ביקורת ספרותית על The martian מאת Andy Weir
ספר טוב

---

כבר בדרך לשדה ידעתי שמשהו השתבש. שכחתי את הספר בבית.זה היה ספר עב כרס ובדיוק הגעתי לנקודת האיזון(עמוד 250 ) שהתחלתי להתחבר אליו וחיכיתי לסופש לבד בעיר סתווית כדי שאוכל להתמסר אליו כמו שדורשים עבי כרס אמיתיים. לכן גם לא לקחתי ספר גיבוי במזוודה. דבר כזה עוד לא קרה לי .רציתי להגיד לנהג המונית להסתובב אבל הצלחתי להשליט על עצמי סוג של שפיות רגעית . לא נורא ,הרגעתי את עצמי , יש סטימצקי בשדה וכיוון ש 'לבד על המאדים' בדיוק יצא בקולנוע זו תהיה הזדמנות טובה לקרוא לפני הסרט .
לסטימצקי לא היה את הספר בעיברית. יוק. בעיה. מט דיימון קרא לי מהמדף של ספרי האנגלית הוא יפתור לי הרבה בעיות בהמשך . קריאה פחות רגועה אבל בשביל להגיע למאדים צריך להקריב קורבנות.

מארק וואטני בבעיה. הוא פצוע והשאירו אותו לבד על המאדים. הוא … אתה מוכן לכבות את המנורה האור נכנס לי לעיניים. אין בעיה אני אשב לי בחושך ואבהה במושב שלפני.

פגישת עבודה תוכננה ליום שני ולא יכולתי לסרב להזדמנות וביקשתי להקדים לטוס ביום שישי. הטיסה עליהם ,המלון לסופש עלי. נחתתי בשמונה בבוקר , בתשע הייתי במלון. התלבטתי רבות , הזמנתי בחמישה מלונות , ביטלתי הזמנתי מחדש ברובע ה14 ברובע החמישי ובסוף סגרתי על מלון קטן ברובע ה-11 משם הכל זמין ברגל או ברכבת. החדר לא היה מוכן, תחזור בשלוש. השארתי את המזוודה בטוח שמהרגע שיצאתי מהמלון טרוריסטי העולם מחווטים את הפצצה למזוודה שלי. מוחמא מההשקעה דילגתי הישר לבולזרי הראשון.

פאריז זו עיר מסוכנת עבור גרגרנים טרום סכרתיים שכמותי. חלונות הראווה עמוסי העוגות והריחות של מאפים טריים מבטלים כל יכולת התנגדות. מארק וואטני בסכנה , הוא צריך לקצוב את המזון שלו אחרת יגווע ברעב. גם אני גם אני מסיבות הפוכות לגמרי , אני אוכל רק עוגת תפוחים אחת ויוצא לסתובב. רפובליק , מארה , קפה פילוסוף. קר אבל נעים בחוץ . אין וויפי , לא נורא אני וואטני מהדקים קשר . הוא נתקל בבעיה אני מזמין אספרסו הוא חושב על פתרון אני בולס באגט עם גבנץ. הוא נתקל בסופת חול אצלי יורד גשם – לא נורא עוד אספרסו.
כך המשכנו מספסל לבונזרי. וואטני פותר בעיות ואני לוקח אותו לנוטר דאם הוא מתענה עם שירי שנות השמונים ואני בודק את הקפה החדש של שייקספיר את קומפני ואז כדי שלא ישעמם לו רוכש את החדש של דיוויד מיטשל ,ככה שידע שאם הוא יתיש אותי יש אלטרנטיבה.

והוא מתיש לעיתים. הפירוט של כל בעיה ,הטון המשועשע במינון גבוה של קריאה בחופשה לעיתים מתישים ולכן כאשר הסיפור זז מעט לספר מה קורה על כדור הארץ זו אתנחתא טובה.
חזרנו למלון בחמש - עייפים אך מרוצים. אין פצצה במזוודה . יוסטון יש אינטרנט . יש אינטרנט אין ספר – וואטני נזרק הצידה. חבר מציע שאבדוק איזה רחוב קרוב למלון, טוען שהוא פריזאי יפה. מקלחת , רעב אולי אסיאתי, עוד קצת אינטרנט , רעב ,צריך לקום מהמיטה, צריך ל..קום עוד רגע. כוח הכבידה מכפיל עצמו.

צפצופים . כל הזמן צפצופים. לא מפסיקים. על המאדים כאשר דברים מצפצפים זה מעיד על סכנה. ירידה בחמצן ,עליה בפחמן. וואטני יטפל. עוד צפצוף . לא מסוגל לזוז נרדמתי עם האור דולק רגל אחת על המיטה השניה בכיוון רצפה משקולות של עייפות מרתקות אותי למיטה.
הסלולרי נמצא . מתחת לכרית. אתה בסדר? ברור , כולה פאריז אני לא לבד על המאדים. זה לידך? מה לידי? זה מטורף. בדקתי במפה זה ממש לידך. לא שמעת כלום?מה?? תפתח אינטרנט.
אני מציץ מהחלון , שני חיילים עם נשק עומדים בפינת הרחוב.
הרחוב שאמרתי לך לראות. הדרך לשם . זה עובר דרך. כשלא ענית. חשבתי...
אל תצא מהמלון.
ירדתי ללובי. פקיד הקבלה פעור עיניים הודיע לי שבתוך המלון אני בטוח. ובחוץ? בתוך המלון אתה בטוח ,הוא חוזר ואומר.
בלובי שתי צעירות שגרות בצד השני של כיכר רפובליק יושבות מרותקות למסך, בבטאקלן מתחננים אנשים שהמשטרה תפרוץ פנימה, ואני עדיין חובש את הקסדה של חליפת החלל לא ממש מבין מה קורה, הן מנסות להסביר. הן לא יכולות לחזור הביתה , גרות ליד הכיכר.יש עוצר. הולנד נואם בטלביזיה. לא מבין צרפתית. התמונות חוזרות בלופ. דפיקה חזקה בדלת החיצונית של המלון. הבנות קופצות. פקיד המלון נעמד מול הכניסה ומדבר עם מישהו בחוץ. הוא עומד כמו שבסרטים נעמדים רגע לפני שיורים בך. הוא מושיט יד לכפתור פתיחה , הבנות צורחות שלא לא יכניס אותו. נכנס איש עם תיק ספורט. הפקיד לוקח אותו לדלפק ונותן לו מפתח. הוא אורח המלון. הוא עולה לחדר בלי לשלוף תת מקלע או להתפוצץ.
אני פורש ללילה. חייבים להציל את מארק וואטני. הוא בסכנה.

שש בבוקר. פאריז ביום שאחרי נראית כמו פאריז בכל בוקר של שבת בבוקר. הבנות ישנות על הספה בלובי. העוצר הוסר. התכנון המקורי היה לצאת לריצת בוקר בעיר מתעוררת אבל חיילים עדיין חוסמים את הרחובות לכיוון הכיכר ואני לא רוצה לעורר חשד עם תיק הגב שלי חוץ מזה חושך , קר ולמי יש מצב רוח. אני פונה בכיוון ההפוך לכיכר ומגיע לשדרה. קונה קפה בבולנזרי שפתוח. כולם מסביבי מדברים ערבים. מתחילים להקים שוק. מברכים אחד את השני בסלאם עליכום ואז אני שומע אותם אומרים משהו שכנראה היה בסגנון – אולי כדאי היום להגיד בונז'ור – וכולם מתקנים ומברכים בבונז'ור.

רק כשאני חוזר בערב משוטטות בעיר אני מבין עד כמה קרוב הכל היה. ברפובליק שוב שמים פרחים וכתבים מכל העולם מתרגלים נאומים ואז בדרך למלון אני נתקל בזירת פרחים נוספת. שתי מסעדות אחת מול השניה , משני צידי הרחוב. הצד הפונה לרחוב הוא קיר זכוכית מנוקב ביריות ומעברו שולחנות וכיסאות במעבר צר. אין לאן לברוח. 300 מטר במעלה הרחוב ומעט שמאלה נמצא המלון. כל המה אם והיה קורה מלווים אותי בדרך חזרה.
וואטני בטוח היה יודע מה לעשות. הוא סוג של גיבור על. הוא יודע לפתור כל בעיה ולצפות בעיות ברמת הגרגיר אבק וגם כשהוא נכשל הוא נכשל כמו גיבור על ויוצא מועצם. הוא בטח היה לוקח חומץ ומלח ורוקח משהו תוך שניות. כי הכל היה צריך להיות מהר. הכל קרה כל כך מהר. ואולי לא. וואטני יודע להתמודד היטב מול חוקי הטבע ( האם במאדים אפשר לקרוא לזה טבע או שמא טבע מוגבל לכוכב שלנו ) והפיזיקה והכימיה אבל הוא לא נדרש להתמודד עם רוע אנושי. האנושות רוצה להציל את מארק וואטני. ביקום של וואטני האנושות היא כולה טובה ואין אינטריגות ואין אגו טריפים . הספר הזה עמוס גם כך ואין מקום גם לזה ואולי טוב שכך. זה מקל עלי לנסות להציל את מארק וואטני.

השאלה מדוע להשקיע מיליונים של דולרים כדי להציל אדם אחד כשאפשר להשתמש בזה להציל אלפים אם לא מיליונים עולה בראש הקורא ובהמשך גם עולה ונענית בספר. התשובה חלקית אבל מספקת. אני נתקל בה כאשר עולה השאלה למה להתאבל על פאריז.

בסוף החליטו לחלץ גם אותי. הישיבה התבטלה, עדיף שתחזור . מסוכן . עיר מוכת טרור. אני עושה סיבוב אחרון בבתי הקפה המלאים ונכנע. ארוו פאריז.
שבתי לבטחה. דקירות ,דריסות ,יריות BETTER THE DEVIL YOU KNOW.

זה ספר לגייקים. הוא לוקח בסיבוב את יומנו של חנון אבל צריך להוריד בפני הסופר את הכובע .זה מדע בדיוני רק בגלל שזה עוד לא קרה אבל כתוב בצורה ראליסטית לחלוטין שהדיוטה כמותי האמין לכל מילה. כמות המחשבה והמחקר שהושקעה בכתיבה ויחד עם זאת שילוב של מתח וכתיבה זורמת ראויים לציון. אני בטוח שגם לעורך לא היתה עבודה קלה ומשוכנע שהיו לפחות 40 בעיות ופתרונות שנותרו על שולחן העריכה.
האם מארק וואטני ינצל ובאיזה מחיר ? תצטרכו לקרוא.
למרות הטרוניות הקלות זה ספר טוב מאוד ובסופו מצאתי את עצמי מתגעגע לאסטרונאוט שליווה אותי בתקופה משוגעת.

אם באיזה יקום מקבילי מעוות לחלוטין אני הייתי מוצא עצמי לבד על המאדים עם תקציב מזון , הייתי פורש לישון כמה שיותר זמן. זה עבד לי נהדר בפריז.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על The martian