חושבת להתגרש? אל תקראי את הספר הזה! הספר מגולל את עלילותיה הנתפתלות והמיוסרות של ארכיאולוגית ירושלמית צעירה, החווה פירוק של קשר זוגי יציב אך לא מספק, ומחליפה אותו בקשר מתסכל ומייסר פי כמה. גיבורת הסיפור נתפסת, לפחות בעיניי, מצד אחד כאישה החלטית המקבלת פעם אחר פעם את ההחלטות הלא-נכונות, ומצד שני שכאישה תלותית וחסרת ביטחון הנשענת פעם אחר פעם על האנשים הלא-נכונים. אין בסיפור הזה לא השראה ולא חזון, לא מסר ערכי וגם לא שבירת כללים עסיסית, אלא סתם הליכה מפוזרת ומייאשת מדחי אל דחי.

שמעתי לפני איזה זמן הרצאה של צרויה שלו ובעקבותיה התחשק לי לקרוא את תרה. במרכז עלילת הספר דמותה של אלה, ארכאולוגית ואם לילד - גילי - בן 6, המחליטה עם תחילת הספר על פירוק הנישואין מאמנון, ארכאולוג אף הוא המבוגר ממנה מעט. אני מודה שמה שגרם לי לרצות לקרוא את הספר היה שילוב בין דמותה התמירה, רזה עם שיער ארוך של צרויה, נראית קצת שברירית או זקוקה לאיזה פרצוף מוכר בקהל שיודע איך היא כשהיא "בטבעי", לבין תוכן דיבורה ההומוריסטי תוך ציטוט מבחר זוועות מתגובות הקוראים שקיבלה על הספר בסופר, בתחנת האוטובוס ובכל מיני מקומות אגביים בהם עברה. צרויה שלו תארה כיצד נשים פמניסטיות תקפו אותה על שכתבה ספר שמטרתו לשמור על מוסד הנישואין ולהרתיע נשים מפני פירוקו, בעוד שהיא עצמה כלל לא כוונה לכך. שלו מתארת את הכתיבה של הספר כנביעה הנובעת ממנה אך לחלוטין אינה בבעלותה, ולחיזוק תחושה זו תארה את הקושי להאמין שמה שכתוב במחשב היום בבוקר, נכתב על ידה ממש אתמול (קושי להאמין שהגיע לכדי חשדות בבני הבית שהשתמשו לה במחשב והמשיכו לה את הספר).
אני מאמינה שבמהלך קריאת הספר התמזגו בדמיוני צרויה הממשית ואלה הבדויה, אף שקיימים ביניהן לא מעט הבדלים. צרויה עצמה נשואה כנראה גם באושר לאיל מגד, אך דמותה הבדויה בחרה כנראה בפזיזות לפרק את נישואיה. עם זאת, לאחר המפגש עם צרויה שלו יכולתי להבין כיצד נוצרה דמותה של אלה דרך צרויה עצמה. נישואיה של אלה הם רגילים, מוכרים, כמו לכלוך בתום ארוחת ערב. כמו תלייה וקיפול כביסה. כמו כתמי אבנית. הם החיים עצמם בלי הקסם, הרגש, התשוקה או ההתפעלות מהיופי. הם המקום בו כנראה כולנו עוברים, אך חלקנו מצליחים להתרומם אל המחוזות שיעניקו לנו אוושה נרגשת (והדבר אגב לא נוגע רק לנשואים, אלא לחיים בכלל לתפיסתי, לאו דווקא בהקשר זוגי) וחלקנו זקוקים לרעידת אדמה טקטונית לשם כך.
אפרופו רעידת אדמה, העיסוק של אלה כארכיאולוגית מחפש לצוד שיירי חיים שכבר חלפו ואינם ובמרכז עניין הספר חוזרת ומופיעה דמותה של תרה כרסיס חיים מאי שוקק מסיבות ושמחה עד שהגיעה רעידת אדמה וקברה אותם חיים. כן, הדמיון לעלילה מובן ופשוט.
אולי זו חולשתו וחוזקו של הספר, אך הוא מובן, חסר תחכום, הסמלים והמטאפורות מונחים לפניך ועליך רק להצביע, ולעיתים אפילו זה לא. יש החווים זאת כפשטנות ויש החווים זאת כהעדר פלצנות, כמפגש פנים בפנים עם איזו חברה שדרכה ניתן לעבור את התהומות במקום להשאב לשם פנימה בגוף ראשון יחיד.

אתם מבחינים נכון. בעוד שלרוב קל לי להכריע את הכף, הפעם אני מתקשה לומר באופן חד וחלק את עמדתי על הספר.
באופן אישי רמת המסוגלות שלי לקריאת צרויה שלו היא אחד פעם בעשור, אבל לחובבי או כנראה בעיקר חובבות, הז'אנר, נראה לי שתמצאו בו עניין.

אתמול חזרתי לפינלנד, אחרי ביקור של חודש בארץ. כמה ימים לפני שחזרתי, עברתי על כל החפצים האישיים שלי, מתוך כוונה לדלל אותם מעט יותר, ולנסות להשאיר שוב, כמה שפחות מאחורי. בין חומרי הלימוד, מספר כלי מטבח שיקרים לליבי, וכמה שכיות חמדה שקשה לי להיפרד מהן (ולא מעט בגדים), נתקלתי בספר תרה, שבכלל שכחתי שהוא ברשותי. בביקור האחרון שלי בארץ, לפני כתשעה חודשים, קניתי בחנות יד שניה את 'שארית החיים', שאהבתי מאוד, והתפלאתי שעוד לא קראתי את 'תרה'. עם פתיחת העמוד הראשון התנוסס שמה של אמו של בן זוגי הקודם. כמה אירוני, שמכל האנשים שאני מכירה, היא זו שהשאילה לי ספר על פרידה. אני בטוחה שהבטחתי להחזיר לה אותו, ומכיוון שעברו כבר קרוב לשלוש וחצי שנים מאז התראנו לאחרונה, ספק גדול אם הדבר אכן יקרה. כבר בעמודים הראשונים נשאבתי לתוך הספר. הוא ליווה אותי במסע הארוך מאוד מישראל לפינלנד. קראתי אותו בנתב"ג, בשער, בארבע בבוקר, כשהמתנתי לטיסה שאיחרה. המשכתי בשדה התעופה של קייב, אחרי שפיספסתי את הטיסה שלי לפינלנד ונאלצתי להמשיך בעוד שתי טיסות ואין ספור טרטורים בשדה התעופה. גם בטיסה לוילנוס הוא לא נגרע מעיני, ושוב, בטיסה האחרונה והמיוחלת להלסינקי (שממש עליתי עליה עם חיוך ענקי), אחרי יותר מדיי שעות מכווצת, מעט מדיי שינה, וללא ספק מנת יתר של אוויר מזגנים דחוס. בין כל הטיסות, הנמנומים, השינה החטופה והנשנושים, הפכתי להיות אלה מילר. 'אמא, מה זה תהליך?'. תהליך זה מה שעובר עליי בשעה שאני מתה לקנות טיסה ישירה, אבל נאלצת להטלטל עם שלוש טיסות כדי שיהיה לי זמן לסבול ולעכל את כל מה שקרה בארץ בזמן הביקור. לראות את ההורים שלי מזדקנים, לשאול את עצמי אם סבתא שלי תחיה עד הביקור הבא, לראות חברה ראשונה עם תינוק, חברה אחרי פרידה, וחברה שהפכה לאחותי במשרה מלאה ועסק פרטי, שבקושי יש לה זמן לנשום. להסתכל עליהם מסתכלים עליי. לרצות לבכות ולצרוח כשאני מגלה שבמקום להגיע לפינלנד ב-11:30 בבוקר, אני אצטרך להתגלגל בדרכים לא מוכרות תשע שעות יותר. לשאול את עצמי עוד מיליון פעם, האם זאת הבחירה הנכונה, לבוא לגור במדינה הקפואה והרחוקה, עם השפה הכל כך מוזרה והבלתי אפשרית, בשביל הבן אדם הראשון שאני אוהבת בחיי.
צרויה שלו פותחת את הקישקע, בלי מעצורים וללא גבולות, וחושפת באומץ את נבכי נפשה של גיבורת הספר, שספק רב אם אין הם נבכי נפשה שלה. העולם העשיר שנבנה קרע לי את הלב ביופיו ובצערו והיה חבר נאמן במסע הארוך בתבל.

תרה זהו ספר שצריך לקרוא לאט לאט , לעבד אותו , להיכנס לנפש הדמויות שחודרות בלי שתרגיש לתוככי לבך כמו הייתם חברים וותיקים משכבר הימים .
הספר הזה מלמד על מורכבת מערכות היחסים , ואולי מאידך גם על הפשטות שבהן.
על הרצון העז בחופש ומנגד על החרדה התהומית מבדידות .
על ילד שנקרע בין הורים גרושים , על דירה שכורה ועוד דירה . על חיפוש מתמיד אחרי חום ובית , במירוץ אין סופי של חיים בורגניים ... ומה יהיה בסופו ? האם יגיעו אל המנוחה והנחלה?
שורה אחרי שורה , פרק אחר פרק.. אתה נשאב אחרי הדמויות וקורותיהן , מרגיש את המבוכה בדייט ראשון, את הסטירה הצורבת של הדחייה, את הקנאה ואת מערבולת הרגשות שצרויה שלו כל כך מיטיבה לנצח עליהם כבמטה קסם .

ספר מעולה אם כי קצת מעייף לפעמים (ולכן 4 ולא 5 כוכבים)
צרויה מצליחה לגעת בצורה יפה בהתלבטויות והמחשבות ברגעים האמיתיים של החיים
שילוב של רומו של עולם, אנלוגיות ודימויים במקביל לירידה לפרטים הקטנים של הבעיות והסכסוכים (שם בעיני קסמו של הספר)
חובה למי שבמשבר במערכת יחסים ומייחל לאביר שם בחוץ

ספר טוב. כתיבה מעולה..הספר צבר בספריה שלי אבק כמה שנים טובות. לא התחברתי וכשהתחלתי לקרוא את תרה פשוט נהנתי מסגנון הכתיבה.
כתבו כבר לפני, לא חושבת שמתאים לכל אחד ולא בכל תקופה. אני נהנתי ומיד אחריו קראתי עוד שני ספרים שלה, גבר ואישה (גם נהנתי מאוד)ןחיי אהבה שאותו אהבתי פחות. בכל אופן סופרת מצוינת.

לשמחתי לא עברתי חווית גרושין ונושא ילדים שלי שלך שלנו. לכן הספר פתח לפני עולם מסובך והעלה נושאים שבדרך כלל סופרים לא כותבים עליהם, וגרושים לא מספרים עליהם לחברים. כמו למשל חווית החרטה שלאחר הפרידה, חווית המחשבות על בן/בת הזוג הקודם, של החבר החדש, גם חווית הילדים מתוארת כאן באופן מאד ראלי.
אין זה אומר שכל זוג עובר את החויות האלה אבל בודאי רבים נתקלים בכאבים מסוג זה.
אנשים הנמצאים לקראת הליך כזה כדאי שיקראו את הספר ויבינו לאן פניהם מועדות. כמו כן לזוגות המורכבות מגרושים, הספר הוא ממש ספר הדרכה.

ספר מצוין קשה לקריאה מאד מפורט כל חויה מתוארת ממספר הבטים אינו ניקרא בשטף.

צרויה שלו סופרת שמיטיבה לכתוב. היא כותבת מהקישקעס. לוקחת סיטואציות מהחיים: משפחות שנפרדות, מתגרשות ומתפרקות, ומציירת במשפטים עשירים ומפורטים את החיים שתוך כדי ואחרי. ישנה הקבלה בין שם הספר: תרה - אי שנחרב לפני אלפי שנים על ידי התפרצות געשית, לבין חייה של הגיבורה - אלה. מי שאוהב את סגנון הכתיבה של הסופרת יאהב גם ספר זה.היא אחת הסופרות המוכשרות שכותבות בעברית.

ספר מצויין.
סיפור התאר את התחבטויות הנפש וקורותיה של אלה-ארכיאולוגית בת 36 אם לגילי בן 6
שבסך הכל מחפשת אהבה וחיים שקטים ורגועים (כמו כולנו..),
היא מחליטה לפרק את המשפחה ולהפרד מבעלה אמנון.
לאחר הפרידה היא מנסה להקים משפחה חדשה עם עודד-פסיכיאטר ועם ילדיו.
בספר ניתן לראות את גודל הקשיים בכל השלבים, את הספקות המקננות והחרטות,
את החיפוש המתמיד לאושר ואת האכזבות הרבות.
ספר סוחף, מרתק וכתוב בגובה העיניים.
כל דף היה מעניין וחבל שנגמר.