוני הבולט לכאורה שזועק על פני השטח, מתחת לפני השטח הם יותר דומים ממה שהם היו מעלים על דעתם.
שניהם מתמודדים כול אחד בדרכו עם אובדן אנושי כבד מנשוא שמלווה אותם.
האובדן הפתאומי הגיע ללא שום אזהרה, הוא שינה אותם, הסיט אותם ממסלול חייהם, עיצב אותם למי שהם וכול מהלך חייהם נגזר מהאובדן הזה .
הוא מלווה אותם בכול צעד ושאל שהם עושים. כול אחר בחר אפיק התמודדות אחר עם המציאות אך שניהם מקריבים מעצמם ואת עצמם לטובת בני משפחתם.
הם יעשו הכול למען אהוביהם.
בואו נכיר קצת את קרן רוטמן, סמנכ"לית חברת 'רוטמן קידוחים'
"...אני בכלל לא מתנצלת. גדלתי עם כפית זהב משובצת באבני חן בפה...... הדבר הראשון שלמדתי בחברה של סבא הוא שאין לי סיבה להתנצל על מי שאני, ' הנכדה של אברהם רוטמן'"
קרן לא רק שהיא לא מתנצלת היא אף מנצלת את מעמדה וכוחה ובקור רוח מתנשא דורשת מהסובבים לסור למרותה. כולם כלים בלוח המשחק שלה ועל פיה יישק דבר.
היא יכולה להקפיא דובי קוטב באנטרקטיקה ואין לה בעיה לאיים ולקיים. העולם שלה כבר אמרנו?
במפגש הראשוני שלה עם אסף היא רואה בו בסך הכול כלי על לוח, כמו יתר הגברים ביישוב כולם כלים, מכונות משומנות לכריית פחמים.
בזכות הפחמים שמפיקים עבורה הכורים הפשוטים, "העבדים השחורים" האימפריה של קרן מתעשרת וגדלה.
קרן מגיעה ל 'אורים' יישוב הכורים בצפון באי חשק משווע, היא מעדיפה להישאר במשרדה המפונפן בצפון תל אביב.
היא נשלחה ל'אורים' בכדי לסיים במהרה את שביתת הכורים לשיפור תנאיהם ותפקידה "להחזיר את השקט לאימפריה"( סורי מושפעת מ"מסע בן כוכבים") .
עליה לבצע במהרה את משימתה בטרם תחל מגמת ירידה בערך מניית החברה ולפני שהמשקיעים והלקוחות הפוטנציאליים יעזבו.
אסף הוא מבין הכורים הבודדים שמעז לצאת חוצץ כנגדה, להתעמת מולה ולהבטיח לה:" אני מבטיח לך דבר אחד גברת, כל תנועה שתעשי נגד היישוב שלנו, אני אדע וכשאני אדע אני אהרוס לך את התוכניות אחת אחת עד שלא יישאר ממך כלום".
התנגשויות הענקים ביניהם ילוו את הספר.
בכול התנגשות טיטאנים שכזו ידו של מישהו אחר תהיה על העליונה.
במקביל למאבקי האגו, השליטה והכוח המחשמלים והטעונים ביניהם, מתחת לפני השטח לא נמצא רק פחם. רגשות יחלו לבעבע והם רק ילכו ויעמיקו לעיתים אף כנגד רצונם וכמאמר המשפט המפורסם מסתבר שהקו בין שנאה לאהבה לא היה מעולם דק יותר.
השאלה הגדולה היא האם האש הרושפת במבטו של אסף תצליח אט אט למוטט את חומות הקרח האדירות שקרן בנתה במשך השנים?
האם משהו עוד יכול לחדור אליה ולשדר פגיעות או נזקקות?
האם רצון ותיק לנקמה וטינה קדומה יגברו על הצורך באהבת אמת?
ככל שקרן ואסף מתקרבים ולומדים להכיר האחד את השנייה הם מתחילים להבין שהחיים שהכירו לא יחזרו למסלולם .
שני העולמות מתחילים להתמזג, הגצים עפים לכול עבר וההשלכות של מעשיהם פוגעות במעגלים הסובבים אותם ובדמויות האהובות עליהם שהיו פעם מרכז עולמם.
הסיפור נע על ציר תל אביב - כפר הדרים לישוב הכורים 'אורים' בצפון הארץ.
הוא מצייר לנו לפרטי פרטים את הנופים המוריקים, המכרות, דירות היוקרה ובתי הקרקע הפשוטים והחמימים.
ככל שנתקדם בעלילה והסיפור יתפתח נפגוש דמויות משנה מרגשות שירטיטו את ליבנו, ניזכר בעובדה כי העולם הזה יכול להיות לפעמיים מר ואכזרי.
נקרא סצנות מרגשות ונוגות שלא יותירו אף עין יבשה ויהפכו לנו את הלב.
אנחנו נבכה, נצחק, נתרגש ,נתנחם ולא פעם נרצה לשלוח יד ולחבק את הדמויות.
אני באופן אישי התאהבתי בדמותו של אחיו הצעיר של אסף.
הוא ילד מלא תמימות, חום ויושר שסוחב עמו בעיות רגשיות והמון בדידות – הוא "הנסיך הקטן " שלי! ובאופן אישי יכולתי לקרוא ספר שלם שייכתב רק עליו.
גם סצנות אהבה לוהטות יגיעו מידי פעם הכול במינון ובטעם האנין והנכון .
(אינני חסידה נלהבת של הגישה שסקס הוא הפתרון לכול צרה וצוקה. היה קטע בספר שסקס היה הדבר האחרון שציפיתי שיקרה באותה הסיטואציה .הסצנה אפילו קצת הכעיסה אותי).
מסתבר שגם בשנת 2016 העדתיות עדיין קיימת והבדליה ניכרים בכול פינה, אילנית הטיבה להדגיש את הפערים ההתנהגותיים והמחשבתיים בין מזרחים לאשכנזיים.
המסורת המרוקאית החמה והחונקת לעומת החילוניות האשכנזית עם הזרות והמרחק.
לעיתים הקסם והיופי נמצאים דווקא בדברים הפשוטים שחפים מכול פאר ורהב.
גם האוכל משחק תפקיד בספר – יש כמה מנות וקינוחים שמזכירים לי תחושה של בית, הרגשתי שאילנית הטיבה לתאר מה מסתתר מתחת לסירים במטבח של אמא שלי.
קרן טוענת "שבקיץ הזה" היא עשתה את כול הטעיות האפשריות...
אני חושבת שדווקא "בקיץ הזה" קרן למדה לשחרר ולחיות מחדש .
ממליצה בחום – ספר נפלא , הוא גרם לי לחשוב עוד הרבה אחרי שסגרתי את העמוד האחרון.....”
