לכולנו יש צל,
מיום היוולדנו ועד יום קבורתנו,
לפעמים הוא מתחבא מתחת לרגלינו וכמעט אינו נראה,
לפעמים הוא נימתך עד האופק ומשחיר את כל היופי שמכסה.
כשהאור חזק במיוחד, הצל כבד יותר...
כאפל בחוץ, הוא עוטף אותנו בקטיפה מחניקה...

ספר זה קשה לקריא, מאוד קשה...
הוא גם נחוץ לכל אחד מאיתנו בהיותינו אנושיים.

הספר מציג את שמו של הצל, שם אחד מן הרבים...

ראיתי את הכריכה חשבתי לעצמי, או סוף-סוף יצא ספר חינוכי לילדים על הבעיה הכואבת.
קראתי... נחנקתי...
זה כלל לא מיועד לילדים! (אלה אם כן ישנו את הסוף, אז הספר יהיה מצויין וחינוכי)
הסוף פרדוקסלי.

לילדים אין מה לקרוא את הספר, לא מתאים.
הנוער לצערי לא יסתכלו עליו כי הוא נראה ילדי מדי.
אז מי נשאר?! המבוגרים הצעירים.

ספר מעניין בהחלט כשנחשפים לתוכן ההומוריסטי שלו.
הוא כל כך עצוב עד שזה מצחיק...

מה להגיד לכם חברים?! הספר השלישי בטרילוגיה... היה נהדר!
אחרי קריאתם של השניים הקודמים לו לא הייתי בטוחה כי ארצה להמשיך לשלישי, למרות שהקודמים היו לא רעים בכלל. אך הספר הזה מהווה סיום מרהיב לכל הסדרה ומשאירה טעם מתוק של סיפוק.
בספר הזה אנו רואים את הדמויות מתפתחות ומתבגרות ובמחשבה שזה מה שאמור לקרות, היה נעים לראות את התפתחות הסיפור והדמויות.
בקצרה אני אגיד שהיה באמת שווה לקרוא את הסדרה כולה וממליצה בחום.

זהו הספר השני בטרילוגיה. ספר חביב לנוער הצעיר, יש על מה לדבר ויש על מה לחשוב. התפתחות הדמויות היא מאוד נעימה והורמונית.
רבע מהספר נשאר לי לקרוא, חודש ימים ניסיתי לסיים אותו, אך הוא לא יצר לי את הדחף הזה של רצון לשקוע בו, להתנתק...
אז היה לי לילה בו לא יכולתי להירדם, לכולם קורה. אז מה לעשות, מסכים- לא טוב, לחשוב- בכלל לא טוב (אז הולך כל הלילה), אז למה לא לסיים את הספר סוף סוף. וכך היה, התקרבלתי... ושעתיים עברו לי ברגיעה ללא אירועים מרגשים מדי, ללא מהפכות. אולי אני פשוט מבוגרת מדי בשביל ספר זה.

ספר חביב לנוער, כתוב בגובה העיניים בשפה לא מסובכת.
הוא מזכיר לי את הספרות הגותית, אפלולי, כואב, מצחיק, מותח, רומנטי...
הספר מתאר תחושות שרבים מבני הנוער צריכים להתמודד איתם בחייהם, כל אחד יוכל לזהות בו את עצמו ואת חבריו ואפילו את אויביו.

הייתי ממליצה לקרוא.

אימפריה, האוכלוסייה מחולקת לאליטה הצבאית ולפשוטי העם העבדים. עולם הנשלט ביד ברזל בידי המסכות, הטובים שבלוחמים.
פשוטת עם, ליה שמה, מרגלת באקדמיה של האליטות תחת להב של המפקדת.
מסכה, אליאס שמו, מחפש את מקומו בתוך כל להב האכזריות של מעמדו.
האם אפשרי כי דרכים כה שונות יצטלבו?!

ספר זה הוא מאותם הספרים שגורמים ללבך לפעום בחוזקה, המתח מאיץ את הנשימה, ופשוט לא ניתן להתנתק ולאו לרגע.
זה אותם הספרים שמעלים דמעה כשהוא נגמר ואתה נשאר עם הזיכרונות של מה שחווית ללא עתיד.
אך אל תתעצבו ספר המשך כבר נכתב.

ספר מרתק לקריאה, בסגנון הסטימפאנק. הכתיבה סוחפת לתוך ההרפתקה המעוררת רגשות מגוונים. העולם שבהכלא והעולם שבחוץ.

הספר מעורר מחשבות על החיים שלנו, כפי שאנו רואים את המציאות ואת העולם מסביבינו אכן הוא כזה או שאולי יש משהוא מעבר לו שאיננו מסוגלים לחוש בו ברמת התובנה הפנימים של האנושות כיום. על-פי אמונות עתיקות נאמר כי בכל תא גופינו ישנן ערים וממלכות ויתכן כי מפותחות יותר מזו שאנו חיים בה. או שאולי אנו בעצם חיים בתוך התא של משהו אחר ואיננו מסוגלים להבין את קיומו.

ומה לגבי ההחלטות שלנו בשביל משהו אחר?! האם אנו באמת יכולים לקבל החלטות בשביל מישהו? כמו שהספיינטים החליטו בשביל האסירים? מה אתם חושבים?

ספר מאוד יפה, לאוהבי הפירטי פרטים הוא מדהים. הסופר כותב בשפה שגורמת לך להרגיש את המתרחש כאילו אתה שם.
כמות הפרטים מאוד מקשה את הקריאה ובשלב מסוים התייאשתי. הספר באמת מאוד מרשים אך הקריאה הייתה עינוי.

עצרו הכל ותחשבו, האם הרגע הזה שאתם חיים בדיוק בשניות אלו הוא בפעם הראשונה? או שאולי אתם פשוט לא מודעים כי נתקעתם בלולאת זמן.
זהו סיפור על חווית החיים והמוות החוזרת על עצמה שוב ושוב, על כך שאי-אפשר לחיות ואי-אשפר למות ועל האור ואהבה הצומחת בתוך הכאוס של הזמן.
אלים, מרגש, עצוב, כואב וסיום בלתי צפוי שהביא אותי לדמעות.