ביקורת ספרותית על גוף מארח מאת סטפני מאייר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 28 בנובמבר, 2015
ע"י redhead


*ביקורת ראשונה,השתדלתי מאוד להשאיר ספוילרים בחוץ. אם בכל זאת כמה מצאו את דרכם פנימה,קבלו את התנצלותי הכנה.*
יש משהו מרגש בלכתוב ביקורת על ספר בפעם הראשונה בחיים, ועוד על ספר טוב כמו גוף מארח. כמה ממכם בטח מגחכים-בכל זאת, הוא נכתב על ידי המחברת של דמדומים. (סדרה לא רעה בכלל לטעמי, אבל נעזוב את זה רגע בצד)
גוף מארח הוא הספר המושלם לדעתי מכמה סיבות עיקריות:
*הוא נקרא בשטף, במהירות והעלילה רצה בדמיון כמו סרט. יש אנשים שנהנים מספר שמצריך מאמץ וחשיבה כדי להיכנס אליו אבל אצלי זה בדרך כלל להפך;ספר שמצליח לסחוף אותך לבפנים בלי מאמץ מעיד בעיניי על הכישרון של הסופר יותר מכל דבר אחר.
* בכל ספר כמעט הגיבור עובר איזשהו סוג של תהליך. בגוף מארח נוודת, הגיבורה,עוברת תהליך הסתגלות מדויק,מפעים ומעורר קנאה. היא מגיעה לחברת בני האדם כדבר הכי זר ומנוכר שיכול להיות ולאט לאט בזכות כמה נשמות טובות וסובלניות מוצאת את מקומה-אם זה בעזרת הדוד ג'ב הזקן,בעל העקרונות הנוקשים שמשתנים באופן גמיש למדי על פי רצונותיו ואם זה ג'יימי,האח הצעיר שבהתחלה לא מסוגל להבחין בין הגוף של אחותו האהובה לבין הנפש שפלשה לתוכו אך לאט לאט לומד לאהוב כל אחת מהן בזכות עצמה. גם דוק ואיאן ולילי וג'ארד לומדים להכיר את נוודת ולהכיר בה כחברה בזכות האופי העדין,טוב הלב והחמלה שמאפיינים אותה. באחד הרגעים היותר יפים בספר בעיניי,כשנוודת מביעה את פליאתה מכך שהיחס העוין כלפיה מתחיל לשכוך,הדוד ג'ב מספר לה על משל הצפרדע: אם מכניסים צפרדע לסיר ובו מים רותחים הצפרדע תירתע ותקפוץ מיד. אם לעומת זאת מכניסים את הצפרדע לסיר ובו מים פושרים ולאט לאט מעלים את טמפ' המים הצפרדע לא תשים לב ועד שתשים לב,כבר יהיה מאוחר מידי. נוודת תוהה באופן טבעי אם בנמשל היא הצפרדע או המים אבל מבינה שזה כבר פחות חשוב-החלק הקשה מאחוריה ומכאן ואילך היחס כלפיה רק משתפר.
*סיבה נוספת-הדמויות. פה אשתדל לקצר,גם כי כבר כתבו עליהם רבות בביקורות קודמות וטובות משלי וגם כי אני מודעת לעובדה שהן (בעיקר הדמויות של הגברים) מושלמות מידי. בתור נערה בת 14 או 15 התאהבתי באיאן באופן אבסולוטי. חשבתי שזה יעבור כשאגדל אבל מסתבר שטעיתי..הפנטזיה על האיש החזק וטוב הלב שמסוגל לראות את הנפש הזרה כמו שהיא ולאהוב אותה מכל הלב לא נטשה אותי גם ממרומי גיל 18,רק שכעת יש לי במוח איש קטן,עצבני ומבוגר שמצקצק בחוסר שביעות רצון על הפנטזיות הילדותיות שלי. בינתיים
אני בוחרת להתעלם
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ