ביקורת ספרותית על סוכריות מהשמיים מאת גיל חובב
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 23 בינואר, 2016
ע"י רויטל ק.


אוי, כמה בכיתי כשקראתי את "הבכור לבית אב"י", אי שם בשלהי כיתה ד' או ה'.
איזה ספר טרגי זה היה, כמה מחלות, מוות, ייסורי גוף ונפש.
את "אהבת איתמר" כבר לא קראתי, הוא יצא מאוחר מדי.
כבר הייתי בוגרת מדי לקריאת ספרי ילדים, וצעירה מכדי לחזור לקריאת ספרי ילדים.
אז נשארתי עם הטרגדיה, העצב, המוות והמחלות.

איזה מזל שקם נצר למשפחה המופלאה הזו וכתב את הספר המקסים הזה.
איזו מחווה יפה יותר אפשר לעשות למחיה השפה העברית מאשר כתיבת ספר בשפה הזו, שכבר מזמן שכחנו שהיה צריך פעם להחיות אותה?
ואיזו מחווה יפה יותר אפשר לעשות למשפחה שידעה כל כך הרבה סבל וצער, מאשר כתיבת ספר שכולו הומור, שאם יגרום לקורא להזיל דמעה - זה יהיה לרוב מרוב צחוק?
(ואני כותבת לרוב כי דווקא יש בספר הזה סיפור אחד שגרם לי להזיל דמעת כאב.
וההצלחה לשלב סיפור מרגש ונוגע ללב בספר שרובו קליל ומחוייך היא לגמרי לזכותו).

גם לספר הזה לא הייתי מגיעה ללא עזרת הסימניה.
מעבר לכך שההדים היחידים שהשם "גיל חובב" עורר בי, עד שקראתי כאן על הטרילוגיה שלו, היו זיכרון מעורפל של תוכניות בישול, הספר עצמו הוחבא משום מה בספריה שלנו בין מדפי ספרי הילדים.
אבל בזכות סימניה ידעתי שנתקלתי במציאה ואכן כשניגשתי לדלפק, הספרן הרים עיניים משתוממות ותהה איפה מצאתי את הספר, שאצלו במחשב מסומן כ"אבוד".

אז יש מתכונים בספר, אבל הוא לא ספר בישול.
יש בו סיפורים, אבל לא כולם בנויים ממש במתכונת של סיפור קצר. חלקם נוטים לגלוש לכיוונים שונים ולערבב בין סיפורים, בחלקם הפואנטה קצת חלשה, אבל זה לא משנה.
אלו סיפורים נהדרים, מצחיקים, נוגעים ללב, מעוררי רגשות נוסטלגיה לארץ ישראל הקטנה והישנה ולירושלים של פעם, גם אצל מי שטרם נולד כשאלו היו בשיא פריחתן.
הכוכבת העיקרית היא "מומה", סבתו של גיל חובב, הלוא היא לאה אבושדיד, אשתו של בנציון (איתמר) בן אב"י שהעברית המופלאה שלה אחראית לפחות לחצי מהחן של הספר.

גיל חובב מתייחס למשפחתו ובעיקר לעצמו בהמון הומור עצמי.
כשהוא מתאר את עצמו כ"ילד ירושלמי כחוש ופוזל אחד, שאיש לא בחר בו כשעשו כוחות בכדורגל" או "הקטן באמת קצת דביל. אין ברירה, הוא יהיה חייב להיות אקדמאי כדי להתפרנס" אפשר להאמין לו שיש שמץ של אמת בדברים, שכן פיתוח הומור עצמי הוא מיומנות חשובה עבור ילדים כחושים ופוזלים שאינם מאור הדור בכל הקשור לתחום הספורטיבי.
להיותו "דביל" או מסוגל להגיד "את הדברים המטומטמים ביותר ששמעה אוזן האדם הלבן במאה העשרים" קצת קשה יותר להאמין, אבל ייתכן שכתיבת ספרים מצחיקים על כל בני משפחתך המורחבת דורשת עוד העמקה ופיתוח מוגבר של ההומור העצמי כדי שתמיד תוכל לומר לבן המשפחה הנעלב התורן: "אבל תראה מה כתבתי על עצמי!"

ספר חמוד, משעשע ומומלץ. סוג של סוכריה בפני עצמו.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
הכרתי ידידה שהייתה מעריצה של לאה אבו שדיד - זה הייה לפני הרבה שנים - הסיפור ששמעתי אז עליה היה מופלא והילך עלי קסם רב - בביקורת שלך נזכרתי שוב בקסם הנפלא של האנשים שהיו גדולים מהחיים.
האופה בתלתלים (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
הגיוני, זה בדרך כלל בא בגלים של ספרים פגומים...
ואני לא כזה רוצה אותו כמו ש 20 השקלים קרצו לי
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
איזה כיף לכן:-)
ואני אמשיך לשמוח, למרות שבסה"כ מצאתי אותו במדף ספרי הילדים בספריה...
פֶּפֶּר (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
הי, גם אני! אתמול! נראה לי שהיתה בעיה עם הכריכה - היו שם שלושה עותקים
האופה בתלתלים (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
עכשיו בא לי להשוויץ -מצאתי אותו היום בעשרים שקלים בדוכן של צומת ספרים.
נה נה בננה
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
תודה יעל ואב"פ.
יעל, ברגע שאמצא את שאר הספרים - בהחלט מתכננת לקרוא גם אותם.
אב"פ, נשמע מעניין. מעניין אם יש לנו בספריה בכל זאת...
אהוד בן פורת (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
רויטל, אהבתי את הביקורת ושמחתי על הרגישות שאת מגלה לסיפור חייו של איתמר בן-אב"י, הילד העברי הראשון. אני מוצא את עצמי לא פעם מצר על כך שקוראים שהתחברו לסיפור שלו לא יודעים על הספר "עם שחר עצמאותנו" - האוטוביוגרפיה שאותה כתב ולא רק שלא יודעים אלא שהספר הזה למעשה יצא מהמאגר של הרבה ספריות, וזה כמובן חבל מאוד.
yaelhar (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מקסימה על ספר מקסים.
שלושת הספרים "מטבח משפחתי" "סוכריות מהשמים" וקצת פחות "עשרים וארבע דלתות" מקסימים ומציירים תמונה - אולי של משפחה - אבל יותר מזה של מקום ותקופה שאבדו. אהבתי אותם מאד.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ