ביקורת ספרותית על ואז הגענו לסוף מאת ג'ושוע פריס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 29 בדצמבר, 2015
ע"י yaelhar


אנחנו עובדים היום במשרדים ממוזגים, לעתים קרובות מעוצבים מדי שרק אנחנו, העובדים בהם, מבחינים בפינה המתקלפת של הציפוי על הקיר, בדלת שתמיד נתקעת בפתיחה, בכרזה שהתרופפה בקצוות וכבר אינה כה רעננה ומבטיחה. אנחנו עובדים ברצינות ומייצרים שום דבר. מלים ודימויים."הטריק הוא לשחק חופשי במלים... כשאמרנו 'הנחות גדולות שאסור להחמיץ!'.התכוונו שאנחנו מוכרחים להיפטר מהסמרטוטים האלה, ומהר. 'שי חינם' היה קוד ל'תתכוננו לשלם הון'. מלים ומשמעות היו דברים שונים עבורינו". ובסוף היום או בסוף תקופת העבודה שלנו, כשאנחנו מפוטרים כל מה שיש לנו לקחת איתנו אלה הדימויים של איך זה היה פעם, וקופסת קרטון בינונית שהצטברו בה כמה קשקושים לא נחוצים שעדיף היה לולא נצברו, כל רכושינו מתקופת עבודה דמויית חיים. מה זה לעומת כיכר לחם שנטבלה בזיעה ויגיעה של אנשים שזרעו, קצרו, אספו, הפרידו, טחנו, ניפו, לשו, אפו ובסוף גם אכלו? איזה מין חיים אנחנו חיים היום לעומתם? הם, שמעולם לא פוטרו, שנפטרו מהעולם תוך כדי עבודה, כדי שלאחרים יהיה לחם לאכול?

ואז הגעתי לסוף של הספר התמוה, הזר הזה. הספר שבהתחלה די התנדנדתי אם אני רוצה להמשיך לקרוא אותו, ספר שהכריח אותי להמשיך לקרוא בו והטריד אותי מאד במחשבות עליו.

משרד פרסום בשיקאגו בתחילת שנות האלפיים: שיא ימי הבועה, הישגים עסקיים מידרדרים ומחייבים – כך לפי אנשי ה"ביזנס" פיטורים המוניים של עובדים כדי "לשפר את המאזן העסקי" ולתת תמורה לבעלי המניות המרוויחים מעבודתם של אחרים. ובתווך העובדים המנסים לשרוד ומנסים להתעלם ולהדחיק את הברור מכל: גם תורם יגיע "ללכת במסדרון כמו ספרדי" לזקוף את הראש, להתבונן לעמיתיהם בעיניים ולהפוך ל"לא אחד מאיתנו". העובדים העושים כלום הופכים לסוג של "משפחה". הם מכירים את עמיתיהם באופן כמעט אינטימי, מבלים במחיצתם יותר מאשר במחיצת בני משפחתם החוקיים וכתחליף תוכן לזה המתקיים במשפחה אמיתית הם מייצרים שמועות, השערות, הערכות ופחדים.

הספר כתוב מצויין. רוב עלילתו היא בעירבון מוגבל – שמועות, הערכות, המתהפכות ומשתנות כדרכן של שמועות והערכות. הוא מעניין למרות שמדובר בסיפורים ספק היו של אנשים "לא משלנו" ולרוב לא במיוחד מעניינים. פריס הופך והופך את העלילה, הכתובה בגוף ראשון רבים ("היינו", "עשינו") ומספר אותה מזווית הראייה של חלק ממספריה. במהלך הקריאה חשבתי עד כמה החלק המשמעותי בחיינו, זה שאנחנו מקדישים לו את מירב זמננו ומרצנו הוא לעתים כה קרובות סר טעם ותפל, וכשתגיע עת הסיכומים לא יישאר לנו דבר להגיד לזכותנו רק 'הייתי כאן. ועכשיו אני כבר לא'.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
הכוורן (לפני שנה ו-1 חודשים)
ביקורת מצוינת וכתובה נהדר ! מזדהה עם כל מילה . והמשפט האחרון - פנינה !
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
נצחיה, אני מניחה שקשה להנות מהספר הזה.
הוא נע ונד בין רגשות שונים ואף סותרים.
נצחיה (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
איכשהו לא הצלחתי להנות מהספר.
והכתיבה בגוף שני רבים היא מוזרה ביותר.
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה רבה, מירב!
כמו שאת בטח יודעת כשאתה קורא ספר אתה "טוען" את הקריאת בתכנים שונים, שאינם מגיעים דווקא מהספר. לי הוא לא הזכיר את "מד מן" שנראה לי שהאירה תופעות בכיוון קצת אחר.
מירב (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
אני מבינה שאני היחידה שהתחילה את הספר, הרגישה שהוא חיקוי של הסדרה "מד מן" והפסיקה.
הביקורת שלך מפתיעה אותי, לא חשבתי שיש כזה עומק בספר.
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
חן חן, אפרתי!
העובדים בסיפור הזה אינם - ברובם הגדול - וורקוהולים. הם פשוט הסתגלו לתנאי עבודה כפי שתוכננו על ידי וורקוהולים ובעלי מניות...
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה רבה, קורא כמעט הכל!
יעניין אותי מאד מה תחשוב עליו.
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
חן חן דן סתיו!
יש משהו בדבריך: הדחקה היא הפיתרון לחלק כבד ונוגה שאינו פתיר.
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
אכן, פואנטה. עצוב.
שיחררנו את העבדים ומיד בראנו סביבה דמויית עבדות... ואת צודקת שלפעמים זה מתאים לעובדים כחיפוי על מה שהם לא מקבלים במשפחה ואצל החברים.
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
מחשבות - תודה על דבריך.
הספר גם מדכא. ובנוסף הוא גם מצחיק לפעמים - הצחוק שצוחקים כשרואים את פרצופנו המעוות בלונה פארק, נניח.
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה רבה, ליאור!
אני דווקא חושבת שאנחנו חיים (גם) בשביל לעבוד. הבעייה היא המשמעות. כהיא נעדרת - אנחנו מתחילים להשתגע.
אפרתי (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
יש אנשים שהם וורקוהוליקים מבחירה, אחרים מאילוץ. ויש אנשים שאוהבים לעבוד מעט. רובם מבחירה.
קורא כמעט הכול (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
אני צריך לקרוא את הספר הזה.
דן סתיו (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
yaelhar עם כל החיבה שלי לנושאים כבדים ונוגים, נושא הספר הזה - כך אני מתרשם מהסקירה המצוינת שלך - הוא בדיוק מאותם נושאים שלמרות, או אולי דווקא בשל, הרלבנטיות שלהם עדיף להשתמש במנגנון ההדחקה הישן נושן מאשר להתמודד עימם.
פואנטה (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
זה נורא עצוב.
אנשים משקיעים בקריירה, חושבים שאין להם תחליף, חולמים על הגשמה עצמית, ובסוף עוברים במסדרון עם קופסת קרטון עלובה.
מצד שני, במקרים לא מעטים אנשים מעדיפים לעבוד הרבה שעות כדי לא להתמודד עם דברים אחרים, בין היתר ילדים וזוגיות.
מחשבות (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
יופי של סקירה. לבטח ספר מדכא.
ליאור (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
אמרת נכון שכה רבים מאיתנו שוכחים שעובדים כדי לחיות ולא חיים כדי לעבוד.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ