ביקורת ספרותית על כל האור שאיננו רואים - סדרה לספרות יפה # מאת אנתוני דואר
ספר בסדר

---

ספר "מתנחמד" על תקופה איומה: מלחמת העולם השניה בגרמניה ובצרפת. בכל מדינה בכמה מוקדים.
נתחיל בגיבורינו:
א. ורנר פפינג, נער גרמני יתום, מוכשר מאוד, בעל חוש מתימטי ופיזיקלי יוצא מן הכלל ובעל יכולת ביצוע של בניית מכשירים חשמליים ובמיוחד מכשירי רדיו ואיכון.
ורנר מגוייס ליחידה 8200 של התקופה כבר בגיל 15 ומצליח במשימותיו. מה שלא קורה למרבית המגוייסים האחרים.
ב. מסביבו: אחותו יוטה, גם היא תושבת בית היתומים. בעלת מצפון ויכולת ראיה ביקורתית על סביבתה. הדבר אינו מונע ממנה את גורל הנשים הגרמניות בסיום המלחמה.
כמו פרידריך, בעל הכישרון הענק והידע על הטבע, ציפורים וחיות אחרות, שנרמס במנגנון הנאצי ונפגע ממנו.
ג. מנגד בצרפת ,משפחת לור, סבסטיאן האב, גמולוג ( עוסק באבנים יקרות), וטיפול בבתו מארי , העיוורת.
גם כאן יש מסביב דמויות רבות, ומגוונות.
את כולם מפגישה המלחמה בסן מאלו, הנמצאת על חופי תעלת למנש.
לא לכולם הסוף טוב.
הספר כתוב "נחמד ", פסטלי, מחליק טראומות, קצת בנוסח הסרט "החיים הטובים" של בניני, משתי מטרות:
א. כדי ל"עכל" את מוראות המלחמה, כמלחמה בצל הרעב , אי השוויון בין הנקלעים אליה ובעיקר אכזריות האדם שלעיתים מוכוונת מלמעלה, ולעיתים יזומה על ידי יחידים או קבוצות.
ב. חשתי כי המחבר "חס" על קוראיו, ולכן הכין גלולה מרוככת.
גם המפגש בין הכובשים והנכבשים בצרפת הוא מאוד "ג'נטלמני". אפילו המאסרים או הפקעת נכסי אומנות נעשה בשום שכל ובזהירות גרמנית ( יש כזאת??).
הוא הדין בחיים המשותפים של הגרמנים והצרפתים בסן מאלו.
שתי דמויות מיצגות את האור והתובנה העצמאית:
יוטה אחות ורנר. ומארי העיוורת.
הראשונה מסתגלת לתנאים, והשניה מ"אותרגת" כדברי קרינינו הנודע בערוץ 2 , על ידי אביה, דודה, המשרתת בבית ואחרים .
הכל בשפה ובסגנון מינורי, דרמות משוטחות, גם המפגשים בין אנשים ואוהבים הם כאלו. ניתן לקרוא לזה : פרווה בזוק בסוכר דק.

מארי היא המלאה באור למרות היותה עיוורת.והמחשבה עליה העירה בי הרהורים על האור והעיוורון.
נתחיל בהגדרה ביהדות :" סגי נהור" לעיוור , שנאמרה כאילו בלשון היפוך. פירושה המילולי "מלא אור".
היהדות ראתה בעיוור "מלא חושך" והלשון "סגי נהור" היא לשון היפוך.
ובכן מארי מוכיחה כי בנפשה ורוחה, היא מלאת אור , תבונה , תושיה ורעיונות.
אני מניח כי גם אצלינו יש החושבים כך, ההכללה כאן מחטיאה את האמת.
כשבקרתי וחוויתי את ההשתתפות ב "לראות בחשיכה" במוזיאון הילדים בחולון, דבר שלדעתי הוא חובה לכל בר דעת, הרהבתי לשאול את המדריך העיוור, כיצד הוא מסיק ממישוש פינה של בית על גודלו ומהותו.
רק בקריאת הספר הזה הבנתי כי זו היתה שאלה יהירה.הלא כולנו עוורים לתחום עצום של תופעות מסביבנו, הן בתחום הבלתי נראה וגם בנראה.
האם אנחנו מבינים עד לעומקן את מהות התהליכים שאנו חווים עכשיו ובשנים האחרונות במזרח התיכון??
איך אומרים הגששים :"מי שמבין שיקום".
באחד העמודים, מתואר ירי זיקוקים או נורים בשדה הקרב , כדי לאפשר לצלף לזהות אויב.
גם המאמץ של ורנר ויוטה אחותו להקשיב לשידורים רחוקים על עניני מדע, הוא סוג של אור בחשיכה .
והדוגמאות רבות.
ספר ישעיהו פרק ס וספר זכריה פרק י"ד, מדברים על האור הבראשיתי שאבד לנו, ויזרח באחרית הימים.
אותו אור שיקבע סרגל למשהו מוחלט.
הביטוי לזה הוא בתפילת שמונה עשרה "אור חדש על ציון תאיר.."

למרות הכל , לספר חסרונות רבים שמונעים ממנו להיות רומן בעל עוצמה.
וחבל.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על כל האור שאיננו רואים - סדרה לספרות יפה #